אל תוותר
תבכה.
תצרח עד שריאותיך יכשלו, וישוועו לחמצן.
זה בסדר, אני מבטיחה.
אני יודעת שנדמה כי אין מנוס, נדמה כאילו אין דרך לברוח.
הכאב יקירי, הכאב ירדוף אותך לנצח.
אני יודעת שאתה מרגיש חסר ערך,
אתה שונא את הדמות שמביטה אלייך במראה.
אני יודעת שהכאב גודל וגודל ומשאיר אחריו קהות חושים בלתי נסבלת.
ליבך דואב, דועך.
אז תבכה.
תצרח עד שריאותך יוותרו, ויתחננו לחמצן.
תשתגע!
אבל אהובי, בבקשה אל תוותר.
תגובות (2)
קצר ומרגש… אני חולה על הסוג הזה של הכתיבה.
מקסים,יש לך כתיבה נפלאה ומלאת תיאורים מרגשים, אהבתי מאוד.