אל תתקרב אליי! ~פרק שני~

~פרק שני~

הגענו לבית הספר, וואו היה כל כך מוזר לחזור, מוזר בצורה כל כך טובה, אבל זה לא היה הדבר היחיד שהיה מוזר לי.. לא הפסקתי לחשוב על מאור, מה? הסיפור של שנה שעברה ימשיך לרדוף אותי? מאור ימשיך לרדוף אותי?

״נחשי מי זה״ הרגשתי ידיים שמכסות את עיני,
״מעניין מאד.. מי באמת? אני לא מזהה!!״ אמרתי בציניות,
״ רמז, הוא חתיך הוא הורס השם שלו מתחיל ב- ב׳ ונגמר בנ׳ ולצערי הילד המושלם הזה לא יהיה איתך באותה כיתה השנה״ בן אמר, קיבלתי שוק, הוא הוריד את הידיים והתחיל לחבק אותי חזק, ״לא!! חיים שלי!!״ אמרתי, ״כן חרא של בית ספר, אבל אהובתי אל תדאגי יש לנו את כל החיים יחד עד שתרצי להקיא ממני״ בן אמר וצחק, התנשקנו כמה דקות ולאחר מכן נאלצנו ללכת כל אחד לכיתתו.

נכנסתי לכיתה, לא היה בה עדיין אף אחד, כמעט אף אחד.. נחשו מי ישב בספונטניות בשולחן שלי? לא אחר ממאור..
לא רציתי לראות אותו, או לדבר איתו במיוחד כשאנחנו נמצאים בסיטואציה שאנחנו לבד, פחדתי, פחדתי שיקרה משהו, פחדתי להזכר, לחזור לעבר..
התקדמתי לכיוון הדלת ולפתע הוא צעק לי ״לאן את חושבת שאת בורחת?״ הוא קם וחסם לי את המעבר, ״אין לי מה להשאר פה״ תקפתי, ״באמת? מה קרה שירני? לא בכבוד לך פתאום לדבר איתי?״ הוא אמר, ״מאור בבקשה די, תן לי ללכת..״ ביקשתי, ״חיים שלי..״ הוא ליטף אותי, ״מה את בורחת? בואי נהנה קצת.. כמו פעם״ הוא אמר בעדינות, ״תשתחרר!! מאור לא היה ביננו כלום!!״ צעקתי, ״כלום?!? שירני את קוראת לגבר שלקח ממך את התואר בתולה כלום?״ הוא תקף חזרה, ״יש לי חבר ואתה יודע את זה..״ אמרתי בעדינות, ״פחח עלק חבר, לפי מה שזכור לי גם שנה שעברה הוא היה חבר,על מי את מנסה לעבוד, תראי, מותר הכל אסור שיידעו..״ הוא אמר את זה בחושניות, זה גרם לי להזכר באותה תקופה, בתקופה הסודית שלי ושל מאור, תקופה שחוץ ממנו אף אחד לא יודע על קיומה.. לא עמדתי מולו פשוט..
הוא התקרב אליי, שם את ידו על העורף שלי, חיבק אותי בעדינות ונישק אותי.. לא יודעת למה אבל זרמתי עם הנשיקה, הרגשתי כאילו אני מוקפת בחום ובאהבה בין שפתיו, הרגשה מדהימה, שונה מכל נשיקה שהייתה לי, כל הכעס נעלם לרגע, היינו רק אני והוא..
לפתע נפתחה הדלת, באותו רגע ראיתי פנים שחוו כמעט כל רגש שלילי אפשרי- שנאה.. קנאה.. כעס.. נופר עמדה שם..