אלירז & נועם – סיפור ערסים – פרק חמש עשרה (על הטוב והרע)

" מספר מאחד עד עשר." אמר ליאור .
ישבנו בחדר שלו,על הרצפה, משחקים איזה משחק מוזר שהוא המציא נראה לי.
"שמונה…? " שאלתי אמרתי.
"שש!" הוא צחק !
עכשיו, לפי החוקים של המשחק שלו, אני אמורה לעשות משימה שהוא יגיד לי.
"חובה עלייך לשפוך כוס מים על אלירז!" הוא צחק וחייכתי גם אני.
נשמעת משימה מעולה.
"נשמע לי מצויין, בוא." חייכתי וקמנו מהרצפה, הולכים לסלון.
זה היה יום שבת חמים ונעים, ולפי מה שהבנתי, אלירז היה עם חברים שלו בחצר.
הלכתי למטבח ומזגתי מים לכוס פלסטיק.
מזי אמרה לי להרגיש כמו בבית , ואני מנסה, באמת שאני מנסה. אבל בכל זאת… אני מתגעגעת לאבא שלי.
בטח יש שיחשבו שאני משוגעת.
אבל בכל זאת… הוא אבא שלי. ושהוא לא תחת השפעת האלכוהול הוא האבא הכי טוב שיש.
אני וליאור יצאנו מהבית.
אלירז ישב על כיסא ודיבר עם חברים שלו, זונה אחת הייתה על הרגליים שלו.
מתערבת שזו אליאן.
"היי..יפה שלי." אלירז אמר וניסה להזיז את האליאנית מהרגליים שלו.
"היי מאמי." אמרתי והבטתי בו בכעס, הוא ראה את זה.
"תהנה,מאמי." חייכתי חיוך מזויף ושפכתי עליו את תכולת הכוס.
"כוסראבק אבל למה!!" הוא צרח ואליאנוש קמה מהרגליים שלו.
"אוי,מצטערת, מאמי." אמרתי ונכנסתי הביתה.
ליאור צחק כמו משוגע, ואני הרגשתי עצבות מסויימת.
חשבתי שהוא היה רציני… שהוא באמת התחיל להתאהב בי…
"מה יש לך?!" הוא נכנס אחריי, כולו רטוב.
"כלום." מלמלתי ועליתי לחדר אורחים, שהיה שלי.
הוא עלה אחריי.
"נועם… מה קרה?" הוא הצמיד אותי לקיר והביט בעינייבכל רגע הדמעות היו יכולות לצאת, אבל ניסיתי להחזיק אותן כמה שיותר.
"תעזוב אותי." מלמלתי בשקט והוא ניגב דמעה בוגדנית שזלגה על לחיי.
"זה בגלל הזונה הזאת שישבה עליי?" הוא ליטף את לחיי והכריח אותי להביט בעיניו המהפנטות.
"גם." מלמלתי והדמעות זלגו על לחיי, בעוד הוא מנגב אותן ברכות.
"יש לך פיצול אישיות או משהו?" משכתי באפי, מייבבת.
הוא משך אותי לחיבוק , ואני התחפרתי בחזהו, כהרגלי.
"לא לפי מה שאני יודע." הוא גחך.
"אז תבדוק את זה שוב." אמרצי בילדותיות.
"ילדה קטנה שלי…" הוא מלמל ונשק לשפתיי נשיקות קטנות.
"שלך?" שאלתי.
"רק שלי." הוא אמר ובבת אחת הטיח את שפתיו כנגד שפתיי.
גם אתה רק שלי, אלירז.