“אל תסתכלי עלי כאילו יש לך מה לומר לי”-פרק 5
יפות שלי!!
תודה על כל התגובות, זה פשוט מחמם לי את הלב.
אוהבת מלא ♥
ותהנוווו!
שבת שלום!
פרק 5-
-המשך מנק׳ המבט של סול-
קמתי בשעה חמש בערב, אני בכלל לא זוכרת איך נרדמתי. לפתע נזכרתי שהייס רוצה לספר לנו משהו, קמתי מהספה וצעדתי בחוסר כוח לעבר המקלחת, פשטתי את בגדיי באיטיות ונכנסתי לזרם המים ששטף את גופי. ראשי התמלא במחשבות ולא הצלחתי לתת תשובה, לאף אחת מהם.
שטפתי את גופי וחפפתי את שיערי.
בסופו של דבר, יצאתי מהמקלחת כשמגבת עוטפת את גופי. הגעתי לחדרי הקטן והוצאתי כמה בגדים, חצאית חמודה וחולצה של מיני מאוס. נעלתי את המגפיים הפשוטות שלי. הייס הזמין אותי ואת ליבי ללכת למסעדה.
התאפרתי בקטנה, קצת סומק, איילינר, אודם… ואני מוכנה. הבטתי במראה ואהבתי את איך שאני נראת.
הלכתי לעבר חדרה של ליבי ופתחתי באיטיות, את דלת חדרה. ראיתי שהיא לא מוצאת בגדים, התקרבתי אליה והוצאתי כמה בגדים. היא התלבטה מה לבחור, בסוף היא בחרה. שמלה שחורה עם נקודות לבנות, שמלה פשוטה.
עשיתי לה צמה יפה, זה כמעט הפעם היחידה שהיא יוצאת למסעדה והיא כל כך מתרגשת…
-מנק׳ המבט של ליבי-
אני מאוד מתרגשת, זאת רק הפעם השנייה שאני הולכת למסעדה. ואני מקווה שיהיה לי כיף. עוד שבועיים יש לי יומולדת. בטח כולם שכחו…
אין לי חברות, כולם הולכות לבלות, לשופינג ולמסעדות. ואני היחידה שלא הולכת לדברים האלה… אני לא אומרת לסול, שכולם מרכלים עלי ולא מתקרבים אלי…
הייס משלם את הכסף של הבית ספר, לסול אין כסף.
בקיצור, סיימתי להתלבש ועכשיו אני רוצה לשים אודם שקוף, אני לא אוהבת אודם אדום, או ורוד. אני אוהבת שקוף. זה צבע עדין ויפה.
נעלתי נעלי בובה לבנות ואני מוכנה!
-מנק׳ המבט של הייס-
היום, אני לוקח את הבנות למסעדה. יש לי משהו חשוב להגיד להם. אני מקווה שהם יקבלו את זה יפה, בעיקר סול.
לפעמים, היא יכולה להתעצבן, לצרוח ולהשתגע, ואני לא רוצה שזה יקרה.
סול, ירדה בקלילות לעברי ונתנה לי, חיבוק מחמם ואוהב.
״בשביל מה זה נסיכה שלי?״ שאלתי בציחקוק. היא בדרך כלל לא מחבקת, היא קרירה וקשוחה.
״תודה, תודה על הכל! ליבי, שמחה ומחייכת. אני מאושרת לראות אותה ככה״ אמרה, בחיוך רחב.
״אחותי, אני שמח שאת שמחה״ אמרתי באושר.
״היינו פה?״ שאלתי, בזמן שליבי פסעה לעברנו.
״נסיכה יפה שלי.״ נשקתי לראשה של ליבי.
עשיתי כך גם לסול.
התקדמנו לעבר המכונית, והתחלנו בנסיעה לעבר המסעדה.
-מנק׳ המבט של תומס-
אני אבוא עוד פעם. אני חייב לדעת הכל, הכל על ההורים שלה!! לגלות למה, למה הם עשו את זה.
איך הם יכלו לעשות את זה?
מה אין להם טיפה של לב?
רק לב מאבן! בלי רגשות! ככה ההורים שלהם היו! בלי אכפתיות ואהבה.
