אלירז & נועם – סיפור ערסים – פרק עשרים ושש ( על הטוב והרע )

"את לא עוזבת." אמר אלירז והניח את המזודה על הרצפה.
"אתה לא רוצה את הילד שלך." אמרתי, הדמעות זולגות על לחיי. איך הוא לא יכול לקבל את הילד שלו? אני רק היום גיליתי על ההריון וכבר אני מרגישה קשר חזק כל כך עם הילד שבתוכי.
ואיך אני לא יכולה להרגיש קשר חזק כל כך? הילד הזה בא מאהבה, האהבה שלי ושל אלירז.
הוא נשם עמוקות וחייך חיוך קטן, "אני כן רוצה." אמר ונשק למצחי בעדינות, הבטתי בו, לא מאמינה למשמע אוזניי.
"אתה רוצה את הילד שלך?" ניסיתי להסתיר את החיוך, אך לא הצלחתי.
"אני רוצה לגדל את הילד שלי ביחד עם האישה שלי." אמר, ידו מלטפת את שיערי.
ידעתי שהוא לא שלם עם ההחלטה, אך הרגשתי אושר כה עצום באותו הרגע, שלא ייחסתי לזה חשיבות.
הצמדתי את שפתיי לשפתיו, והוא, כמובן, לא התנגד.
אט אט בגדנו ירדו מאיתנו, ומצאתי את עצמי שוכבת על המיטה כשאלירז מעליי, עושים אהבה.
~
קמתי מהמיטה, גופי עירום.
אלירז נרדם, עירום גם הוא.
כיסיתי אותו בשמיכה הדקה ונשקתי למצחו. הוא כל כך יפה… אין ספק שהילד יצא דומה לו.
הילד… או הילדה.
בכל זאת, אי אפשר לדעת.
לבשתי ג'ינס סקיני וטישרט שחורה, אספתי את שיערי לקוקו גבוה ונעלתי את נעליי הסניקרס הבלויות והשחורות שלי.
כבר הזכרתי שאני אוהבת אותן?
"לאן את הולכת…?" מלמל אלירז מתוך שינה.
הוא היה נראה כמו דוגמן צמרת עם השיער פרוע, פלג גופו העליון והשרירי אשר היה גלוי לעיניי, ו… לא, העגיל בגבה לא מתאים.
עזבו, הוא נראה כמו ערס שקם משינה.
אבל הערס שלי.
"גניקולוג." אמרתי והתיישבתי לצידו על המיטה, מלטפת את פניו.
"אני רוצה גם לבוא…" הוא מלמל בעייפות וחייכתי. לא חשבתי שהוא ירצה לבוא איתי לבדיקות.
"אז יאאלה, קום." נשקתי למצחו.
"אני רוצה קפה." הוא מלמל וקם באיטיות מהמיטה, לחיי הסמיקו כשעיניי ראו את פלג גופו התחתון ערום.
הוא גחך ולבש בוקסר.
"איזה יופי, תכין גם לי." צחקתי ויצאתי מהחדר, שומעת אותו נאנח בייאוש.
~
"נועם לוי?" קרא הגניקולוג ואלירז ואני קמנו ממקומנו.
עיניי של הזוגות שהיו בחדר ננעצו בנו, מבטיהם המומים במעט.
נכנסנו לחדר הגניקולוג.
לאחר בדיקה קצרה שערכה כחמש דקות, התחיל הגניקולוג להסביר,
"את בשבוע השלישי להריון, נועם." חייך חיוך צדדי ופנה להביט באלירז, שמבטו היה מבולבל מעט. הוא אחז בידי, אך ראיתי שהוא לא בדיוק איתי בבדיקה הזאת.
ידעתי שהוא פשוט לא מוכן להיות אבא… הוא פשוט לא יכול. הוא יותר מדי אוהב את כל המסיבות, ולמשל כשאני לא אהיה בבית וגם לא מזי, הוא יצטרך לשמור על הילד, ומה יקרה?
הוא יביא את חברים שלו והם יחגגו וישתכרו?
אני יודעת שהוא חושש מזה, אבל אני באמת ובתמים מאמינה שאם הוא ירצה, הוא יוכל להיות האבא הטוב בעולם.
רק אם הוא ירצה, מה שאני לא בטוחה שיקרה.
"במהלך השבוע השלישי, שאת כרגע בתחילתו, מתפתחת הביצית המופרית לבלסטוציסט, המונה כמה מאות תאים. צבר התאים הזה יתפתח בסופו של דבר להיות התינוק שלך. גודלו כרגע נע בין 0.1-0.2 מ"מ, והתינוק ניזון בנתיים מתעלות שמחברות אותו לכלי הדם ברחמך (הרחם שלך) "
הנהנתי באיטיות, למרות שלא הבנתי דבר. אלירז בכלל הביט בו כאילו היה חייזר.
