אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 18

"אוכל" צעק דור והרים אותי באוויר כשהגענו חזרה לפנימייה, הוא הוריד אותי והיינו צמודים, לא צמודים ידידים, צמודים חברים, צמודים שבדרך כלל בשלב הזה היינו מתנשקים.
הסתכלתי בעיניו, העיניים שאני כל כך אוהבת, נשכתי את שפתיי וראיתי את עיניו עוברות להסתכל עליהן, הסמקתי ונתתי לו חיבוק, מנסה לגמור את הרגע המביך הזה, באותו הרגע, רציתי לנשק אותו ולא להתנתק במשך כל החיים שלי, אבל אני פגעתי בו, והוא פגע בי, ואנחנו כבר דיברנו על זה.
"מה הבאת לי?" שאל
"המבורגר בייקון עם גבינה, אני לא יודעת איזו בדיוק" אמרתי לו והגשתי לו את השקית, הוא הסתכל לכיוונה של ריילי והם אמרו ביחד
"החלפה" והתחלפו בהמבורגרים, אני וראיין צחקנו והם הצטרפו אלינו.

"אז אמ" אמרה לי ריילי
"כן?" שאלתי, בדיוק סידרתי את התיק למחר
"אפשר לשאול משהו חשוב?" שאלה
"כן, זאת אני ששתיתי את הקולה האחרונה מהמקרר שלנו, אני אקנה, אני מצטערת" אמרתי לה וסגרתי את הנושא
"מה??" שאלה
"רגע, את זאת שגמרת את הקולה? אני לא מאמינה" אמרה לעצמה
"מה רצית?" שאלתי, מבינה ששיתפתי מידע לא רצוי.
"את ודור, את עדיין אוהבת אותו?" שאלה ובלי לחשוב בכלל עניתי לה
"ברור" והיא חייכה
"כידיד?" שאלה
"כהאהבה שלי" עניתי לה, שוב בלי לחשוב
"אז למה את לא רוצה לחזור אליו?" שאלה
"כי אנחנו פגענו אחד בשנייה, והוא רצה להיפרד ואני מכבדת את ההחלטה שלו" אמרתי נאנחת
"אני יודעת שאני אולי לא אמצא מישהו כמוהו בחיים אבל מה זה שווה אם הוא לא ירצה?" אמרתי לה את מה שעלה בראשי הרבה פעמים.

"את בסדר?" שאלה רייל
"כן, אז מה אם אני בודדה ולבד? יש לי גלידה והרבה סרטים" אמרתי לה בעידוד והיא לא הקשיבה לי
"אין סיכוי שאת מבריזה לראיין כי את חושבת שאני לא בסדר" אמרתי לה
"אם יקרה משהו אני אשלח לך הודעה" הרגעתי אותה, כן ממש, היא צריכה את היציאה הזאת, כל הלחץ שלה מהמשפחה צריך לרדת.
דפיקות נשמעו בדלת "מי זה?" שאלתי מהמיטה שלי
"ראיין" אמר וריילי הסתכלה עליי
"מה?" לחשתי לה
"את יכולה לפתוח לו?" שאלה והלכה למקלחת, נכנעתי והלכתי לפתוח את הדלת, לא נשאר לי עם מי להתווכח, פתחתי לו את הדלת, עם מכנס פיג'מה מחמם ארוך, חולצת בטן שלי ופליז של דור, ראיין חייך ונכנס ואחריו דור, נו באמת!
"היי" אמר
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי
"התקשרו וביקשו ממני לוודא שאת לא תנסי להתאבד, ריילי אמרה שהייתה לכן שיחה ושאת מבואסת, לגבי המשפחה שלך?" שאל, תודה ריילי, עכשיו אני אצטרך להתמודד איתו במשך כל הזמן שאני מנסה לשכוח איך אני מרגישה אליו?! אמרתי להם לחכות שנייה ונכנסתי לחדר מקלחת, סגרתי את הדלת מאחוריי, רואה את ריילי שמה מסקרה ומייקאפ.
"תירגעי לפני שתהפכי לליצן" אמרתי לה.
"אפרופו ליצן" הוספתי
"את צוחקת עליי?" שאלתי
"למה הבאת אותו?" שאלתי
"את מי?" שאלה
"את מי שלא מדברים עליו" אמרתי
"וולדמורט?" צחקקה
"זה לא אני שהזמנתי אותו, דיברתי עם ראיין ואמרתי לו שזה משהו של המשפחה והייתי ברמקול ודור התנדב לבוא" תירצה
"את יודעת שאני שונאת אותך נכון?" שאלתי
"עד עמקי נשמתך" ענתה לי וצחקנו.

