אם נשאר ביחד- פרק 2

"אני כל כך מתגעגעת.." חייכתי חיוך קטן למצלמה של המחשב.
"גם אני. חוץ מזה,גם כולם פה מתגעגעים אליך" הוא אמר.
"בעצם,מי לא?!"
"טוב,אני חייבת ללכת לארגן את החדר החדש,נדבר בסקייפ מחר" אמרתי מאוכזבת,מתאפקת לא לתת לדמעות שעמדו בעיניי לרדת.
"ביי,נדבר.." הוא נאנח וסגר את חלון הסקייפ.
מתחתי את ידיי,והשמעתי קול אנחה שראיתי את כל הארגזים עומדים יבשים בחדרי..
"למה?!!" צרחתי בכעס.
*******************************************************************************************
"סיימת לסדר את החדר?" אמא שאלה אותי בצפייה לתשובה שלילית.
"תופתעי,אבל כן" אמרתי והשענתי את ראשי על המשענת וגלגלתי את עיניי לעבר אמא.
"מחר בית ספר! מחר בית ספר!" אחותי הקטנה צרחה משמחה בכל רחבי הבית.
"למה את מטומטמת?!"
"את חייבת להזכיר לי את זה?" נזפתי בה.
" בנות תירגעו!" אמא זעפה בנו.
"זאת היא" אני ואחותי צרחנו אחת על השניה והפנינו אצבע מאשימה.
"את! תארגני את הדברים למחר,ותלכי לישון כדי שתקומי מחר מוקדם" אמא אמרה לי והמשיכה לנקות את השולחן.
גלגלתי את עיניי והלכתי לחדרי בכעס.
***********************************************
כססתי את ציפורניי בלחץ, "תירגעי,הכל בסדר" אמרתי לעצמי ונשמתי נשימה עמוקה.
הסתכלתי על עצמי פעם אחת במראה אחרי שהתארגנתי והרמתי את גבותיי.
"נראית טוב,אחותי!" קרצתי לעצמי ורצתי לקחת את הכריך ולצאת.
"ביי חמודה שלי,תהני" אמא צעקה לי בעודי יוצאת מהדלת.

"איפה זה עכשיו?!" התנשפתי והסתכלתי מצדדיי
"אני יכולה לעזור לך?" שמעתי קול נשי מאחוריי.
הסתובבתי וראיתי נערה בגילי,עומדת מאחוריי. עיניה זהובות ומכווצות ושיערה ג'ינג'י ארוך ומתולתל,היא הייתה יפיפייה.
בחנתי אותה מכל צד וצד שלה,וכבר לי זה כבר לא הרגיש נעים.
ניערתי את ראשי ברעדה, "כן,ברור,כן,כן.." אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ.
"בואי אחריי,את תלמידה חדשה?" היא נעמדה לצידי וצעדה מהר.
"כן,לפני שבוע הגעתי לפה" אמרתי במבוכה,וניסיתי לעקוב אחריה בקצב שלה.
"מגניב,אני בטוחה שתהני פה" היא גיחכה והסתובבה לעברי….
"הגענו"
"וואו! וואט דה פאק?! לאן הגעתי?…." מלמלתי ופערתי את עיניי שראיתי את התיכון.
"טוב,היה לי נעים להכיר… ניפגש בהמשך היום" היא אמרה
"יש לי שיעור אני חייבת לזוז,ממליצה לך ללכת למזכירות" היא המשיכה בעודה רצה לתוך התיכון ומנופפת לי.
נופפתי לה בחזרה וגירדתי בראשי.
לאן אני הולכת עכשיו?
התחלתי ללכת מסתכלת על התיכון בחולמניות,ולא שמה לב לאן אני הולכת,כמו זומבית משוגעת.

לפתע התנגשתי במישהו ומעדתי לאחור.
"אאו'ץ" מלמלתי והוצאתי אנחת כאב,נו באמת….רק זה חסר לי עכשיו.
"אוי אוי,אני ממש מצטער" שמעתי קול גברי מחוספס.
"זה בסדר" אמרתי בייאוש,איך זה קורה לך שאת כל הזמן נופלת? האצתי בי.
הוא התכופף לעזור לי והושיט את ידו לעברי.
נאחזתי בה בכל הכוח שנותר לי, וניערתי את בגדיי המקומטים.
"את בסדר?" הוא שאל בעדינות.
"כן כן,אל תדאג" אמרתי וחייכתי חיוך מבויש.
הרמתי את פניי למרות קרני השמש החלשים שסיורנו אותי והופתעתי לגלות שזה האקס שלי מהתיכון הקודם.