אלירז & נועם – סיפור ערסים – פרק עשרים ואחד (על הטוב והרע )

הגיעה השעה האחרונה של יום הלימודים הארוך והמייגע.
אלירז נכנס רק לשעה אחת.
וגם השעה הזאת הייתה שיעור חופשי.
ישבתי בכיתה, המורה הסבירה משהו על גוף האדם.
נו באמת, למה אני צריכה לדעת על גוף האדם?
אני רק צריכה לדעת שאם כואב לי משהו באופן חריג אני צריכה ללכת לרופאת משפחה.
מחשבותיי אט אט נדדו אל עבר אלירז, ועל כמה שאני אוהבת אותו. עדיין לא בדיוק חשבתי על לשכב איתו, אני חייבת להודות שאני דיי חוששת מכך. מה אם אני לא אהיה מספיק טובה בשבילו והוא יתאכזב? ואז הוא יזכר באליאן. ררר איזה מעצבנת!
"גברת נועם!" המורה העירה אותי ממחשבותיי.
שוב פעם היא והגברת שלה? היא לא יכולה להפנים שגברת לא יכולה להיות בת שבע עשרה? אני עדיין קטינה!
"כן גברת המורה?" נפלט לי.
או-או, זה לא יגמר טוב.
"אני בטוחה שגברת המנהלת תשמח לראות אותך פעם שניה בחודש,גברת נועם." היא אמרה בכעס.
עוד פעם היא אומרת גברת? מה יש לה זאתי? מורה עם קשיי קליטה?
"גם אני אשמח לראות אותה, גברת." חייכתי לעברה חיוך מעצבן , אספתי את דבריי, תליתי את תיקי על כתפי ויצאתי מהכיתה.
איזו מורה מפגרת , מה היא מתנפלת עליי?
אני הכי לא מהילדות האלה שמתחצפות למורות, אבל, כאילו, באמת, מה הן חושבות? שכל החיים שלנו אנחנו עם האף בתוך הספר,כמוהן?
איך אפשר ללמוד שאבא שלך יושב בכלא ובטח כועס עלייך?
התקדמתי אל עבר משרד המנהלת וחיכיתי שהיא תתפנה בחוץ.
"הופה,תראו את מי אני רואה כאן." שמעתי קול מוכר מעליי.
"הופה, את מי אני רואה כאן. איזו לא הפתעה."מלמלתי ואלירז התיישב לצידי.
"מה עשית הפעם?" הוא חיבק אותי אליו.
הוא לא התרגש מהעצבים שהייתי מוציאה עליו , הוא ידע שאני בתקופה חרא.
"לא הקשבתי בשיעור והתחצפתי למורה…" מלמלתי והתכרבלתי בין ידיו.
"על הבסיס הקבוע." הוא צחק ונשק לקודקוד ראשי, קובר את פניו בשיערי. "אני אוהבת אותך." לחשתי בשקט והוא הוציא את פניו משיערי.
"אני אוהב אותך." הוא נשק לאפי נשיקה קטנה ואז לשפתיי.
"ו… אני חושבת שאני מוכנה." ליטפתי את לחיו והוא חייך חיוך ענקי, כאילו כרגע אמרו לו את בדיחת העשור.
"את רוצה לעשות איתי אהבה?" הוא שאל שוב, לא מאמין למשמע אוזניו.
"אל תכריח אותי לעמוד על הכיסא הזה ולצעוק את זה כדי שכל המסדרון ידע שאנחנו הולכים לעשות אהבה." צחקתי והוא חייך חיוך שובב במעט.
"זה יכול להיות נחמד." הצמיד את מצחו למצחי.
"אני נראה לי אוותר." אמרתי, מלטפת את לחיו ומביטה בעיניו המהפנטות שאני כה אוהבת. הן משדרות אמינות, אהבה, חום.
הן משדרות את מה שהוא מרגיש כלפיי.
הוא נשק לשפתיי בעדינות, ובדיוק…
"גברת נועם, כנסי."
אני מיואשת.