אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 26

"אז אנחנו נשארות לישון שם?" שאלתי
"הן כנראה קיבלו אישור אז כן" אמרה ריילי והתחלתי לארוז גם דברים לשינה
"התגעגעתי אליהן" אמרה פתאום ריילי
"אני מצטערת" אמרתי, הרגשתי כאילו אני הסיבה לריחוק שלהן
"לא, לא לזה התכוונתי, את יודעת שאת החברה הכי טובה שלי נכון?" אמרה ריילי ואני רק הנהנתי.

"היי" אמרה קלואי כשפתחה את הדלת
"היי" אמרנו אני וריילי באותה מנגינה
"מי הגיע?" שאלה זואי מבפנים
"ריילי ואמנדה" צעקה לה חזרה קלואי
"מי עוד אמור לבוא?" שאלה
"עוד שתי בנו מהחדר ליד" אמרה
"תכנסו" הוסיפה ונכנסנו אחריה, הם הזיזו את המיטות ופתחו שטח גדול לשקי שינה, אני וריילי פתחנו את שלנו ליד של קלואי וזואי.

"את בסדר?" שאלתי את ריילי כשיצאנו בבוקר
"כן, כנראה שזה באמת סופי" אמרה
"תקשיבי" התחלתי
"זה קורה שחברים מתרחקים, באותה מידה יכול להיות שתתקרבו שוב" שכנעתי את ריילי
"את לא תעזבי אותי?" שאלה
"לא אני לא, אני גם בטוחה שקלואי וזואי לא עזבו אותך" עודדתי אותה
"הן הרי הזמינו אותנו" הוספתי
"כן, הזמינו אותנו ודיברו כל הלילה על היציאה הכיפית שהייתה להן שבוע שעבר ועל כמה שהמועדון מגניב" אמרה, מהחלק הזה אני גם נעלבתי, פחות מזה שלא הזמינו יותר מזה שלא הזמינו רק בגלל שזאת יציאת בנות והן חשבו שאנחנו נביא את דור וראיין
"עזבי אותן, אנחנו נהיה בסדר" הוספתי
"תודה" אמרה ריילי.

"את באה?" שאל אותי דור
"דקה" אמרתי לו מבעד לדלת, מורידה את הטרנינג ומחפשת את הג'ינס שלי
"נו מה אכפת לך לבוא איתי?" שאל
"שנייה" צעקתי
"סקסית" לחש לי באוזן וקפצתי
"מה אתה עושה פה?" צרחתי
"לא ידעתי למה את לא באה" התגונן
"הנה זה" אמרתי כשעיני נחתו על הג'ינס, מהר הלכתי ולבשתי אותו בזמן שדור ממשיך להסתכל
"אתה יכול להסתובב?" שאלתי והוא הרים גבות
"אני צריכה גם להחליף חולצה" הסברתי והוא הסתובב
"אני לא מבין אותך, מה אכפת לך שאני אראה אותך ככה, זה כמו בגד ים" התחיל להרצות
"מי אמר שאני עם חזייה בכלל?" התגריתי בו
"שקרנית" צחק
"אתה לעולם לא תדע" אמרתי
"תסתובב" הוספתי והוא הסתובב, עכשיו רק חיפשתי זוג נעליים לנעול, מצאתי נעלי עקב מגף שחורות נמוכות ומהר נעלתי
"את מהירה" אמר דור
"יצאנו?" שאלתי.

"על מה את חושבת?" שאל אותי דור, כבר שעתיים שאנחנו שוכבים על הדשא כשאני משתמשת בבטן של דור ככרית
"סתם" אמרתי
"על מה אתה?" שאלתי
"עלייך" אמר
"מה אתה חושב עליי?" שאלתי וסובבתי את מבטי אליו
"את יפה" אמר
"ואת פגועה" אמר וחזרתי להביט בשמים, יופי באמת שהוא מעליב אותי
"היי" אמר
"תסתכלי עליי" הוסיף וכשלא הגבתי סובב את פניי עם ידו
"נעלבת?" שאל והנהנתי
"כי לא נתת לי לסיים" אמר
"רציתי להגיד שאת יפה, ואת פגועה, ולא מגיע לך להיות פגועה, כי את מדהימה, אז חשבתי מה אני יכול לעזור" אמר
"רק תחזיק לי את היד" אמרתי לו והוא החזיק אותה
"ואף פעם אל תעזוב" הוספתי והוא נשק לידי.