"אני נשאר" התעקש דור
"למה שתישאר?" שאלתי בכעס
"כי אני נשאר" כעס גם הוא
"למה אתה עדיין דואג לי? מה אכפת לך?" שאלתי
"אנחנו עדיין ידידים" אמר וגיחכתי צחוק מריר
"אתה לא מבין כמה קלישאתי זה? אנחנו נפרדנו, זה משפט פרידה, אתה אמרת אותו בעצמך למלא בנות, למה אתה לא מקבל את זה?" שאלתי אותו
"כי אני לא רוצה" כעס
"את יותר מדי חשובה לי!" צעק
"אתה לא מבין שאני ככה בגללך?!" צעקתי
"אתה לא מבין שהיום הלכתי לפגוש את ההורים שלי ועל מה אני בוכה בסוף? בגללך!" צעקתי
"מה?" שאל
"כן! כן דור! ב-ג-ל-ל-ך! אתה רשמת אותי לזה! ואני לא יכולתי לקבל חיבוק ונשיקה לפני, שתעזור לי להירגע כמו שרק אתה מצליח, שאני לא אצטרך לזייף כלום כי איתך אני אמיתית, ואז דיברתי עם ריילי, כי היא חשבה שלדבר עליך יוציא לי את הבאסה, ותראה מה קרה! היא מפחדת שאם לא יהיה אף אחד איתי אני אנסה להתאבד!" צעקתי כמו מטורפת והוא רק ישב על המיטה עם הראש בין הידיים, מלמל לעצמו כל מיני דברים.

"אמנדה" אמר מהקצה השני של החדר, כבר שעה שאני קוראת ספר וטוחנת גלידה, דור נשאר באותה התנוחה
"אני לא יודע מה לעשות" אמר
"גם אני לא" עניתי לו, מניחה את הספר ולוקחת עוד כפית מלאה בגלידה
"את מבינה?" שאל והתישב על קצה המיטה, הרים את רגליי כך שיהיו עליו
"מה נעשה?" שאל
"לא יודעת" עניתי
"מה את כן יודעת?" שאל
"כשאנחנו ביחד אנחנו פוגעים אחד בשני" אמרתי והוא הנהן, שוקל את תשובתי
"כשאנחנו פרודים הדאגה והרגשות אוכלים אותנו מבפנים" הוספתי
"אולי נהיה באמצע?" שאל
"איך באמצע?" שאלתי
"או שאנחנו ביחד או שלא" הוספתי
"אבל מה אם אנחנו ביחד אבל רק אנחנו יודעים על זה?" שאל ואני רק אכלתי עוד גלידה
"אולי אנחנו פשוט לחוצים מדי מהסביבה, מלהרשים אחד את השני" הוסיף
"אוקיי" אמרתי
"אבל נעשה חוקים" החלטתי
"תביא לי את הלפטופ?" שאלתי והוא הביא לי אותו
"אז ככה:" התחלתי
"דייטים" הוספתי
"יכולים להיות בכל מקום, אסור להביא מתנות ואסור כמובן לערב אף אחד" החלטתי
"ואסור לחרוג מחוקי הלבוש" הוסיף והקלדתי הכל
"אין נשיקות עד דייט חמישי או מדייט שלישי, תלוי בדייטים ובהתקדמות" החלטתי והוא הנהן עצוב
"זה לטובתנו" הזכרתי לו
"ולסיום, בדייט העשירי אנחנו נקבע איך ממשיכים" סיכמתי את הכל
"אתה מסכים?" שאלתי "מסכים" ענה
"רגע" הוסיף
"אני מסכים לא להעזר באף אחד אבל אני חייב לספר למישהו, בואי נספר רק לריילי וראיין" אמר
"אי אפשר" קבעתי
"חייבים" אמר
"זה יהרוס הכל" "יש לי רעיון" אמר
"אם נחזיק עד הנשיקה נספר להם" הציע
"אוקיי" אמרתי אני
"ואני לא היחיד שמכין דייטים נכון?" שאל
"מה אנחנו פרמיטיבים? ברור שגם אני אכין דייט או שניים" הבהרתי את הנושא והוא הנהן
"בוא איתי רגע" אמרתי ובאתי לצאת עם הלפטופ
"לאן? כבר עוצר"
"להדפיס, אני אזהר" הבטחתי
"אני בא איתך" הודיע
"טוב" ויצאנו.

"תחתמי" אמר לי וחתמתי
"אני מכניס אותו" הכריז וצחקקתי, דור הכניס את החוקים שלנו למעטפה וסגר אותה, נפתח אותה בדייט העשירי.
"איפה נשמור אותה?" שאלת
"בספר מתמטיקה שלי" אמר
"אתה לא תאבד אותו ככה?" שאלתי
"לא פתחתי אותו מתחילת שנה" הודה וצחקתי
"אתה צריך ללמוד" הוספתי
"מבטיח אמא" אמר וצחקנו שנינו
"טוב, קח את זה לחדר שלך ותחביא את זה, ותזכור, אני העפתי אותך מהחדר ואתה כועס עליי, אנחנו עכשיו בריב" הזכרתי לו
"איך אני אשכח את זה? אני המצאתי!" אמר והסתכל עליי
"אפשר נשיקה?" שאל
"יש לנו הסכם" הזכרתי לו
"אבל אני לא יכול, את ככה, וקרובה אליי, ועם הפליז שלי ונו רק נשיקה אחת!" אמר
"אתה רוצה את הפליז בחזרה?" שאלתי
"ממש לא, יותר חם לי כשאת איתו" אמר
"חם לי בכל מקרה" אמרתי והורדתי את הפליז, חושפת את חולצת הבטן שלי
"עכשיו את ממש הורגת אותי" אמר והתקרב אליי, קרוב, עוד שנייה נשיקה
"הפליז" אמרתי ושמתי את הפליז מול הפנים של שנינו
"אוקיי, אני מבין" אמר ויצא מהחדר, נשכבתי על המיטה ונרדמתי במחשבות.