אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד- עונה 2 פרק 10

"איקס ועוד וואי חלקי 2 שווה תשעים" הכתבתי לריילי את המשוואה
"ריילי?" שאלתי כשראיתי שהיא לא כותבת כלום
"את בסדר?" שאלתי
"אני פשוט בהלם" ענתה לי
"כן." אמרתי לה וליטפתי את גבה,
זה הלם כשאימא שלך מופיעה עם תינוק אפריקאי קטן,
כי ההורים שלך החליטו לחזור לתמיד והם אימצו
גם תינוק אפריקאי ששני הוריו נהרגו ממחלות
"את רוצה ללכת ולדבר איתם?" שאלתי
"את תסתדרי?" שאלה
"כן, אני בכל מקרה צריכה לדבר עם דור אז קחי כמה זמן שאת רוצה כי אני יכולה לשבת שעות"
הרגעתי אותה והיא יצאה מהחדר
"הלו" ענה לי דור
"היי" עניתי לו
"מה זה ה'היי' העייף הזה?" שאל
"לא עייפה, סתם בהלם" עניתי לו
"מה קרה?" שאל
"אתה רוצה לרכל או לדבר?" שאלתי
"לרכל" ענה
"אז ככה, מסתבר שלריילי יש אח קטן" הפלתי את הפצצה
"מה?" שאל
"למה היא לא אמרה לנו כלום?" שאל
"כי היא לא ידעה" עניתי
"אני וראיין אמורים לבוא מחר אבל אני לא אבוא אם היא לא תהיה במצב טוב, תדברי איתי בערב אוקיי?" אמר
"אוקיי, אתה כבר הולך?" שאלתי
"כן, יש לי איזה משהו חשוב לסגור פה" ענה לי וניתק
.
~דור~
איזה חרא מזל, אני לא מאמין שזה באמת קרה, אני לא האמנתי שהם יצליחו, לא רק אני, אפילו האישה שעזרה לי שם חזרה הרבה פעמים על זה שזה יכול לקחת הרבה זמן,
שנים אפילו ואולי אף פעם, לא כולם רוצים למצוא את הבת שלהם,
אבל הם הצליחו, הם הצליחו למצוא את ההורים שלה,
כמובן שיש כמה פרטים כמו בדיקת אבהות כדי לוודא,
אני ממש מקווה שהם ההורים שלה, אבל לספר לה בכלל? היא לא רוצה לדעת,
היא לא בבית בסוף השבוע הזה.
"אני יוצא, אני אחזור בזמן לארוחת ערב" הודעתי לסבתה
"תחזור לפני שש, אנחנו יוצאים למסעדה עם המשפחה של דבי" סיפרה לי, אני אוהב לצאת למסעדה עם המשפחה של דבי, יש להם בן בגיל שלי, הוא מאוד נחמד.
"אוקיי" השבתי ויצאתי מהבית, נוסע לביתה של אמנדה.

דפקתי בדלת וחיכיתי שייפתחו לאחר כמה שניות פתחה לי את הדלת אמה של אמנדה
"היי" אמרה
"היי, אני מצטער שלא הודעתי שאני בא, פשוט אין לי את המספר שלכם ואמנדה לא יודעת שאני פה, אני מפריע?" שאלתי
"לא, אני בדיוק במטבח" ענתה לי בחיוך והכניסה אותי לביתה
"אז למה אמנדה לא יודעת שאתה פה?" שאלה
"אני צריך להתייעץ אתכם לגבי משהו, אני מאמין שאתם תוכלו לעזור לי" עניתי לה
"בעלי בפגישת וועידה אבל אני אשמח לעזור, מה העניין?" שאלה
"אני לא יודע אם את יודעת אבל לי ולאמנדה היה ריב גדול מאוד לפני כמה ימים, הריב הזה היה על הרבה דברים,
הגדול מבינהם היה שאני הכנסתי את אמנדה למערכת, כדי למצוא את ההורים שלה,
היא מאוד כעסה עליי אבל זה כבר נגמר והיא סלחה לי" הרגעתי את דונה כשראיתי את פרצופה המודאג
"בכל מקרה, היום התקשרו אליי והודיעו לי שהם מאמינים שנמצאה התאמה, אמנדה עוד צריכה לעבור בדיקת אבהות ופגישה איתם אז זה עדיין לא קבוע, אני לא יודע אם לספר לה או לא" הסברתי
"אני מבינה למה היא כעסה עליך, אמנדה תמיד הייתה רגישה בנושא הזה, לפני שהיא נסעה לפנימייה היא עבדה קשה על איך לשתף את הנושא הזה, מאז שהיא ילדה קטנה כולם כבר ידעו לפני שפגשו אותה שהיא מאומצת, איך מדברים על זה והכל אז אני מניחה שהיא הופתעה ופחדה מהמעשה שלך, אני גם יודעת שמאוד בקרוב היא הייתה עושה את אותו המעשה בעצמה" סיפרה לי
"אני חושבת שאתה צריך לשתף את זה איתה, עדיף שהיא תבין שאתה דואג לה מאשר שתחשוב שאתה רוצה להסתיר ממנה" הביעה את דעתה, הנהנתי
"אתה רוצה לטעום עוגיות שהכנתי?" שאלה
"אני אשמח, תודה, אבל אני לא יכול לאכול הרבה, עוד מעט ארוחת שישי" דונה הביאה לי צלחת עם כמה עוגיות וכוס חלב, שתיתי את החלב ואכלתי את העוגיות, עוגיות כאלה טובות
"תודה על העוגיות" אמרתי כשסיימתי את כולן
"כבר גמרת?" שאלה
"הן כאלה טעימות" הסברתי את עצמי
"הן העוגיות האהובות על אמנדה" סיפרה.

