אם הייתי יודע מה את בשבילי

קשה לי להכיל שנתיים שעברו ברגשות מוזרים. רגשות של אהבה, שנאה, כעס, ועצבים.
קשה לי להכיל גם את הלימודים. ההשקעה, השלמות הזאת שצריך לשאוף לציונים.
קשה לי להכיל עוד שלוש שנים של מתח במסדרון, וקשה לי להכיל את הלב שלי בזמן האחרון…
קשה לי להכיל את כל האנשים, קשה לי להכיל עכשיו גם את כל המורים. קשה לי בלי הסיגריה בבוקר, וקשה לי שהן עולות כל כך ביוקר. קשה לי שבכל יום השער של בית הספר נפתח, וקשה לי עוד יותר כשאני מחפש – ולא מוצא אותך.
עברו שנתיים… את עוד מצליחה לזכור את היום שבו הכרנו ? אני כן… זה היה במסיבה ההיא שהוזמנו אליה, כשעלית במדרגות, ואני ירדתי, וכמו ילד קטן לא הבנתי שלמעשה בך התאהבתי.
נתקלתי בך "בטעות" אך לא בטעות – בדיוק כמו הסיפור שלנו. סיפור שאני יודע שבשבילך, הוא בכלל לא חסר משמעות.
איזה סיפור ? הרי בכלל לא הייתה לנו מערכת יחסים. אבל אני מרגיש בתוכי שהתנהגנו כמו זוג אוהבים… תגידי לי את, שהכלת אותי שנתיים בלבך, ובכלל עשית לי טובה שאהבת פרחח כמוני, איך הצלחת להתגבר ? ואולי בכלל, אני שואל, לא הצלחת, ואת עדיין חופרת לעצמך בור בו תרצי להקבר ?
לעזאזל, אני לא מבין איפה הראש שלי היה. אני לא קולט איך פספסתי כזאת נערה… אינטיליגנטית, כשרונית, חכמה ומצחיקה… וכמובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא כל כך יפה. לפעמים כשהייתי מסתכל בעיניים החומות שלה הייתי רואה שהן נוצצות כאילו ראתה אש, וכשאני נזכר בהן, אני מתחיל להתרגש. אני רוצה שהשפתיים שלי ושלה יתחילו זו בזו להתנגש.
אני רוצה להתווכח איתך כל היום על שטויות, שנשקשיב ונפתור לשנינו את הבעיות, ושקופידון יאחד לנו שוב את הלבבות…
אני לא מצליח להגיד את זה. לא לחברים שלי, לא לידידות שלי, ואפילו לא – לעצמי. אני לא מצליח להגיד את ה… כוסאמק, אני אוהב אותה. ובכל יום שהיא נעמדת אל מול עיניי זה שובר אותי יותר. אני מביט בה מבט חטוף כדי להעביר את היום, ובורח מהר. מעמיד פנים שלי לא אכפת, אך כשאני רואה אותה בסביבה הגוף שלי הופך למשותק.
אם הייתי יודע שבנקודה זו נהיה, שנעבור אחד על יד השניה בלי "היי" או "מה קורה", אם הייתי יודע שכך הריב שלנו כביכול יפתר, ואם רק שנינו היינו יודעים שמישהו למעלה לא רוצה שהסיפור שלנו יגמר…
לעזאזל,
בכל יום שעובר, אני אוהב אותך יותר ויותר.

אני מקווה שתסלחי לי על כל טעויותיי, אותך תמיד אהבתי מכל אהבותיי…