אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 28

"אני כל כך אתגעגע" אמרה ריילי וחיבקה אותי "ברגע שאני חוזרת אני מתנחלת אצלך עד שיימאס לך ממני" הבטחתי והיא קרצה לי, היא לא הולכת להיות פה כשאני אחזור כי היא טסה עם ראיין. "ואל תדאג, כשהיא תזרוק אותי אני יעבור אליך" אמרתי לדור וחיבקתי אותו "ואני? לא יישאר לך זמן בשבילי" אמרה איזי "תמיד יש לי זמן בשבילך" אמרתי לה והתחבקנו "אני פשוט אשב, לבד, בפינה, בחושך" אמר ראיין "אוקיי" אמרתי והמבט ההמום שהיה לו על הפנים שווה הכל "אני צוחקת איתך" אמרתי לו והוא חייך וחיבקתי גם אותו "אז רק כדי לוודא, ריילי רצית את הבושם שלך, איזי רצית את האייליינר שלך וראיין ודור ביקשו שוקולד אני צודקת?" שאלתי "את מוציאה אותנו מה זה נצלנים, אני אחזיר לך על הבושם" אמרה ריילי "גם אני אחזיר לך" אמרה איזי "אל תסתכלי עליי, אני לא הולך לשלם על השוקולד של החבר שלך" אמר ראיין "אני אשלם" אמר דור "תינוק" הוסיף "בואי שנייה" אמר ולקח אותי קצת רחוק מכולם "את לא הולכת לבגוד בי עם איזה צרפתי נכון?" שאל "רק אם הוא יהיה יותר חתיך ממך" אמרתי "ממש מצחיק, אני רציני, את מאוד יפה והכל וממש לא בא לי לגלות על איזה מאהב" אמר "אני לא הולכת להיות עם בנים צרפתיים בכלל, אלא אם אתה מחשיב את התאומים של חברה של אמא שלי, שבפעם האחרונה שראיתי אותם הייתה כששניהם היו עם גשר ואספו בולים וכאלה, אנחנו רק נראים ידידים ליד אמא שלי" אמרתי לו "אוקיי" אמר ונישק אותי "חכה, אתה גם מבטיח שאתה לא תבגוד בי?" שאלתי "אני מבטיח שאני לא אבגוד בך" אמר והמשכתי לנשק אותו, צלצול הפלאפון הפריע לנו "אל תעני" לחש לשפתיי "זה בטח ההורים שלי" אמרתי והוצאתי את הפלאפון מכיסי "דן" מלמלתי ועניתי "היי" אמרתי "איפה את?" שאל "מחכה להורים" אמרתי "את לא אמרת שדור לוקח אותך?" שאל "לא, ההורים" אמרתי "כי הם הגיעו לשדה כבר ואנחנו מחכים לך, המטוס יוצא עוד שעתיים ואת עוד צריכה לעבור את הכל" אמר "מה?" שאלתי מופתעת "אתה עובד עליי" אמרתי "נכון, בערך, ההורים באמת חשבו שדור לוקח אותך אבל אנחנו פה בחוץ" אמר "טוב, אני דקה יוצאת" אמרתי וניתקתי "אני אתגעגע" אמר דור "תבטיח לי שנדבר בסקייפ" אמרתי "שלא תנטוש אותי" הוספתי והוא צחק "בואי אליהם, אני יביא את המזוודה שלך" אמר "אתה לא צריך, אני מסתדרת" אמרתי והלכנו לכולם "אני צריכה ללכת" אמרתי להם "ביי" אמרו כולם במקהלה ודור לקח לי את המזוודה "אתה בכלל מקשיב לי?" שאלתי "לפעמים" ענה וצחקקתי "היי" אמרה דניאלה "היי" אמרתי מאושרת "את צריכה עזרה?" שאל דן והסתכל על דור "לא, אני מסתדרת" אמרתי "רק תפתחו את הבגאז" הוספתי והלכתי לדור שכבר נעמד ליד הבגאז' "מה תעשי כשלא יהיה לך אותי בשביל לסחוב לך דברים?" שאל בצחוק "אני פשוט אמצא תחליף לשבוע" מלמלתי "מה?" הוא שאל בהלם "אבא שלי בטח או דן" הסברתי "אה" אמר וסגר את הבגאז' "ביי" נפרדתי מדור "ביי מותק" אמר וחיבק אותי, כשהשתחררנו מהחיבוק הוא נתן לי נשיקה קטנה על המצח וחזר לפנימייה, אני נכנסתי למכונית "את מוכנה לטיול משפחתי?" שאל דן "כן, זה יהיה מגעיל מצדי להגיד שעכשיו מרגיש לי יותר משפחתי?" שאלתי "כן" ענה "אבל אנחנו אוהבים אותך" אמר וחייכתי.
"את בסדר?" שאלה אותי דונה במונית בדרך מהשדה למלון "כן, עברה לי מהר הטיסה" הסברתי "הולך להיות כיף" אמרה וחיבקה אותי מהצד אדם ווידא שהנהג נוסע בדרך הקצרה ולא מבזבז לנו כסף, הוא היה פה הרבה פעמים "אז מה בתכנית?" שאלתי "אנחנו הולכים מחר בערב לאייפל, היום אני ואת נלך לקניות ואבא ודן ילכו לאיזה מוזיאון טבע שהם רצו, אנחנו נפגוש אותם בסוף, ובערב יש איזה מסעדה שרציתי ללכת אליה כולנו" סיפרה "מה עם דניאלה?" שאלתי "היא תבוא איתנו או עם דן, מה שתחליט" אמרה "אני אספיק להתקלח לפני?" שאלתי "כן, אבל מהיר" אמרה לאחר בדיקה קצרה בשעון.
