בראשית עולם – הקדמה

" מה קרה ?!! מה זה כל האמבולנסים והניידות מחוץ לבית שלך ?! " צעקתי לעמית בפלאפון , שמעתי אותה פורצת בבכי חזק " אני צריכה אותך אני כל כך צריכה אותך " היא מילמלה ובכתה , מנסה לשאוב לתוכה אוויר בין היבבות שלה . רעדתי מפחד , מה קורה לה ? למה היא בוכה ?! מה קורה פה מישהו מוכן להסביר לי ?!! הדמעות עמדו לי בעיינים וגוש פחד גדול נתקע לי בגרון , חוסם כל תקווה שזה סתם משהו קטן , שאולי .. אין ! אין לי הסבר למה שקורה פה !! די אני פוחדת , אני לא רוצה . יצאתי בסערה מביתי ורצתי לכיוון הבית של עמית ודור , החברות הכי טובות שלי , שאת החברות שלנו ירשנו מהאימהות שלנו . רצתי ורצתי , מנסה לא להתמוטט מהפחד שמשהו נוראי קרה , ניסתי להפיח בעצמי תקווה כל שהיא ועם זאת הכנתי את עצמי לגרוע מכל .
הגעתי , כמות האמבולנסים לא השתנתה . פרצתי לתוך הבית המוכר והאהוב של עמית ודור .
ליה , אמא שלהן , הייתה שבורה על הריצפה . בוכה כמו תינוקת , מה שהלחיץ אותי עוד יותר . בחיים לא ראיתי אותה ככה . אם לא הייתי לחוצה ומפוחדת עד מוות , אולי הייתי יכולה לנחש מה הולך פה .
אמיר , אבא שלהן ניסה לתמוך בליה אך ללא הצלחה , שניהם בכו שבורים , כאילו .. כאילו עשו משהו נוראי , או שמישהו עשה משהו נוראי . הם לא הביטו בי , הכל היה עיניין של שניות . רצתי לחדר הסגלגל של התאומות האהובות והמוכרות שלי , היו שם שוטרים ורופאים , והייתה שם גם עמית .
רציתי אלייה כמו ילדה אבודה , לא מבינה מימינה ומשמאלה . מה הולך פה ?!
היא התפרקה , בכתה . כשהיא ראתה אותי היא זעקה בכאב והדמעות אוטומטית ירדו אחת אחרי השנייה כמו מפל ביום גשום וסוער . הלחץ והפחד הכו בי כשהיא התפרקה עליי " תגידי לי מה הולך פה . תסבירי לי . אני לא יכולה " פלטתי בקושי רב מפי , נשימותיי נהייו כבדות . היא לא אמרה כלום , והבנתי שבמצב הזה אצטרך להבין בעצמי .
איפה דור ?! היא תדע איך להרגיע את כולם ! היא יודעת להתמודד מול לחצים הכי טוב . היא תוכל להסביר לי מה לעזאזל קורה פה !!
התקדמתי לכיוון גוש הרופאים שהיו בחדר המרווח של עמית ודור , פלטתי ייבבות קטנות מרובהפחד שלא ידעתי איך להסתירו . נשמתי את הנשימה הכי ארוכה שיכלתי לנשום באותו רגע , ועקפתי את גוש הרופאים " לא !! " צרחתי בכאב ובייסורים אל מול דור . דור שלי ! לא !! בכיתי , התפרקתי בדיוק כמו ליה אמיר ועמית .
עכשיו הבנתי מה משמעות כל הדבר הזה . למה ?! אלוהים למה ?! היא שכבה שם , על מיטתה , עינייה עצומות וכבר יכלתי להבין לבד את הכל . היא מתה . דור מתה .
לפתע הרופאים כיסו אותה בשמיכה ירקרקה דקה , שיכלתי להבחין בה מבעד למסך הדמעות .
הם קבעו את המוות שלה . דורי שלי לא ! בכיתי , לא עצרתי את עצמי , ואילו ניסתי לא היית מצליחה .
הרופאים הלכו , והשאירו את שתי הבנות השבורות שבוכות על הריצפה לבד בחדר , עם דור .
הורדתי את השמיכה וליטפתי את הלחי שלה , היא הייתה קרה .
" למה .. דורי .. למה ? " ייבבתי בכאב גדול שלא הפסיק ולא פחת .
לטפתי את ידה הקרה עד שהגעתי אל כף ידה הרכה והקרה . דמעותיי הרטיבה את ידה מעט , החזקתי את ידה ופתחתי את כף ידה כדי לשלב את ידי בשלה . דף נפל מתוך ידה אל הריצפה .
הנחתי את ידה בעדינות על המיטה ובכיתי " למה הלכת ? לאן הלכת דור ? " שמעתי את הבכי של עמית רק מתחזק , כיסיתי אותה בצער ובקושי רב באותה שמיכה דקה והרמתי את הפתק מהריצפה.
