אל העולם שלך פרק 4: גן סגור לה לעולם

"תמיד תהיתי מה הוא ספר החיים? הספר שבו אלוקים רושם כל מה שקרה איתנו בני אנוש. ספר שבו שום דבר אינו נסתר מעיניו של בורה עולם מיוצרנו ספר שנפתח כל שנה ביום הדין. אני תוהה מה משמעותו עבורו הספר הזה? הרי הוא מלך מלכי המלאכים. בורא עולם בורא שמיים וארץ. בורא שלנו הוא נותן לנו את הכוח והוא לוקח לנו אותו. אז מה משמעות בכך שהוא יכתוב בספר אחד את כל חיי כבן אדם אם הוא רואה הכל וזוכר הכל. כשאדם חושב על זה לעומק הוא נזכר ביום בו הוא נולד, או בבית משפט אנושי על האדמה הזו. אני תוהה מה משמעות חיי בשבילו? מה אני בשביל מלך מלאכי המלאכים? האם אדם כסיל אני שחושב שיש לי את הזכות לתהות למען מה אני כאדם חי. תמיד בלב ליבי אני חושב שחיי הם חלום שיום אחד התעורר איתם ויגלה שכל מה שעברתי בעצם היה חלום. אני תוהה האם הנשמה זוכרת הכל למרות כל מה שהיא חווה? כרגע אין בנפשי את התשובה, ואני חושב שלא שאין באף אדם את הכוח לתת לי תשובה שהבין מה משמעות לחיי. ומתי מלאך המוות יבוא לקחת את נשמתי האבודה בשאלות האלה.
~~מתוך יומן אש החיים~~

הגשם ירד לו בזעף שוטף את רחובות העיר, שוטף ומטהר הכל האוויר הפך להיות קר בינתיים. כשעדן נעים מביטה בפתק הקטן, וגילתה קלף של מגילה קטנה ובה כתוב בדיו שחור 'שירה מתוך יומן האש'. עדן ראתה בנות נכנסות והיא הכניסה את הפתק לכיסה, ויצאה מן המקום לחצר כשעיניה שוב קוראות בתוך הפתק. עיניה קראו את הכתוב מנסות להבין את הכתוב היא הביטה פעורת פה אינה מבינה דבר מן הכתוב. עיניה קראו שוב את המילים לא קולטות דבר מן הכתוב בו. מנסה להבין את משמעות המילים בכתוב היא התחילה לקרוא לאט. לא מבינה היא פתחה את הפתק הלבן שהיה מעליו. וראתה ציור קטן ובו מצויירות עיניים יפות בדיו עיניים יפות שלא נצבעו אנושיות. העיניים היו קשוחות כאובות מעט ואדישות. הם לא נראו נשיות כלל הן נראו גבריות. היא הביטה בעיניים מהופנטת מהן הן נראו לה מוכרות ויפות. אך אינה יכלה להבין היכן ראתה את העיניים האלה. היא הביטה בתחתית ליד הציור היה כתוב משהו היא קראה את הכתוב למטה.
"ריק גן העדן ושדותיו לעולם, כי שם שקעה השמש לעולם בתוך שדה אסור." היא נשמה קוראת את הכתוב. היא עמדה בחצר האחורית שם ליד מקלטים ואחלה לקרוא שוב את המילים במגילה הקטנה.

"עם הזריחה שקמה על ליבי ששונים התמלאו בליבך, ליטפו את יופייה של בת מלך.
עיניה הנוצצות הרכות כפרח השלום, אך תמימותה נעלמת מנשמתה היפה עוזבת כלא היתה לעולם.
עיניה לא מביטות בשחר הן מביטות בשקיעה השוקעת מן העולם, הקיץ עוזב את העולם בא לו החורף העמוק שקוטף איתו את פרחי העולמות.
אך אינה רואה שגורלה הוחרץ ומי שחורץ את גורלה מלטף את נפשה ברוך אפל.
היא מסוגלת להתעלם מן החורף, אך החורף ימלא את לב עולמה לב ליבה .
כרוח פרצים קרה בלתי נשלטת כים גועש אסונות רבים.
ביום בו הירח והשמש יתאחדו, ויהפכו את האש והמים לאחד.
היא תגלה את התשוקה העזה שבוערת בנפשה.
תגלה אותו שואב אותה עמוק אל הלב, במלוא כוח הירח ייקח את השמש וישלוט בנפשה האבודה.
היא תשקע לעולם מן השמיים ותעזוב את הים ואת העולם.
השושנים ינבלו בשדות, העצים יקפאו כחורף נצחי.
המים בים יהפכו לנהרות מתנפצים לסערה מלאה בדמים.
והיא תשאיר את הירח אבוד בחושך המר ללא צל של אור."