"די כבר" אמרתי לריילי
"אולי את די כבר?" כעסה עליי, אנחנו ישבנו באחד הספסלים, אני ניסיתי לדבר עם ריילי והיא רק בהתה בזואי וקלואי
"את לא תביני" אמרה והלכה, לא תביני? למה היא צריכה לרדת לרמה כזאת? הלכתי גם אני, למקום הישן שלי, הוא עדיין היה שם, ריק מאדם, התיישבתי וחשבתי, על הכל.
"כמה זמן לא הייתי פה" שמעתי את דור מאחוריי
"איך מצאת אותי?" שאלתי, קצת כועסת אבל לא יודעת למה
"ניחוש" אמר והתיישב מאחוריי
"וחיפשתי בעשרים מקומות אחרים לפני" אמר והצליח להוציא ממני צחקוק
"איך אתה תמיד יודע מתי לבוא?" שאלתי
"אני פשוט יודע" אמר
"זה מאוד קיטשי" שברתי את הרומנטיות השבירה הזאת
"אז מה הבאסה?" שאל והסתובבתי
"ריילי" סיפרתי
"היא כל הזמן עצובה בגלל זואי וקלואי, ואני מנסה לנחם אותה, ואז היום היא אמר לי שאני לא אבין" אמרתי לו והוא סובב את פניי אליו
"אני לא פסיכולוג, אז פיתרון לבעיה הזאת אני לא יכול לתת לך" אמר
"אבל יש לי פתרון לבעיה שלי" אמר ונישק אותי
"תמיד עוזר" אמרתי כשהתנתקנו
"תודה" אמר
"אוו, יש לי חבר צנוע מאוד" אמרתי לו והוא צחק
"צנוע ביותר" הוסיף.

"אתן עדיין לא מדברות?" שאל ראיין
"לא, היא לא מנסה לדבר איתי אפילו" אמרתי
"היא דיברה איתך?" שאלתי, מקווה שהוא לא יספר לריילי
"היא אמרה לי משהו אבל אתן חייבות לדבר" אמר
"מה היא אמרה?" התעניינתי
"היא השביעה אותי לא לספר לך ולדור" אמר
"מה הקשר לדור?" שאלתי
"כבר אמרתי יותר מדי" אמר וריצ'רץ' את הפה שלו עם היד
"איפה היא?" שאלתי
"בחדר?" ניחש
"אני הולכת לגלות מה אסור לך לספר" אמרתי וקמתי מהספסל, כשהסתובבתי לרגע ראיתי את ראיין יושב על הספסל עם חיוך ואז הבנתי מה קרה פה הרגע.

"אני אגרום להם לפטר אותך" שמעתי את ריילי אומרת בפלאפון
"מה?" שאלה לאחר כמה שניות, היא עוד לא קלטה אותי אז נשארתי שם כמה שניות
"לא, אתה לא מבין שהשיחה הזאת לא אומרת לה כלום?!" צעקה, עם מי היא מדברת
"לא, היא לא רוצה לראות אותך" אמרה
"היא עם חבר שלה, אתה לא מבין את זה? יש לה חבר! שהיא אוהבת" צעקה
"אז מה אם זה נראה כאילו יש להם בעיות" צעקה
"אתה יודע שאתה מטומטם?" הוסיפה
"ואתה לא יודע מה קרה אחרי שהיא יצאה אליו" אמרה ואני עדיין לא הבנתי על מה היא מדברת
"אני לא אגיד לה שהתקשרת" אמרה, מי זה החופר הזה?
"יש לך מזל שאני זאת שראיתי אותך, חסכתי לך השפלה עצומה, אתה מטורף ותעזוב כבר את אמנדה" צעקה וניתקה, אמנדה???
ספרתי עד עשר ונכנסתי "חשבתי באמת כמה זמן תישארי שם" אמרה כשנכנסתי
"פחדתי להיכנס" אמרתי
"מי זה היה?" שאלתי
"סתם מישהו" אמרה
"זה לא היה סתם מישהו, אז עד כמה שאת כועסת עליי את תספרי לי מי זה היה" קבעתי
"זה היה ניק" אמרה
"מי זה?" שאלתי אחרי שעברתי על כל בן בשם ניק שאני מכירה, רובם או מהמשפחה או מהבית ספר הקודם
"מהסקי" הזכירה לי ונזכרתי, ביום הזה, בכיף, בשיחה.
"מה הוא רצה?" שאלתי
"אם את רוצה שאני אהיה עדינה אני אגיד שלהיות חבר שלך, ואם להיות לא עדינה כבר עדיף שאני אשתוק" אמרה והופתעתי
"תני לי לדבר איתו" אמרתי והיא חייגה אליו, מושיטה לי את הפלאפון שלה
"הלו" אמרתי לפלאפון
"אמנדה?" שאל מופתע
"חיפשת אותי?" שאלתי
"כן" אמר בהתלהבות
"אני מאוד מצטערת אם אתה חושב שאני רציתי להיות חברה שלך אבל יש לי חבר" אמרתי לו
"רק פגישה אחת" אמר
"אני לא חושבת שהוא יאהב את זה" אמרתי
"ואת תאהבי?" שאל
"לא" עניתי בקצרה
"אני חושבת שעדיף שתשכח מהשיחה הזאת ומהשיחה ההיא ובכלל אם אתה יכול מכל היום לשכוח" אמרתי, יודעת שאני לא אשכח.