"אל תתני לו שוב לפגוע אל תניחי לו לפצוע צאי לדרך חדשה״ פרק 8
מהפרק הקודם:
רצתי הכי מהר שאני יכולה לקניון מחפשת את שיר מאור או אלירן, לא מצאתי אבל, אני לא מוותרת.
הרגשתי איך הגוף שלי מתעייף, ראיתי את דן רץ מאחורי ולפני את אלירן.
רצתי
רצתי
רצתי
אסור לי לוותר!!!
—————————————————————————
~נקודת מבט אלינור~
׳טו.. טו.. טו..׳
מה זה הרעש הזה? רגע.. איפה אני בכלל? זה לא החדר שלי!! זה בית חולים? מה אני עושה פה?
~נקודת מבט אלירן~
-אתמול בקניון-
הייתי בקניון, קניתי כמה דברים וואלה אעש.
הסתובבתי ליד איזה חנות.
פתאום, אני רואה את אלינור רצה לכיוון שלי עם דמעות בעיניים ואת דן אחריה עם חיוך מטורף כזה. רצתי מהר לכיוון של אלינור, בחיים שלי לא רצתי כל כך מהר ובלחץ, ממש דאגתי לה וכשהגעתי אלייה היא פשוט התעלפה לי בידיים.
״אלינור!!!!״ צעקתי אלייה אבל, כלום היא לא ענתה, לא ידעתי מה לעשות.
ראיתי את דן רץ לכיוון שלי.
״תביא לי אותה, היא שלי היא רק שלי!!״ צעק אליי והוסיף צחוק מטורף בסוף.
מה יש לו? נראה כאילו הוא ברח מאברבנאל.
״עוף מפה!! אני לא יודע מה עשית לה אבל, אתה לא תתקרב אלייה יותר בחיים שלך״ צעקתי עליו. מה נראה לו בכלל?
בינתיים התווספו אנשים מסביבנו מקשיבים וכמה מתקשרים למישטרה, בין כל האנשים ראיתי את מאור ושיר רצים לכיוון שלנו.
״מה קרה לה?״ מאור צעק בקול עצבני.
״לא יודע היא רצה לכאן והמשוגע הזה רדף אחריה והיא התעלפה לי בידיים!!״ אמרתי בלחץ. שיר הייתה מלאה בדמעות, מאור עצבני ואני לחוץ.
״מה עשית לה?!?!״ מאור צעק על דן כשהוא מחזיק אותו מהחולצה ומרים אותו למעלה.
״היא שליייי, היא שליייי!!!״ הוא צחק וחייך, משוגע.
מאור הכניס לו אגרוף, דן החזיר לו בעיטה ומשם זה התפתח לריב מכות ענק!!! אמרתי לשיר שתחזיק את אלינור והלכתי להפריד.
המשטרה הגיע וגם האמבולנס, לקחו את דן לניידת, כמובן שהוא ניסה לברוח אבל, לא הלך לו, את אלינור לקחו לאמבולנס ואני מאור ושיר נסענו מהר לבית חולים.
-בית חולים-
ישבנו שם כולם, אני, שיר, מאור וההורים של אלינור ומאור.
מאור הסתובב במעגלים עצבני, שיר אחריו מנסה להרגיע אותו אבל, לא נראה לי שהיא רגועה בעצמה, אמא של אלינור בוכה ואבא של אלינור מרגיע אותה ואני? אני יושב מרוחק, יושב ודואג ואם עד עכשיו הדברים לא היו ברורים אז, הם ברורים. אני אוהב את אלינור! אני דואג לה עכשיו יותר משאני דואג לחיים שלי ואני מרגיש מטומטם איך נתתי לה להיות אם הדפוק הזה!
~נקודת מבט אלינור~
-בוקר בבית החולים-
אוקיי.. אני בבית חולים אבל, מה לעזאזל אני עושה פה?? לאט לאט אני מצליחה להיזכר.. דן!!! הוא ניסה לאנוס אותי!!! איזה זבל, אני לא מאמינה שזה שוב פעם קרה לי אבל, רגע.. הוא לא אנס אותי. אני זוכרת. אני רצתי בקניון לאלירן והתעלפתי בידיו אז, זה אומר שאלירן הציל אותי.
טוק טוק טוק..
״אפשר להיכנס?״ שמעתי את הקול שלו מחוץ לדלת, את הקול שאני כל כך אוהבת, את אלירן.
״כן״ אמרתי בקול כדי שיוכל לשמוע אותי.
״איך את מרגישה?״ שאל.
״עדיין כואב לי בכל המכות אבל, יותר טוב״ עניתי. כאב לי מכל המכות שחטפתי בדרך לקניון וגם קצת הראש.
״יופי, אני בטוח שעד הערב לא ייכאב לך בכלל״ הוא אמר בקול בטוח.
צחקתי ושאלתי
״למה באת כל כך מוקדם?״
״את האמת, לא הלכתי בכלל הביתה״ אמר.
״מה? למה?״ שאלתי לא מבינה.
״דאגתי לך, הרגשתי שאני לא מסוגל לעזוב אותך ובעצם אחת הסיבות שבאתי עכשיו לחדר שלך היא בשביל להגיד לך שאני..״
תגובות (0)