היא קראה בליבה לא מבינה דבר מן הכתוב היא ראתה כל כך הרבה דימויים אינה יכלה לקלוט את הרעיון המרכזי במילים. היא הרגישה סחרחורת והיא רואה מטושטש מוחה היה מלא במחשבות מי שלח לה את הפתק? ומדוע עשה זאת? מה מנסים להגיד לה? אולי זו מתיחה של מישהו. היא הרגישה את הסחרחורת מתחזקת, אז היא רגישה יד על כתפה. היא הסתובבה בבהלה.
"היי את בסדר?" היא הביטה בדמות שמולה בן אל עמד מולה.
"כן, פשוט עייפה." היא אמרה מכניסה אל כיסה את הפתק הלבן והמגילה לכיסה.
"את בטוחה את נראית חיוורת מאוד עדן," בן אל אמר לה ברוך מביט בפניה ברצינות.
"רוצה ללכת לחבר'ה?" היא שאלה חוזרת לעצמה.
"אני חושב שקודם הגש למורים לבדוק בעניין הספרים שלי והשלמת החומר, ואחר כך אבוא." הוא אמר בחיוך עדן הנהנה והלכה לה לכיוון הכיתה הקבועה שלה עם החבר'ה שלה.

****
הוא עמד שם מביט בה מודע לכך שהיא קראה את הכתוב הוא החליט שהוא חייב כבר לפעול. כנפיו היפות האפלות זהרו להם כקרן שמש הוא חשב על כל מה שאירע אתמול. הוא ניסה להבי מה הוא צריך לעשות הרי הוא כרגע יכול לקבוע את גורלה. הוא חייך לעצמו חיוך קטן כשבראשו מחשבה אחת. »בת מלך אני מקווה שתשדלי להבין ולגלות את הנסתר מעינייך אני אשמור עלייך כמה שאוכל.«