הרופאים פרצו אל החדר ולקחו אותה . את דורי שלנו . בבקשה שזאת תהייה עוד אחת מהמתיחות שלה שלרוב מצחיקות אותי בבקשה ! נו דור ! תקפצי עליי ותצחקי שוב ! תחייכי את החיוך שרק את יודעת לחייך ! נו !!
אבל זה לא קרה , זחלתי מתנשפת בכבדות אל עמית ומחבקת אותה , כשבידיי הנייר שבו דור החזיקה .
" היה ביד שלה נייר מיתי " אמרתי לעמית כשהבכי שלה נחלש מעט , היא משכה באפה בקושי גדול וזה שבר אותי .
היא איבדה את התאומה שלה . את החברה הכי טובה שלה ! את ההשתקפות שלה !
: מה רשום שם ? " היא מלמלה בצער כשבכי נמשע בקולה , והתחלתי לקרוא את הפתק , והבנתי שדור , כתבה את הפתק לנו .

"היי
מצחיק שהתחלתי את המכתב בהיי , זה מצחיק בגלל שבאתי להיפרד.
אני מצטערת , אני מצטערת שלא הייתי מספיק חזקה בשביל להישאר ולהתמודד עם העולם הזה ביחד איתכן והחלטתי לפרוש מהמשחק . אני כלכך אוהבת אותכן . הבנות שהחזיקו אותי בחיים. שלא תישכחו את זה . אני יושבת בחדר , בוכה .
למה אני בוכה ? זה עוד מעט נגמר . עוד מעט אני לא ירגיש כאב יותר . אבל גם לא שמחה , אושר של הרגעים הקטנים , התרגשות , פחד , לחץ והכי גרוע? אני לא ירגיש יותר אהבה . אני יודעת שאני רושמת עם שגיאות כתיב , ירגיש במקום ארגיש .. אבל חשבתי על זה לפני שהתחלתי לכתוב ואמרתי לעצמי שאני יכתוב איך שנוח לי , זה לא משנה , ממילא אף אחד לא יוכל לתקן אותי כבר .. מה אתן אומרות? עשיתי טעות? עזבתי אותכן , נטשתי אותכן , השארתי אותכן להתמודד עם החיים האלה בלעדיי . סליחה אם גרמתי לכן צער אבל היי , זה יעבור . אני יודעת שתשגיחו אחת על השנייה שאני לא יהיה פה , תשמרו אחת על השנייה ולא תוותרו לעצמכן. ואם אתן אבודות ולא יודעות מה לעשות .. תחשבו מה הייתי אומרת לכן לעשות , איזה עצה הייתן מקבלות ממני. לכו אחרי החלום שלכן לפני שיגיע הזמן להתעורר כי הוא יודע את הדרך . אני תמיד יחייה בתוך כל אחת ממכן . כותבת את המכתב הזה , שומעת את השיר שלנו ונזכרת בדברים התקופות הרגעים הקשיים בכל מה שעברנו ביחד . לא לוותר אחת לשנייה , גם אם אני לא שם . תמשיכו בדרככן שלכן ותמצאו את האושר . זה לא סוף העולם , אולי רק שלי אבל שלכן רק בתחילת דרכו . אתן כל יכולות ותוכלו להשיג כל דבר שרק תחשבו עלייו . לא לשכוח , same same different name . אני אוהבת אותכן אהבה שהיא מעל ומעבר לחיים ומוות .
זאת כמו הפעם הזאת , שלידי הייתה צריכה לעבור בית ספר יסודי ? אבל היא לא סיפרה לנו ואז כשראינו שהיא בוכה הבנו שמשהו לא בסדר ? ואז היא סיפרה לנו ועברה בית ספר לשבוע ? ואז שלושתינו שיכנענו את אמא שלה שתחזיר אותה לאותו בית ספר שלנו ? אז גם את זה תוכלו לעבור , ותוכלו להתגבר .
תשמרו אחת על השנייה , תגבו אחת את השנייה , גם ברגעים קשים תזכרו אנחנו נולדנו בשביל שנהייה ביחד . אנחנו מיועדות אחת לשנייה . גם אם אני לא לידכן להזכיר לכן.
תשמרו טוב טוב גם על עצמיכן
ואם לא בשבילכן , אז בשבילי .
וגם אני ישמור עלייכן
מהצד השני , מלמעלה .
אני יחכה לכן עד שיגיע הרגע שניפגש שוב בצד השני .
אני אוהבת אותכן .
שתדעו שאני כלכך מצטערת שעזבתי אותכן .
אני שומרת מלמעלה , אף פעם אל תפחדו ואל תזלזלו בעצמיכן. אל תתפרקו , אל תיפרדו , תישארו ביחד . ביחד אנחנו יותר חזקות ! גם אם הביחד הזה לא כולל אותי , תישארו ביחד. ותבטיחו לי שלא תהיו עצובות ? שלא תתנו לפחד והעצב לחדור אלייכן .
אוהבת אהבה שהיא הרבה מעבר לחיים ולמוות
זאת שלא הפסיקה לאהוב אותכן ולחשוב עלייכן אף פעם.