אלירן ולין סיפור ערסים פרק 8

לאחר שהבנים הלכו החלטתי שאני מבריזה.
עליתי מעל הגדר בלי שאף אחד שם לב וברחתי לביתי.
נכנסתי לחדרי ופשוט בכיתי.
החלטתי לנסות להתקשר לליאן לראות אם אוכל למצוא בה נחמה.
ניסיתי להתקשר אליה חמש פעמים אך היא לא ענתה.
שמעתי מחדרי שהבנים הגיעו ועלו לחדרם ומכל חדר נשמעות גניחות של בחורות.
אוף עכשיו בערב הם ילכו להשתכר, אני מכירה אותם מספיק טוב כדי להבין שהם יעשו את זה.
בעוד שאני יושבת וחושבת על חיי העומללים הטלפון שלי צילצל.
"הלו" עניתי לטלפון.
"היי בייב זה אליאב תהיי מוכנה בשבע אני אוסף אותך" אמר אליאב.
"דבר ראשון אל תקרא לי בייב ודבר שני אני לא באה." אמרתי בעצבים.
"דבר ראשון את לא אומרת לי מה לעשות, תזכרי מי שולט פה, ודבר שני את באה!" החזיר לי באותו מטבע וניתק.
חשבתי מה לעשות ולבסוף החלטתי לא להתייחס לדבריו של אליאב ולהישאר בבית.
עם הבכי והעצבים נרדמתי ושקעתי לשינה עמוקה.

התעוררתי מסתירה על לחיי, פתחתי את עיניי וראיתי את אליאב מסתכל עליי בעצבים.
הסתכלתי עליו בפחד וזזתי כמה שיותר אחורה ממנו.
"אז הנסיכה שלנו מפחדת" אמר אליאב בקול שטני.
"מ…מה אתה רוצה?" שאלתי בפחד.
"אמרתי לך להיות מוכנה בשבע נכון?" צעק אליאב בעצבים.
"נכון??" צרח שוב.
"נ…נכון" גימגמתי.
"ואת יודעת מה השעה?" שאל בשקט והתקרב אליי ואני ניענתי בראשי לשלילה.
"השעה עכשיו שמונה וחצי" צעק ועלה מעליי.
"ד…דיייי" צעקתי בפחד וניסיתי לדחוף אותו מעליי.