"בזמן הקרוב תצטרכי להקפיד על תזונה נכונה ובריאה, ושתייה מרובה. לפחות 6-8 כוסות מים ביום, ורצוי להמנע משתיית קפה, תה, ומשקאות המכילים קפאין. את צריכה להתחיל לנטול תוספי ברזל וחומצה פולית, ואף להכנס לשגרת אימונים בכדי לשמור על הכושר הגופני." חייך הרופא והקליד במחשבו כמה דברים.
"אני אתן לך מרשם לתוספים, רק כדי שתדעי במה מדובר. אני ממליץ לך להתחיל לקרוא באינטרנט ולעקוב שבוע אחר שבוע." אמר ואני הנהנתי.
ידעתי שהריון כרוך בהוצאות כספיות רבות, ובגלל זה החלטתי להתחיל לעבוד. אני אלך לחפש עבודה עוד היום.
אלירז ראה שאני קצת לא מפוקסת, ונשק לשפתיי בעדינות, מלטף את לחיי בעזרת ידו הימנית.
"אני מבטיח לך שיהיה לנו ילד קטן ויפה, בדיוק כמוך. אנחנו נעבור את ההריון הזה במהירות." נשק לראשי והסמקתי. לא האמנתי שאלירז יגיד דבר כזה.
הרי רק היום בבוקר הוא התנגד בכל תוקף להמשיך בהריון וללדת את הילד, מה השתנה אצלו?
"סיימנו כאן?" שאלתי את אורי, הרופא.
הוא הנהן ושם בידיי את הטפסים לתוספים.
"תודה רבה." חייכתי בעוד אלירז קם ממקומו ועזר לי לקום. אוחח, אני עדיין יכולה לקום מישיבה לעמידה! אני רואה איך הוא הולך להיות קרציה בהריון הזה.
אבל… מצד שני… זה מחמם לי את הלב. זה אומר שהוא דואג לי, דואג לילד שלו. לילד שלנו.
יצאנו ממשרדו של אורי.
"אני יוצא היום למסיבה." אמר אלירז והביט בי, בוחן את תגובתי.
לא יכלתי לכעוס עליו. ידעתי שעכשיו, שהוא גילה שהוא הולך להיות אבא, הוא רוצה לנצל כל רגע עם החברים במסיבות.
חייכתי חיוך קטן. "תהנה." אמרתי והוא הביט בי באהבה.
"את משהו מיוחד, נועם."
~
~ נ.מ אלירז
הגיע הערב, הייתי מוכן. נועם כבר סיפרה לאמי שהיא בהריון ושהיא שומרת את הילד, ואמא שלי אמרה שהיא תתמוך בכל צורה שרק תתאפשר.
לפי מה שאמא שלי אומרת, נועם רוצה לחפש עבודה. אני לא מסכים לא לעבוד. היא בהריון!
כוסעמק… הריון.
זהו, שיוולד הילד אני לא אוכל יותר לצאת למסיבות, להנות, אני אצטרך להיות תקוע בבית ולהיות עם הילד.
זה מבאס, אני חייב להודות.
אבל מצד שני, זה הילד שלי! הילד שלי ושל נועם, האחת שלי.
אין סיכוי בעולם שאני אוותר עליו. אני יודע שבהתחלה חשבתי שלהשאיר את הילד ולא להפיל אותו זה רעיון גרוע, אבל… אחריי שהיינו אצל הרופא…
הבנתי שבסך הכול, הילד הזה הוא דם מדמי. הוא הילד שלי.
"אני הולך." נכנסתי לחדרה של נועם.
ידה הייתה על בטנה, והיא ליטפה אותה בעדינות, מביטה בה באהבה.
חיוך מאושר היה על פניה.
חיוך שלא ראיתי כמוהו הרבה זמן.
"יפה שלי…" מלמלתי והתיישבתי לצידה, מלטף גם אני את בטנה.
אין על הדבר היפה הזה בכל העולם, אין!
היא חייכה אליי ונשקה לשפתיי. "תהנה במסיבה, אני אחכה לך."
"אני אוהב אותך. נועם שלי." נשקתי לשפתייה בעדינות וליטפתי את שיערה.
"אני אוהבת אותך." היא ליטפה את לחיי והביטה בעיניי.
"הכי בעולם."
~
הגעתי למועדון, סעמק, כמה כוסיות!
"היי אלירז." חייכה אליי מישהי והניחה את ידה על בטני.
איזו כוסית היא! אם לא הייתי עם נועם הייתי דופק אותה כאן ועכשיו.
התרחקתי ממנה והתחלתי להתקדם אל עבר הבר.
מרחוק ראיתי מישהי שהייתה דומה כל כך ל… אופק?
אופק שלי?
התקרבתי לעברה ונחרדתי כשראיתי אותה.
את אופק.