לפחות ככה סיפרו לי, אני לא יודע עם להאמין או לא. אבל אם הם עשו את זה.
אז בטוח שככה הם היו. אנשים בלי לב!
אני פשוט לא מאמין שהם יכלו לעשות את זה…
-מנק׳ מבט כללית-
הייס, ליבי וסול בדרכם למסעדה.
ליבי וסול מצפות בקוצר רוח, למה שהייס הולך לספר להם.
תומס, מבולבל מכל המציאות, ומה שסיפרו לו על הוריהם של סול וליבי.
צ׳ייס וחבריו, היו בעוד יום רגיל. מלא במשימות ופעולות. שהמורים ביקשו מהם לעשות.
סול, עדיין מבולבלת מכל מה שקרה עם תומס. היא לא מודעת למה תומס כועס עליה, ורוצה להתנקם.
ליבי, רוצה לבקש מסול שתספר לה, על ההורים שלה. אך היא מפחדת, שסול תתעצבן ותצעק עליה. היא מעדיפה להיות בשקט, ולא לבקש מסול שתספר לה.
תגובות (9)
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך נאנים שלי סול ליבי והייס
ותומס אף פעם אבל אף פעם לא מאמינים לשמועות יא דבא
פרק פשוט מהמם! כבר מחכה לפרק של מחר♥
דייי כמה שלמוווווןןתתתת אנייי צריכהההה אויייררררר חיימשלעי הייס יא חתיייךךךך תמשיכייי חיימשלי מווושלםםםן
מין הסתם שהיא לא תאהב אודם היא גם לא אמורה לשים שקוף היא כולה בת 7 ומרכלים.. סורי אבל זה דברים שלא מתחילים בגיל הזה… תמשיכי
~נזכרתי שהייס רוצה = נזכרתי שהייס רצה [את כותבת בעבר, לא?]
~כשמגבת עוטפת = כשמגבת עטפה [עבר-עבר-עברררר]
~לבסוף היא בחרה. שמלה שחורה עם נקודות לבנות […]- הייתי מוותרת על הנקודה שם [אחרי המילה 'בחרה']. ואם אני לא טועה בפרק הקודם מישהי העירה על כך שאת מפסקת לעתים גם כשלא צריך. שימי לב. אני מניחה שיש עוד כמה משפטים, תעברי על זה.
~"[…] אני מאושרת לראות אותה ככה" – חסר סימן פיסוק.
~"[…] אני שמח כשאת שמחה" -כנל.
~'הכל על ההורים שלה!!' – סימן קריאה אחד, לא שתיים.
–אני אכן קטנונית אבל זה דרש–
אוקיי. לגבי העלילה עצמה. אני אפילו לא הייתי עושה את נקודת מבטו של תומס, לא עושים נקודת מבט רק בשביל מחשבות אלא עבור מעשים בעיקר. את עוברת המון מהר בין דמויות. ממש מהר.
בנקודת מבט כללית ממש בלבלת אותי לגבי מה שהלך שם. זה נורא מהר. המון פרטים לזכור [או שזו רק אני?]. לא יודעת למה אבל הייתי צריכה לקרוא את הפסקה האחרונה שלוש פעמים בשביל לקשר את הדברים.
תבהירי את המה שקורה.
ואם הם הולכים למסעדה- תתארי את מה שהלך שם [או שזה לפרק הבא?].
אני מקווה שלא נעלבת [אבל אני מכירה אותך מספיק טוב מפרקים קודמים שאני כבר יודעת שלא תעלבי. או שלא?].
סליחה [שוב] על הקטנוניות.
אוהבת מלאמלא עלילה מרתקת תמשיכי :)
ואוו איזה מהמם את כותבת! מ-ו-ש-ל-ם!
למה כל כך קצר ?
מי רוצה מכות משר מי ?? אני בוכההההה אחמאחמ שכחת הקדשה אחמאחמ נונונו אני רואה שאת מחכהההההה אבל אני לאאאאא כי את *לא* ממשיכה מחר את ממשיכה היוםםםםם תמשיכי כברררר
מושלם(;