אל תשאירו אותי לבד!

אל תלכו! עוד לא!
לוו אותי עוד קצת, ממש עוד מעט.
אל תעזבו אותי! לא כאן, לא עכשיו!
הלילה כה חשוך, סמיך.
נידמה כי הדרך לא נגמרת.
כאילו אני מהלכת בחור תולעת הנמתח אל מימד אחר.
עייני מאיימות להיעצם עם כל פעימה ואני רוצה להיכנע לערפול החושים המשכר.
תמשיכי ללכת, אני צועקת בדממה, אל תעצרי, הוא מאחורייך.
הוא מגיע. הוא יודע היכן אני.
רוצי! אני פוקדת על רגליי ומזנקת קדימה.
גופי נחבט בין ענפים וקוצים ולפתע הקרקע מתקרבת אליי.
אדמה לחה נדבקת לגופי ולשמלתי הדקיקה.
אני מרגישה אוויר חמים על הצאוור, אבל..
קר. קר כל כך. קר כמו מוות.