אלירז & נועם – סיפור ערסים – פרק שתים עשרה (על הטוב והרע)

~ נקודת מבט של אלירז ~
התעוררתי באיטיות, מגלה את נועם ישנה לצידי.
אני עדיין לא מאמין שאמרתי לה לבוא לישון איתי.
ואני לא מאמין שהיא הסכימה!
אבל היא כל כך יפה…
לא! איכס!
ידי נשלחה בתנועה לא רצונית אל עבר שיערה השחור והרך וליטפה אותו בעדינות.
ראיתי איך נועם אט אט מתעוררת, ומביטה בי בחיוך קטן.
"בוקר טוב…" היא מלמלה וקברה את ראשה בכרית.
כמו ילדה קטנה, נשבע!
"אלירז!" אמא שלי צעקה וראיתי איך נועם הופכת להיות מובכת.
לפתע הדלת נפתחה ונועם התחפרה מתחת לשמיכה.
צחקתי.
"אלירז! אמא קוראת לך לאכול ארוחת בוקר! יש היום בית ספר!" אמר ליאור ועלה על המיטה, נשכב על נועם.
"מו זו כאן?" שאל בתמימות.
גירדתי בראשי, מנסה לחשוב על תשובה שתבריח אותו.
הא! אני יודע!
"זאת אליאן." אמרתי.
ידעתי כמה הוא שונא אותה.
"איכס!! אלירז!!" הוא אמר וברח מהחדר.
שמעתי שנועם מגכחת מתחת לשמיכה, והורדתי את השמיכה מפניה.
"הוא הלך. תפסיקי להסתתר." חייכתי לעברה חצי חיוך.
"אני מסתתרת כי אני לא רוצה לראות את הפרצוף המכוער שלך על הבוקר." היא צחקה וקמה מהמיטה.
אני?! מכוער?!
פחח!
"שתקי יא דובה." מלמלתי וקמתי מהמיטה גם אני.
"בוא, צריך לצחצח שיניים, אתה מסריח כמו כלב מהפה." היא צחקה ומשכה אותי לשירותים.
"שלא נדבר עלייך… הפה שלך מסריח כאילו כלב מת לך בפה." חייכתי ונעמדתי מאחוריה בעוד היא מצחצחת שיניים ועושה פרצופים למראה.
חיבקתי את מותנייה אליי והיא הסמיקה.
"את יפייפיה, נועם." לחשתי באוזנה והיא שטפה את פיה ממשחת השיניים ונעה בחוסר נוחות.
"תצחצח שיניים, חמור." היא צחקה ויצאה מהשירותים.
לעזעזאל, אני לא רגיל שבנות מתנגדות לי.
והקטע של אתמול, שהיא יישנה איתי ולא עשינו כלום, אפילו לא נשיקה, מה קורה לך אלירז?
נהיית כוסית לעת זקנה?
צחצחתי שיניים, שתיתי מיי פה והלכתי להתלבש. הבטתי במראה וחשבתי, אחח, כמה שאני חתיך!
~ נקודת מבט של נועם ~
"ואליאן תמיד הייתה יורדת על הברכיים שלה, אני לא יודע למה. פעם נכנסתי להם לחדר ואלירזי ישב על המיטה והיא חיפשה משהו על הברכיים שלה, והיד שלו הייתה על הראש שלה והוא דחף אותה לחפש את המשחק עוד. ככה הוא אמר." ליאור אמר לי, והבטתי בו המומה.
מה. לעזעאל. הולך. כאן.
"ופעם אחת אמא נכנסה לחדר." ליאור אמר, ממשיך לספר.
"היא כעסה על אלירזי ועל אליאן, לא הבנתי למה. היא רק חיפשה את המשחק." הוא אמר וכאן כבר התחלתי לצחוק.
"תגידו לי מה מצחיק, כדי שגם אני אוכל לצחוק." אלירז ירד מהמדרגות, לבוש במותגי הערסים הרגילים שלו, שעכשיו נראו עליו בעיניי כל כך טוב.
הריח שלו שיכר אותי, וצחוקי נרגע מעט.
"ליאורי סיפר לי על אליאן המחפשת." אמרתי, משועשעת.
"היא הייתה מוצצת כל כך טוב עד ש-"
"יותר מדי אינפורמציה!" אמרתי ושמתי את ידיי על אוזניו של ליאור.
אלירז גחך ונשק למצחו של ליאור.
ידו תפסה בזרועי בעדינות, שמתי לב כי הוא נזהר לא להכאיב במקומות שכבר כואבים.
"נועם עכשיו צריכה ללכת להתלבש. ביי ביי." אלירז אמר לליאור ושנינו עלינו לחדר שלו, לא לפני שנשקתי למצחו של ליאור והבטחתי שאני אשחק איתו בפעם הבאה שנפגש.
"צריך לעבור בבית שלי כדי להביא בגדים…" מלמלתי והוא חייך.
"את יכולה להשאר עם אלה." הוא הביט בבגדיו שהיו על גופי, גלגלתי את עיניי.
"ושיחשבו שאני עוד אחת מהאליאניות שלך? לא תודה." אמרתי, התכוונתי לעוד אחת מהזונות שלו, אבל אליאן מתארת את זה הכי טוב.
חה, מחפשת משחק.
הוא צחק.
"אחת מהאליאניות שלי?"
"אחת מהזונות שלך." הבטתי בו במבט קודר.
הוא התקרב אליי ואחז בפניי.
"ומה הבעיה שיחשבו שאת אחת מהזונות שלי?" הוא שאל, מלטף את פניי.
סליחה?!