****
נדיר צעד לו במסדרון ונכנס לכיתה הקבועה איפה כל הפופולרים יושבים, כשסביבו שני בנות שחיבקו אותו.
"הופה תראו מי יש לנו פה?" טומי אמר בחיוך ממזרי. "הפליי בוי של הקטנטנות פה." הוא אמר בחיוך.
"האחד והיחיד פה כל השאר פה נקבות." נדיר ענה בחיוך ממזרי מביט בו. עדן ישבה על ברכיו של טומי על פניה היתה הבעה קרה.
"הנקבה היחידה פה זה אתה." עדן אמרה בחיוך ערמומי וכולם התחילו לצחוק. "טומי הוא הסקס אפיל מה שאתה בחיים לא תהיה מותק. אתה תצטערך לתאמץ יותר." עדן אמרה בחיוך מלטפת את זיפיו של טומי בחיוך.
"הו פרינססה גם את כאן ממתי גדלת ביצים מכוערת מה קרה אבא'לה שלך עוד לא הזמין לך תור לניתוח פלסטי של הגדלת חזה כי חסר לך שם." הוא אמר בנות שאיתו צחקו.
"נדיר מה שמעתי שלין רסטות זרקה אותך אתמול בפומבי ושלחה את אמא שלך לניתוח פלסטי. יא פצוע." טומי אמר לו בחיוך ממזרי כולם התחילו לצחוק גם עדן. הוא הביט בה עיניו היו קפואות.
"מה שמעתי טומי ההורים שלך אחים." נדיר אמר לו כולם צחקו.
"מה אמרת יא בן אלף?" טומי קם עצבני טילים.
"שמעתי שההורים שלך אחים אח שלו ובנוסף שהם הולידו אותך מסורס." נדיר המשיך בחיוך ממזרי וכולם רק צחקו יותר.
"עדיף שתסתום את הפה יא בן אלף יא הומו." טומי אמר עצבני תופס בצאוורון חולצתו של נדיר. נדיר הביט בו וגיחך הוא תפס את ידו של טומי ועיקם אותה עד שטומי צעק.
"אל תתחיל איתי מסורס אחרת אני מבטיח לך אני השמיד אותך פה." נדיר לחש לו באוזן שרק הוא ישמע. ושחרר את ידו כשהוא נופל הוא הלך בצעדים מאיימים לקראת עדן נעים הנערה הזו. בעלת שיער שתני בלונד עם גוון כרמל עדין בקצוות, ועיניים מדהימות כחולות אפורות שחרחרות. הוא הביט בהן בכעס על פניו הוא תפס את ידה וגרר אותה היא ניסתה להתנגד לו אבל הוא היה חזק יותר. הוא הוציא אותה מן הכיתה למסדרון והכניס אותה לכיתה ריקה.
"תעזוב אותי כבר מפגר." היא אמרה לו הוא הצמיד אותה לקיר מביט בעיניה בזעם.
"אמרתי לך לא לתעסק איתי פרינססה הזהרתי אותך את לא הקשבת." הוא אמר לה בקול תוקפני מאוד, עומד מולה כשחזהו נוגע בגופה ורגליו משתקות את רגליה לקיר ויד אחת סוגרת כל שביל בריחה. וידו השנייה מחזיקה את סנטרה בכוח שתביט בעיניו. עדן הביטה בעיניו הכעוסות המדהימות שהיו יפות כל כך ופראיות כל כך.
"מי אתה חושב את עצמך חתיכת אידיוט אם אתה לא תזוז ממני אני הצעק." היא אמרה בזעם פראי בעיניו כחולות עמוקות כהות מעורבבות תכלת אפור זהוב צהבהב היא התכוונה לצעוק הוא תפס את פיה משתיק אותה.
"עכשיו את הולכת לשלם על זה ילדה מטומטמת." הוא אמר מחזיק בפניה בכוח עיניה הביטו בו בזעם היא בעטה בו בכוח מנסה לשתחרר ממנו. הוא נתן לה כאפה חזקה שראשה נתקל בקיר הסטירה הזו שהבעירה את פניה החיוורות. היא הרגישה סחרחורת.
"תפסיקי להיאבק אחרת אני אחסל אותך בקלות פרינססה." הוא אמר לה מחזיק בפניה בכוח מוחץ את עצמות לחייה בכוח היא הרגישה שהוא הולך לרסק לה את עצמות לחייה.
"אני שונאת אותך חתיכת בן זונה מפגר פסיכופט." היא אמרה לו בזעם בזמן שהוא מחזיק בפניה. הוא נתן לה כאפה נוספת והחזיק בצווארה בכוח חונק אותה.
"תשתקי, אל תבחני את הסבלנות שלי פרינססה אחרת לא יהיה לך מתוק כלל אני נשבע לך." הוא אמר לה בקול תוקפני מביט בעיניה באיום. עדן הרגישה רעד חולף בגופה הוא גרם לה לחוש פחד הכוח שלו היא לרגע שכחה מי היא. היא לא הביטה בעיניו מרוב הפחד החרדה שתקפה את גופה. "תסתכלי לי בעיניים נעים!" הוא קרא בשם משפחתה היא לא הביטה בו הוא הרים את פניה בכוח.
"מה אתה רוצה חתיכת פסיכופט?" היא שאלה אותו.
"את רוצה עוד כאפה מצלצלת פרינססה?" הוא שאל אותה בקול תוקפני כשהיא מביטה בו בעיניים מבוהלות.
"תגיע לעניין מה אתה רוצה ממני?" היא שאלה בקול תוקפני מאוד.
"מה אני רוצה? טוב ששאלת." הוא אמר בחיוך זדוני. "אני רוצה נקמה ואני הולך לעניש אותך ילדה מטומטמת ולהוכיח לך עד כמה טעית כשהתעסקת איתי." הוא אמר לה בקול תוקפני נוגע בשיערה ברכות.
עדן גיחכה על דבריו מביטה בו בזעם. "מה תעשה לי תרביץ לי או תרצח אותי?" היא אמרה מגחכת לו בפנים למרות שבליבה פחדה.
"אל תשחקי איתי ילדה אני רואה איך את רועדת כולך." הוא אמר מלטף אותה בחיוך ממזרי. "אל תדאגי מתוקה העונש יהיה מתוק ועדין כפי שאת אוהבת." הוא אמר בחיוך ממזרי ממשיך ללטף אותה הוא ליטף את מותניה.
"תפסיק!" היא אמרה לו הוא התקרב אל פניה כשמצחו קרובה למצחה, ונתן לה כאפה חזקה עד שהיא נפלה מרגליה ישר לזרועותיו. עדן התחילה לראות שחור בעיניה ועיניה נעצמו. הוא הביט בה במבט קר נוגע בלחייה שהיו אדומות מהסטירה שקיבלה. הוא ליטף אותה ונישק ברכות את לחייה מקרר באמצעות שפתיו אתה כאב שלה. »את שלי ילדה הגיעה הזמן שתביני אני הולך לפגוע בך כמו שלא נפגעת לעולם. אני הגרום לך להבין שאת כלום בעיני כולם ובעיני.« הוא הביט בה חושב איך הוא הולך להרוס אותה על שפתיו צץ חיוך ממזרי. הוא החזיק אותה בזרועותיו את נערה היפה הזאת בזרועותיו וסחב אותה בקלילות לכיוון החצר הוא ידע שיש עכשיו שיעור הוא הוציא אותה לכיוון החצר והשכיב אותה על הספסל נוגע בפניה בפעם האחרונה והולך.

