אלירז & נועם – סיפור ערסים – פרק עשרים (על הטוב והרע )

"בוקר טוב חיים שלי!" אלירז נכנס לחדרי והגיף את הווילונות.
"איך לראות אותך על הבוקר ובוקר טוב הולכים ביחד?" מלמלתי וקמתי מהמיטה החמימה.
הקור הצליף בי.
"אם את רואה אותי, יהיה לך את הבוקר הכי טוב שיש." הוא צחק וגלגלתי את עיניי, הולכת למקלחת ומתקלחת בזריזות.
עשיתי את ארגוני הבוקר הרגילים, ובנוסף איפרתי את עיניי.
התגעגעתי לאבא שלי.
אני מפחדת שהוא כועס עליי.
הכניסו אותו לכלא לחמש שנים…
ביליתי את הלילה בבכי ממושך שלא פסק עד הבוקר.
ירדתי לסלון וליאור קפץ עליי בחיבוק.
"מה, אין עכברים הבוקר?" צחקתי וחיבקתי אותו בחזרה.
"נסדר משהו למחר." אלירז ירד במדרגות , מכפתר חולצתו.
הקוביות…
"אני יודע שאני חתיך." צחק אלירז וחיבק אותי אליו.
ניערתי את ראשי.
"אתה יותר לכיוון חתיכה." צחקתי והוא החמיץ את פרצופו.
"ואת לכיוון החתיך." הוא שילב את ידיו כילד קטן.
"המקוריות נשפכת ממך, תזהר לא להחליק." צחקתי ונשקתי לשפתיו.
"איכס!" צעק ליאור והלך למטבח, למזי.
"הוא ילשין עלינו." אלירז אמר בדרמטיות מזוייפת.
"אנחנו חייבים לברוח." זרמתי איתו.
"לבית הספר!" אלירז הכריז, הרים אותי ורץ לרכב.
"דפוק, תוריד אותי!" צחקתי והוא רק נשק לשפתיי נשיקה קטנה ושם אותי במכונית.
~
"אלירז." נופפתי לו.
זאת הייתה הפסקה, וכרגיל, הוא ישב במחששה עם החברים המפוקפקים שלו והאליאניות המפגרות שלו.
"עד שלוש את נעלמת מכאן!" הוא צעק לעברי ואני רק המשכתי להתקדם לעברו.
חצוף.
כשנעמדתי לצידו הוא חייך.
"אבל אם את כבר כאן…" הוא מלמל ונשק לשפתיי .
אחריי כמה דקות התנתקנו, מתנשפים, וחבריו צחקו.
"קדימה, לקפטריה." הוא ליטף את שיערי והנהנתי.
לא יכולה להתנגד לו.
הלכתי לקפטריה וראיתי את החבורה יושבת בשולחן הרגיל שלנו.
רז סימנה לי לבוא לשבת איתם, חייכתי לעברה.
אני שמחה שנשארנו חברות טובות.
שי, איתי, היי." צחקתי כששניהם חיבקו אותי.
לירון לא הייתה נוכחת בשולחן.
"איך הלך?" לחשתי לשי.
"היא נשברה. אבל אניממאמין שהיא תתגבר על זה מהר." הוא אמר ואז נשק ללחיי, הסמקתי.
"אני מאושר, והכול בזכותך, נועם." הוא חיבק אותי אליו.
"הופה הופה, הוא שלי!" צחק איתי ושי נשק לשפתו נשיקה קטנה והמשיך לחבק אותי וללטף את שיערי.
אני שמחה שעזרתי לו, מגיע לו ולאיתי להיות מאושרים.
להיות מי שהם.
"ו…שמענו שאת חברה של מלך הערסים." חייך איתי בשובבות.
רז השפילה מבטה ואחזתי בידה בעדינות.
היא חייכה אליי חיוך קטן.
"שמעתי שהוא מאוהב." רז אמרה וחייכה לעברי חיוך חם, חיבקתי אותה אליי.
אין ולא תהיה כמו רז.
היא מדהימה.
היא חברה נהדרת.
"הופה, נועם שלנו כבשה את ליבו של אלירז?" צחק איתי וראיתי אכזבה בקול שלו.
כנראה שהוא כועס על אלירז ששכח את אופק במהירות שכזו.
והכול בגללי.