"אני לא בטוחה" מלמלתי לעצמי ולדניאלה, מסתכלת במראה על שמלה שמדתי, שמלה שחורה וצמודה, שמבליטה את הגוף שלי, אני לא אוהבת כאלה שמלות, במיוחד לא לקנות אותן ליד דונה "היא ממש יפה, איפה דונה?" שאלה דניאלה "כאן" נשמע מהתא ודונה יצאה לאחר כמה דקות עם שמלה יפה עם פרפרים, מסתכלת במראה ואז גם עליי "היא ממש יפה" אמרה ואני החזרתי לה מבט לא בטוח "מה עם שלי?" שאלה "ממש יפה" עניתי לה "אבל את בטוחה שאת לא רוצה לנסות מידה קטנה יותר, היא קצת גדולה" אמרתי לה "זאת הקטנה יותר" השיבה ואני ודניאלה צחקקנו "אני אלך להביא לך אחת אחרת" אמרה דניאלה "אני אבוא איתך" אמרתי והלכתי אחריה, עם מגפיים ושמלת ערב, מסתובבת ומחפשת שמלה "זאת המידה" אמרה דניאלה ועיניי נחתו על שמלה אדומה עם גב מיוחד מאוד, הלכתי אליה וחיפשתי את המידה המתאימה, כשמצאתי חזרתי לדניאלה והושטתי אותה אל ידיה "קחי" אמרתי "מה?" שאלה "תמדדי גם" עניתי והיא חייכה "אני בסדר" אמרה "נו, תנסי" ניסיתי לשכנע "לא" אמרה וקצת נעלבתי "אני פשוט לא רוצה למדוד שמלה ולא לקנות" תירצה והבנתי שזה משהו ממש חשוב אם היא עד כדי כך מסרבת.
"את בטוחה שהם הלכו לקנות?" שאלת את דונה "אמרתי להם שזה מאוד חשוב, אבל הם לא נתנו לי מספרים חדשים" אמרה ושלחה הודעות לאדם ודן "הם בטח חזרו למלון, בואו נחזור גם ואם לא נמצא אותם נשאיר להם פתק עם הכתובת של המלון" הציעה דניאלה ולאחר וויכוחים קצרים של דונה עם חברת הטלפונים שקבענו להשתמש בה הלכנו למלון כמו שהציעה דניאלה, היא הלכה לחדר שלה ואני ודונה המשכנו לשלנו, כשפתחנו את הדלת ראינו את דן ואדם רואים טלוויזיה על המיטה של דונה ואדם "למה אתם לא עונים לפלאפונים שלכם?" שאלה לאחר שדן חיבק אותה "הם בטח על שקט מהמוזיאון, דרך אגב, מתי יוצאים?" שאל "אנחנו צריכים להיות שם עוד שעתיים" אמרה לו והוא לקח את התיק שלו איתו והלך "רגע" קראה דונה לפני שיצא "מה אמא?" שאל "שלושתנו יוצאים להסתובב קצת לפני אם בא לך" אמרה "נראה" השיב ויצא "אני הולכת להתקלח" הודיע דונה "אני אתקלח כשנחזור, בינתיים, אני צריכה לקנות משהו אז אני יכולה לרדת שנייה לחנות ממול?" שאלתי "מה את צריכה?" שאלה "שחכתי להביא אצטון" אמרתי "את יכולה ללכת, אבל אם קורה משהו תתקשרי למספר של אמא שלך" אמר אדם ואני חיבקתי אותו ויצאתי.
"את נראית מאוד נחמד עם השמלה הזאת" אמרה דונה כשחיכינו למעלית "את לא קצת צעירה מדי?" שאל אדם "רק לפני יומיים היית ילדה קטנה וחמודה עם שתי צמות" הוסיף וצחקתי, הוא חיבק אותי מהצד והמעלית נפתחה, ראינו את המחזה הקצת לא נעים, דן ודניאלה מתנשקים, המילה הנכונה יותר לדעתי היא בולעים אחד את השנייה אבל אני חושבת שהמבט של דניאלה כשהם קלטו היה שווה הכל "היי" אמרה דונה ונכנסה, מנסה לתת לדניאלה את ההרגשה שהכל בסדר, נכנסתי אחריה.
"כמה את קונה?" כעס דן כשהסתובבתי באחת החנויות "זה לא בשבילי, זה הכל בשביל חברות שלי" אמרתי, מחפשת את הצבע איילינר שביקשה איזי "והכמות שוקולדים הענקית?" שאל "לדור וראיין" אמרתי "והחולצות?" שאלה דניאלה "לכולם, כולל לי" אמרתי "והנעליים?" שאל דן "לי" אמרתי "כל הזוגות?" היה לרגע בהלם "נראה לך? שניים של דניאלה" אמרתי "דניאלה?" שאל בלחץ "היי" אמרה לו "אבל יש פה 7 זוגות" אמר והביט בי "את חייבת להפסיק לעשות שופינג" אמר "אני קונה בגדים בעיקר בחו"ל" התגוננתי "וכשאני עם ריילי" הוספתי "את גרה עם ריילי" אמר לי ואני ודניאלה צחקנו "אתה צריך ללמוד להסתגל" אמרה דניאלה "כן, אבל רמת הקניות שלה הייתה פעם נמוכה יותר מהיום" אמר "והיא משפיעה עלייך לרעה" הוסיף לדניאלה, אני ודניאלה הסתכלנו אחת על השנייה ובמין רגע של הסכמה ללא מילים אמרנו "we love you berry much"