***
שעה חלפה וטיפטוף ירד לו מהשמיים בוכות דמעותיה ובכיותיה נשמעו להם, מלאכים ראו את החורף חוזר לו והשלג לא איחר להגיעה עמוק אל נשמתה האבודה ששכבה לה תחת גשם. ללא הבנה כיצד הגיעה אל המקום הזה, היא פקחה את עיניה בחשש ומצאה את עצמה שוכבת תחת כיפת השמיים בגשם חורף קר. היא נזכרה באיומים של הנער החדש הזה שאכן לא סבלה אותו כלל. עיניה היו זעומות מסטירות הכואבות שנתן לה היא נגעה בפניה מרגישה עדיין בכאב החד הזה. היא נשמה עמוק וקמה היא הרגישה מסוחררת מאוד, עיניה בההו בגשם שהזכיר לה הרבה עצב שבו היא שוקעת כתהום ללא סוף. עדן הביטה בעיניה קמה רטובה ואחלה לצעוד עיניה כחולות אפורות שחרחרות נצבעו באפור שחור הכחול כמעט ולא נראה הפך לצבע כהה ואפל יותר. היא צעדה בלי לשמוע בלי להרגיש ליבה הפסיק לפעום רק הנשמה הפגועה נותרה בגוף הקר שלה. היא צעדה תופסת את תיקה ויצאה מבית הספר הברקים התחזקו להם והיא צעדה לה בקור לא מרגישה את הקור הגשם ירד לו בזעף והיא צעדה. »אני עדן נעים, עדן נעים אחת שחייה חיים חסרי משמעות. אחת שאיבדה את משמעות לחיים, עדן שקיבלה את השם הכי טהור שקיים מהוריה שמו של גן העדן, גן סגור לה לעולם. גן שנסגר בשבילה לעולם בגלל שלא הצילה נפשות יקרות לליבה, עדן שעכשיו נשרפת בגיהינום ליבה בוער כגיהינום עדן שקברה את עצמה כשבעודה בחיים. עדן שמשקרת לכולם שחייה מושלמים עדן שהפסיקה להאמין באלוהים שיציל אותה. עדן שרק מתפללת לאלוהים כל יום למות בשנתה. עדן שנותרה בודדה לעולם לבדה עדן שהפסיקה לראות בתקווה והפסיקה לחייך חיוכים אמיתיים. עדן שרוצה לקדש את גופה במוות להישרף ולא לחזור לעולם לפה. הבדידות והאפלה מכסה את פרי הגן עדן לשמו נקרא עדן.« מחשבותיה חלפו במוחה היא צעדה לכיוון התיהום הקרה הצוק שישים קץ לחייה חסרי ערך בלי לחשוב הרבה היא צעדה לקצהו.

המשך יבוא….