עד השעה חמש וחצי כבר הייתי חזרה בבית, מתארגן למסעדה,
כשאחרי הולכת קייסי ומספרת לי חוויות מהפנימייה,
אני יודע שהיא משמיטה את כל הפרטים על הבנים אבל היא בעיקר מספרת שיש לה מלא ידידים, ורק חברה בת אחת, אני מרגיש שזאת אשמתי,
היא לא אומרת את זה אבל אחרי מה שהשותפה שלה לחדר עשתה אני כועס על העניין,
היא מאושרת, זה מספיק.
"ויש עוד דבר אחד, הוא מאוד חשוב לי אז אני צריכה שתשב ותקשיב לי" אמרה לבסוף
"רק תעזרי לי עם העניבה" אמרתי לה
"סבתה אמרה שזה לא רשמי, אתה יכול לוותר על העניבה" סיפרה לי והשבתי בחיוך גדול שגרר את צחוקה. התיישבנו שנינו על המיטה שלי,
"אני חושבת שאני מתאהבת בידיד שלי" אמרה לי
"מי מבניהם?" שאלתי, מיואש מזה שזה הדבר החשוב בשבילה
"אלכסנדר" ענתה
"אלכסנדר? את לא זאת שאמרת שהוא הידיד הכי טוב שלך?" שאלתי אותה
"כן, אבל זה משתנה, אני לא יודעת, אני כבר נפגעתי מכל העניין הזה, אני לא יודעת מה לעשות" אמרה לי מיואשת
"פשוט תחכי, זה פנימייה, אף אחד לא בורח, תראי אם גם הוא בעניין, יש משהו במנטליות הזאת של הפנימייה שיוצר זוגיות ארוכה ואמינה כי אנחנו סוג של תקועים ביחד, אז תהיי בטוחה, אני סומך עלייך" אמרתי לה, שמח שלקחתי את זה בבגרות ולא התעצבנתי,
"אז עכשיו תורך, לאן נסעת מקודם?" שאלה
"לבית של אמנדה" עניתי לה
"לא אמרת שהיא אצל ריילי?" שאלה
"כן, הייתי צריך להתייעץ עם ההורים שלה לגבי משהו" אמרתי
"זה קשור למשהו הסודי הקודם?" שאלה
"כן" עניתי
"אז אולי תספר לי כבר את שניהם? אתה אף פעם לא בורח, ובכל זאת אתה ברחת לבית על האגם והשבעת אותנו לא לספר לאף אחד" ביקשה
"ובדרך כלל אתה תמיד חולם כשאתה מדבר על כל דבר שקשור לאמנדה, ועכשיו אתה רק נהיית ממוקד יותר, תספר לי מה קרה" המשיכה
"זה סיפור ארוך" אמרתי לה
"יש לי זמן" הודיעה
"ילדים, רדו למטה" צעקה מלמטה סבתה, הסתכלתי על קייסי במבט צוחק והיא רק השיבה
"יש לנו את כל הלילה" וירדה למטה.

שלוש דפיקות נשמעו על דלת חדרי, זאת קייסי, עשיתי את עצמי ישן,
מקווה שזה ירחיק אותה, היא נכנסה לחדר, עלתה על המיטה שלי, והתיישבה עליי.
ואז קפצה עליי, עד ש'התעוררתי'
"מה את עושה?" שאלתי בקול צרוד
"אל תטרח, אני יודעת שאתה לא ישן" אמרה לי
"תורך" הוסיפה
"ל?" שאלתי
"אל תשחק טיפש" אמרה בכעס והתיישבה על המיטה, התיישבתי גם אני והחלטתי לוותר ולספר לה.