אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 12

~אמנדה~
"עכשיו תוסיפי רק קצת אודם וורוד" אמרה לי ריילי
"כזה?" שאלתי והראיתי את צבע האודם הוורדרד שלי למסך, זה מה שקורה כשמתייעצים עם ריילי על לבוש בפייס-טיים
"כן, עכשיו לכי אחורה ותראי לי את כולך" אמרה בהתרגשות וקמתי מהכיסא, מתרחקת עד לנקודה שבא תראה את כולי, מכף רגל ועד ראש.
"מושלמת" אמרה בהתרגשות ונפרדנו לשלום, ריילי החליט להישאר עוד קצת זמן עם המשפחה שלה,
עד שיחזרו ההורים שלה לעוד כמה חודשים,
ההורים יסיימו את השנה באפריקה ויחזרו סופית בשנה הבאה,
ריילי כנראה תחזור לגור איתם.

"את מאוד יפה" אמר לי דור בדרך למסעדה והסמקתי מעט
"אני אוהב אותך" הוסיף
"אני אוהבת אותך גם" אמרתי לו בחזרה, הוא תפס בידי לפני הצומת ועצר ברמזור האדום,
מנשק אותי, כאילו זו הנשיקה האחרונה שלנו.
מכוניות צפרו ואנחנו התנתקנו אחד מהשנייה, ממשיכים בנסיעה.

"מה את מזמינה?" שאל אותי
"שניצל ופירה" אמרתי לו בפשטות
"אוקיי, אני אקרא למלצרית" אמר וקרא למלצרית לבוא,
ולאחר כמה שניות הופיעה ליד השולחן שלנו מישהי מאוד מוכרת,
אני לא זוכרת מאיפה?
"היי" אמרה עם חיוך
"מה תרצו להזמין?" שאלה
"אני אקח את הרביולי ואמנדה תקח שניצל ופירה" הזמין לשנינו והנהנתי אליו
"אמנדה?" שאלה לאחר כתיבת ההזמנה
"אני מצטערת אבל את ממש מוכרת לי" אמרה
"אני יודעת, גם את לי" הודיתי
"איפה את לומדת?" שאלתי
"בפנימייה בצפון" ענתה
"עין יעל?" שאלתי
"לא" ענתה
"אז מאיפה?" שאלתי את שתינו
"אה" קראתי כשנזכרתי
"מהכנס ריקוד, חלקנו חדר" נזכרתי והזכרתי לה
"אוי נכון" אמרה גם היא וצחקנו שתינו.
"את נסעת לכנס מחול?" שאל כשהלכה
"כן, יש כל שנה כזה באילת, כשהיינו קטנות יותר ונסענו אנחנו היינו היחידות שלא היה להן חדר אז שמו אותנו יחד." סיפרתי לו
"היינו בקשר אחר כך אבל הוא נותק לאחר כמה זמן" הוספתי ודור הנהן בהבנה, הוא קצת שקט היום.
"איך מגי?" ניסיתי לפתח שיחה
"היא בסדר, חסר לה שאנחנו באים רק בסופי שבוע אבל ככה יש לה זמן הזמין חברות ולצאת לבלות" סיפר לי וצחוק משועשע עלה על פניו
"איך דן ודניאלה?" שאל הוא
"הם בסדר, לא השתנה אצלם הרבה כי הם מהרגע הראשון התנהגו כמו זוג נשוי" גיחכתי לעצמי
"הנה ההזמנות שלכם" אמרה המלצרית של השולחן שלנו בזמן שהניחה את שתי הצלחות
"תודה" אמרנו אני ודור והיא חייכה והלכה.
"אז את זוכרת שאמרתי לך שאני צריך לדבר איתך?" שאל הנהנתי חזרה מתענגת על הטעם של הפירה
"אז אני הולך להכין אותך, אני ממש אוהב אותך ואני לידך, אם את לא רוצה לדעת יותר פשוט תפסיקי אותי" אמר וחששתי קצת, הוא בוגד בי? הוא עוזב? מה הוא עשה? מיליון מחשבות עברו לי בראש באותו הרגע
"התקשרו אליי, זה היה לגבייך, הם חושבים שהם מצאו את ההורים שלך" אמר במהרה את החלק האחרון. שחור, זה כל מה שאני רואה.
~דור~
היא התעלפה ונפלה מהכיסא, זינקתי מהר לעברה בעוד שהמון אנשים התקרב גם הוא, ניסינו להעיר אותה וכשלא התעוררה התקשרנו לאמבולנס.
האמבולנס הגיע לאחר עשר דקות והעלה אותה עליו, עליתי ביחד איתה ושלחתי להורים שלה הודעה מהנייד של אמנדה, שלחתי גם הודעה לראיין,
אמרתי לו שלא יילחץ ושלא יספר לריילי.
יש לה יותר מדי לחץ עכשיו. כשהגענו לבית חולים הרופא הרחיק אותי מהאזור, אני לא מבין למה?!
הוא נתן לה משהו וכשהוא חזר הוא אמר לי שהיא התעוררה, שזה היה מהלחץ ושהיא צריכה להיות כרגע מאוד רגועה עד שתשתחרר, הנהנתי אליו והלכתי לראות אותה.
כשהגעתי ראיתי אותה שוכבת במיטת בית החולים, כשאחות בודקת לה לחץ דם,
"היי" אמרתי לה
"היי" ענתה לי
"את בסדר?" שאלתי
"עד כמה שאפשר" ענתה
"הודעת למישהו?" שאלה
"רק להורים שלך וראיין, אמרתי להם שלא צריך לבוא ולראיין אמרתי שגם לא יגיד לריילי"
סיפרתי לה והיא הנהנה שקולה
"אני רק רוצה להגיד שמה שאת בוחרת זאת בחירה שלך, יכול להיות שזאת בכלל לא תהיה המשפחה שלך, הם אמרו שזה אף פעם לא בטוח וכשתגיעי הם יעשו בדיקה וודאית, את גם יכולה ללכת בעוד הרבה זמן, מתי שתרצי" הסברתי לה והיא הנהנה
"אני רוצה ללכת" אמרה לי ואני הפעם הייתי זה שהופתע
"אני יהיה לצידך בכל מה שתבחרי" אמרתי לה והא חייכה אלי שוב.
~אמנדה~