אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 25

כבר מלא זמן שאנחנו מדברים, לא שמתי לב כמה דיברנו עד שהסתכלתי על השעון וראיתי שהוא כבר יכול לתת לי את הסנובורד, ניסיתי לסיים את השיחה ונראה לי שהוא הבין את הרמז כי הוא קם
"רוצה עוד שוקו?" הוא שאל, מה אתה לא מבין רמזים??
"לא, זה בסדר, אני חושבת שאני אלך לגלוש עכשיו" אמרתי והסתכלתי על השעון, מסמלת לו שאני כבר יכולה לגלוש
"אה, כן, כמובן" אמר והלך להביא לי אותו, כשיצאתי, רוח הבוקר הקרירה תקפה את פניי ומהר שמתי את הגוגלס, עליתי לרכבל, מתחילה את הבוקר של היום האחרון

"אז מה את עושה פה כל כך מוקדם?" שאל אותי דור בפעם הרביעית שעליתי על הרכבל
"אני כבר עשיתי כמה מסלולים" אני מספרת ואנחנו עולים על אותו רכבל ביחד
"רוצה להיות קצת איתי?" שאל
"כן" הנהנתי אליו בחיוך
"למה ברחת כל כך מוקדם?" שאל
"כנראה שהייתי צריכה קצת שקט" אמרתי לו, חושבת לרגע שמה שאני וניק עשינו היה לא בסדר
"הכל בסדר?" שאל
"כן" עניתי
"את בטוחה?" שאל
"אתה זוכר את הילד ההוא שהשכיר לי את הסנובורד?" שאלתי
"כן" ענה חושד
"אז הוא לא יכל להשכיר לי את הסנובורד בשעה שבאתי, אז דיברנו, הרבה, יותר הוא דיבר ואני הקשבתי, פשוט חשבתי שאנחנו כבר הרבה זמן לא דיברנו ככה" סיפרתי
"חכי רגע" אמר דור
"את ישבת איתו? במקום לחזור אלינו?" שאל בכעס
"רק כי חיכיתי שהוא יוכל לתת לי" התגוננתי
"אוקיי, ולמה את חושבת ככה?" שאל
"אתה זוכר שהיינו יושבים במדשאות? ורק מדברים?" שאלתי
"כן" ענה
"למה אנחנו הפסקנו את זה?" שאלתי
"לא יודע, פשוט הפסקנו, התחלנו לריב ולהתווכח, זה נראה לא מתאים" אמר
"מה את אומרת אם אחרי המסלול הזה אנחנו נלך ונבנה איש שלג? ונעשה מלאכים בשלג? ואפילו סתם נשכב בשלג?" שאל והנהנתי
"אם משהו מפריע לך את תמיד יכולה להגיד לי מותק, אל תחששי" אמר לי והנהנתי בשנית, מרגישה לא בסדר שלא בטחתי בו.

"היי, רק מעל החגורה" צעק לי דור, אחרי שעשינו איש שלג קטן, זרקתי עליו כדור שלג והתחלנו מלחמה, לאט לאט בניתי לי מגן, דור לעומתי כל הזמן היה בהתקפה, זרק אליי מלא כדור שלג ללא הפסקה
"לא" צעקתי בתגובה
"את בטוחה?" שאל והנדתי את ראשי לשלילה
"הפסקת אש" אמר ואני יצאתי מהמחבוא שלי, מחביאה כדור שלג ביד אחת מאחורי גבי,
"חיבוק?" שאלתי
"כן" אמר ופרס את ידיו, אני נכנסתי לחיבוקו ומעכתי את הכדור שלג על גבו
"תחמנית" לחש לי באוזן ונשארנו בחיבוק
"קר לי" מלמלתי
"בואי נכנס" הציע ונכנסנו חזרה לבית, אני הלכתי למטבח והכנתי שני משקאות חמים, שוקו לו ולי תה צמחים, בזמן שדור הדליק את האש בקמין
"הצלחת?" שאלתי כשהגעתי עם המגש לסלון, מניחה אותו כדי שלא יישפך
"ועוד איך" אמר
"ואני חשבתי שאתה עירוני" אמרתי
"אני הרבה דברים" אמר
"נכון, מעצבן, שתלטן, קנאי, יהיר" התחלתי להתגרות בו, מדי פעם מעיפה מבט לכיוונו של דור, בוחנת את מבטו
"אני חושב שאפשר לסכם אותך בשתי מילים" הוא אמר והתקרב לכיווני, אני קצת נרתעתי אחורה
"מה?" שאלתי
"רגישה לדגדוגים" אמר והתחיל לרדוף אחרי, אני התחלתי לברוח ולאחר שתי שניות הוא כבר הרים אותי על גבו, ובזמן שאני מנסה להשתחרר הוא מוריד אותי על הספה, מחזיק את ידיי ומתחיל לדגדג אותי
"דיי" התחננתי
"אולי" אמר
"בבקשה?" שאלתי בהתחננות
"בתנאי אחד" אמר
"נשיקה" הוסיף
"אוקיי, אני מוכנה לתנאי הזה" אמרתי והוא חייך ונישק אותי, משכיב אותי על הספה ומנשק אותי, התנתקנו לשנייה, מסתכלים אחד בעיניים של השני ואני נישקתי אותו בשנית.

"את חושבת שאם תמצאי את המשפחה שלך את תעזבי?" שאל אותי דור
"לא, אתם המשפחה שלי, המשפחה הביולוגית שלי תצטרך למצוא סיבה מספיק טובה כדי שאני אסלח להם על שנטשו אותי, אני לא חושבת שאני אעבור אליהם" אמרתי והוא הנהן
"בכל מקרה, יכול להיות שעד שאני אמצא אותם אנחנו כבר נגמור ללמוד פה" אמרתי
"אם אני אמצא אותם בכלל" מלמלתי לעצמי
"את תמצאי אותם אמ" אמר לי וחיזק את חיבוקי
"תיזהר על התה" אמרתי לו כשראיתי שכמעט נשפך
"אל תדאגי" אמר
"את ארזת כבר?" שאל
"כמעט הכל" אמרתי
"את תוכלי לעזור לי אחר כך?" שאל
"כן, אבל אחר כך" אמרתי, לא רוצה לקום מהחיבוק של דור, מול הקמין.

"אתה תוכל רק לשים את המזוודה שלי בחדר?" שמעתי את קולו של דור, הוא לקח אותי על ידיו, כמו נסיכה, לחדרי.
"אני אוהב אותך" אמר לי ונשק על ראשי
"גם אני אוהבת אותך" מלמלתי
"לילה טוב" אמר ויצא מהחדר. ניסיתי להירדם, אך כל הזמן חשבתי עליו, למה אני לא מצליחה להוציא את השיחה הזאת מהראש שלי??

"בוקר טוב" אמרה לי ריילי
"בית ספר" הוסיפה
"בוקר טוב" אמרתי לה
"בואי נדבר אחרי שתצחצחי שיניים" אמרה ואני צחקקתי והלכתי לצחצח.
"מספיק טוב?" שאלתי כשהגעתי לחדר
"מושלם" אמרה
"אה תקשיבי, זואי וקלואי הזמינו אותנו למסיבת פיג'מות, מה את אומרת?" שאלה
"נשמע כיף" אמרתי
"כן, הרבה זמן לא נפגשנו" אמרה ריילי.

"אז תלמידים, מי רוצה להגיד לי באיזו שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה?" שאלה המורה ואף אחד לא הצביע, אני עצמי הייתי שקועה באותה השיחה, כבר יומיים שהיא בראש שלי והיא לא יוצאת, למה זה כל כך חשוב לי??