אני נראת לו כמו זונה?!
סטרתי ללחיו בחוזקה, הדמעות זלגו על לחיי.
"כל הקטע, שאני בחיים לא אעשה אהבה איתך." אמרתי ויצאתי מחדרו, יוצאת מהבית, ומתחילה ללכת אל עבר ביתי.
איך הוא מעז?
~ נקודת מבט של אלירז ~
הלחי שלי בערה, אבל הלב עוד יותר. כשראיתי את הדמעות שלה משהו בי נשבר.
איך יכולתי להגיד לה דבר כזה?!
אתה ילד זין אלירז!
פשוט זין של ילד!
יצאתי אחריה במהירות, וגיליתי שהיא כבר לא בבית.
לאן היא הלכה?! בטוח שהיא הלכה לבית שלה, וזה קוו אדום מבחיתי!
אני לא ארשה לה ללכת לשם, ואם הוא שיכור?!
סעמק מה אכפת לי מהמכוערת הסנובית הזאת?!
נכנסתי למכונית שלי ונסעתי אחרייה, היא שמה לב והביטה בי בקור.
"מה אתה רוצה?" היא מלמלה כשעצרה, והמכונית לצידה.
"אני מצטער…" מלמלתי.
איך לעזעזאל אני נותן לה להוריד ככה מהכבוד שלי?!
זו פגיעה באגו!
היא הביטה בי, משפילה מבט.
הדמעות המשיכו לשלוג על לחייה.
ראבק עם הדמעות האלה שמשגעות אותי!
היא נכנסה למכונית והתיישבה במושב לצידי.
"אתה יכול לקחת אותי הביתה…?" היא שאלה, מנגבת את דמעותיה.
הנהנתי והתקרבתי אליה, היא נרתעה מעט.
נשקתי למצחה וגופה קפא תחת מגע שפתיי על מצחה.
מה לעזעזאל אני עושה?!
אני לא מנשק בנות על המצח!
רק… רק מישהי אחת נישקתי במצח כל חיי.
אופק…
סעמק, אי אפשר להשוות את אופק לנועם הזו!!
אופק היחידה שאיי פעם אני אהבתי, ואיי פעם אני אוהב.
נתקתי את שפתיי ממצחה והבטתי בה, גופי היה גם קפוא משום מה.
היא השפילה את מבטה והסמיקה, המשכתי לנסוע.
~
כשהגענו לביתה, היא אמרה שהיא תתלבש ותצא לבחוץ.
הנהנתי ושאלתי אם היא רוצה שאני אבוא איתה, בכל זאת, לא רציתי שהיא תלך לבד.
כמובן שהיא התעקשה שהיא תהיה בסדר, עקשנית שלי.
עשקנית
לא שלי.
סעמק.
~ נ.מ נועם ~
נכנסתי לבית, ונחרדתי לגלות את הכול שבור והרוס.
אבי ישב על הרצפה, בקבוק וויסקי בידו.
הוא גיהק וצחק עם עצמו, וידעתי, זה לא הולך להגמר טוב.
"תראו מי נזכרה לבוא!" הוא צעק עליי וקם בקושי מהרצפה.
הוא התנדנד , מתקרב אליי.
גופי נרתע אחורה, הדמעות עלו בעיניי.
מה קרה לאבא שלי?
"את יודעת, לפעמים אני מצטער שלא נהרגת במקום אמא שלך." הוא אמר, ממשיך להתקרב אליי, מגהק.
כאן נשברתי, הדמעות זלגו על לחיי.
איך אני יכולה לסבול את הדיבור הזה מאבא שלי?
"וחשבתי, אולי להרוג אותך, ואז אולי ויויאן תחזור." הוא צחק צחוק צרוד.
הוא… הוא שיכור, הוא לא מתכוון לזה…
"הופה, את לבושה בבגדים של בן?" הוא צחק עם עצמו, אך פתאום פניו הרצינו, וידו נשלחה אל לחיי וסטרה לה בחוזקה.
"זונה." הוא אמר בקור, ובעט בי.
נפלתי אל הרצפה, בעוד הוא ממשיך לבעוט בי ולצרוח עליי כמה שאני זונה, כמה חבל שאני חייה.
אולי באמת חבל שאני חייה.
ואולי הגורל שלי הוא למות.
~
~ נ.מ אלירז ~
הזמן עבר, כבר פיספסתי את השעה הראשונה והיא לא יצאה.
לא שאכפת לי מהבית ספר, גם ככה אני יושב במחששה ומעשן שכוסיות יושבות עליי.
אכפת לי מזה שהיא לא יצאה הרבה זמן.
יצאתי מהרכב ונעלתי אותו, מתחיל ללכת אל עבר הבית של נועם.
דפקתי על הדלת, אין תגובה.
סעמק.
פתחתי את הדלת וראיתי את נועם על הרצפה, ואת אביה בועט בה.
היא הייתה מחוסרת הכרה.
"חה! הנה זה שזיין את הבת שלי אתמול! זונה, הא?!" הוא צחק והפסיק לבעוט בנועם.
התקרבתי אליו באיום, דחפתי אותו , נתתי לו בוקס ולקחתי את נועם בידיי.
יצאתי מהבית, והלכתי אל המכונית, ליטפתי את שיערה של נועם.
יפה שלי… מה הוא עשה לך…
היא פתחה את עינייה במעט, וחייכה חיוך קלוש.
"היי . ילדה יפה." חייכתי בעצב ונשקתי למצחה.
"הצלת אותי." היא לחשה והביטה בעיניי.
"שוב." אמרה, ואיבדה את הכרתה.