אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 16

היום זה היום, אני הולכת לפגוש את ההורים שלי, את האנשים שוויתרו עלי,
היום אני אדע למה ההורים הביולוגיים שלי לא איתי,
אני נוסעת עם ראיין כי ביקשו ממנו לבוא היום כדי לחתום על הדברים, אני לא יכולה לחכות!!

~ראיין~
היום אני הולך עם אמנדה, היא הולכת לפגוש אולי את המשפחה שלה ואני הולך לפגוש אולי את אחותי, לא אמרתי לכולם כי זה בדרך כלל לא נכון, אין סיבה להתלהב ובסוף להתבאס עוד יותר, אני אפילו לא מתרגש, כנראה שלעשות את זה כמה פעמים בשנה במשך הרבה שנים מוריד מהלחץ
"מתרגשת?" שאלתי את אמנדה לפני שיצאנו מהפנימייה
"אני.. כן!" אמרה לי ולא הבנתי את ההתלבטות, זה כנראה הלחץ של הפעם הראשונה.

~דור~
אחרי שאמנדה וראיין הלכו לפגוש את ההורים של אמנדה אני החלטתי לבלות עם ריילי כל היום, היא צריכה תמיכה ואם ראיין לא פה כל היום אני אהיה התמיכה שלה.
"היי דור" אמרה לי ריילי כשנכנסה לחדרי
"היי" עניתי לה
"אז מה אתה רוצה לעשות?" שאלה
"לא יודע, אפשר ללמוד" הצעתי
"המוח שלי מפוצץ וכבר סופש בכל מקרה" אמרה
"אפשר לדבר" ניסיתי עוד רעיו
"כולם מדברים איתי כל הזמן, בא לי פעילות" אמרה
"כושר?" שאלתי והיא ענתה
"כושר"
"איזה כושר?" שאלתי
"עזוב כושר, אולי נלך לאכול?" שאלה
"זה אני יודע מה לעשות" אמרתי לה בחיוך והיא צחקה.

"אני לא יכול לצאת" אמרתי לריילי כשהגיעה
"למה?" שאלה
"כי אני כבר שלוש פעמים יצאתי בחודש הזה וחזרתי אחרי יותר מהזמן שהגדרתי אמרתי לה מבואס
"אז בחדר אוכל?" שאלה והנהנתי
"יופי! שמעתי שיש רביולי טעים היום" אמרה בהתלהבות
"אנחנו עדיין בבוקר" אמרתי לה
"אה נכון, אז יותר טוב! פנקייקים!" אמרה והלכנו לחדר אוכל.

"רוצה רגע של כנות?" שאלה אותי ריילי, ישבנו בפינה מרוחקת של המדשאה, אוכלים פרות שלקחנו מהחדר אוכל, אמרנו אוכל כל היום.
"אני צריך לחשוש?" שאלתי
"זה של שנינו" אמרה
"כל אחד שאלה לשני שחייב לענות" הוסיפה
"אוקיי" אמרתי לה והיא התחילה
"אתה עדיין אוהב את אמנדה?" שאלה
"ברור" אמרתי לה
"כחברה?" שאלה
"בתור האהבה הכי גדולה של החיים שלי" אמרתי לה
"אז למה כל הבנות האחרות?" המשיכה לשאול
"כשאני יוצא עם מישהי לדייט, אני חושב שזה יהיה כמו שהיה עם אמנדה, שזה יכול לקרות שוב, ואז מתחיל הדייט, וזה לא כמו שהיה עם אמנדה, ואני לא יכול ללכת לאמנדה, כי פגענו אחד בשנייה והחלטנו להיפרד, אז אני ממשיך עם הדייט" הסברתי לה והיא גילגלה עיניים, לא מאמינה לי
"אתה סתם מפחד" אמרה
"אני מאמינה לך שאתה לא מתחבר לבנות אחרות כמו אל אמנדה כי אתם מושלמים ביחד, אבל אתה לא הולך אליה בגלל שאתה מפחד, לא בגלל שפגעתם אחד בשנייה" היא מסבירה את עצמה
"אני לא מפחד" אני מתגונן והיא צוחקת
"נראה לי עברנו כבר את השאלה שלך, עכשיו תורי" אמרתי לה והיא לקחה פלח ענבים לידיים.
"את מתכוונת לעבור שנה הבאה? בשביל להיות עם ההורים?" שאלתי אותה
"אני לא יודעת, ההורים שלי רוצים, ואני רוצה להיות איתם, אבל גם אתם המשפחה שלי, אני צריכה לחשוב על זה" אמרה מסתבכת בעצמה
"את יודעת" אמרתי ואספתי אותה לחיבוק
"שלא משנה מה תבחרי אנחנו עדיין נשאר משפחה נכון? כמו שאת והמשפחה שלך נשארתם משפחה, כי כמו שמשפחה לא בוחרים, משפחה לא עוזבים" אמרתי לה, מרגיש קצת מזויף, משפחה כן אפשר לעזוב, אבל אותנו לא.
"תודה דורוש" אמרה וחייכה חיוך ענק, יודעת שאני לא מת על השם.
"בשמחה, ריילי ביילי" אמרתי לה והתחלתי לרוץ, למה לרוץ?
"דורר תעצור עכשיו, אני יהרוג אותך" היא צעקה, זה למה.

~ריילי~
"דורר תעצור עכשיו! אני יהרוג אותך" צעקתי וקמתי מהר מהדשא, משאירה את קופסת הפירות סגורה על הדשא, רצתי אחרי דור ולרגע איבדתי אותו,
"אהה" צעקתי כשיד משכה אותי מתוך השיחים, זה בטח דור, הוא סתם לי את הפה וסובב אותי כשראיתי שזה דור בטוח, ניסיתי להרביץ לו אבל הוא רק צחק ושאל
"הפסקת אש?" הנהנתי מהר והוא שחרר אותי, בעטתי לו בביצים וחזרתי למדשאה.
"את ממש מעצבנת" אמר כשהגיע לאחר מכן
"יצא כדור אחד בטעות" אמרתי לו עם פרצוף תמים והוא צחק.
"אני הולכת להתקלח, אתה יכול להחזיר את זה?" שאלתי את דור וקמתי
"מה להתקלח? עוד שעה ארוחת צהריים" אמר לי בחיוך
"ועוד חצי שעה ראיין אמור לחזור" אמרתי בחיוך והלכתי לחדר.

"רק רגע" צעקתי מחדר המקלחת ורצתי למחשב, בדקתי מי חיפש אותי וראיתי את ההורים שלי מצלצלים אליי בסקייפ, עניתי וכבר ידעתי מה ילך בשיחה.
"היי אמא, היי אבא" אמרתי בחיוך
"היי מותק" אמרה לי אמ
"מה רצית?" שאלתי
"כבר החלטת?" שאלה
"אמא אני עוד לא החלטתי, זה קשה, תני לי קצת זמן" אמרתי לה
"אוקיי חמודה, אנחנו מאוד רוצים שתהיי איתנו ועם אחיך" אמרה והמהמתי כמבינה
"אני צריכה ללכת לאכול צהריים, ביי" אמרתי להם וניתקתי, מסתכלת על השעון ורואה שראיין אמור להגיע בעוד כמה דקות ואני עדיין במגבת.