אלירז & נועם – סיפורי ערסים – פרק שלושים ואחת (על הטוב והרע )

התעוררתי כשאני נוכחת לגלות שאני שוכבת על מיטה לא נוחה במיוחד, ושתחבושת לבנה ונקייה חבושה סביב ראשי.
"בוקר טוב." שמעתי קול שלא היה לי מוכר, ופניתי להביט בגבר הנראה כבן שלושים.
"בוקר רע." מלמלתי ופניתי לבחון את החדר בו אני נמצאת.
הוא היה חדר קטן ומאובק, נראה כי מנקה לא ביקרה בו כבר שנים רבות.
הרגשתי לפתע מחנק בגרון, הדמעות צרבו בעיניי והתקשתי מעט לנשום.
"איפה אני נמצאת?!" צרחתי. לא יכולתי יותר לעצור את המחנק בגרון.
"באיזה מחסן בדרום תל אביב, אומר לך הרבה?" הוא גחך. הדמעות זלגו על לחיי במהירות, לא יכולתי לחשוב בצלילות באותו ברגע, אז קמתי והתחלתי לרוץ אל עבר הדלת, אך לשווא. הוא תפס אותי מידיי וקשר אותן בחבל אשר התחכך בעורי וגרם לו להשתפשף מעט.
"ילדה מפגרת…" הוא מלמל וקשר את ידיי למיטה.
הדמעות זלגו במהירות, אחת אחריי השניה, משאירות שבילים רטובים ומלוחים.
לא יתכן שהאיש שכינה את עצמו במשך כשבע עשרה שנה אבא שלי יחטוף אותי וישאיר אותי בידיים של הפסיכופט הזה! בעצם… למה ציפיתי? אם הוא לא יכה אותי, אז הוא ימצא משהו אחר שיכה אותי ויעשה את העבודה במקומו.
"אז ככה, אבא שלך שכר אותי בכדי לשמור שלא תברחי, ואני הולך לקבל הרבה מאוד כסף, אז בבקשה, תשבי ותבכי בשקט." הוא נבח והשפלתי את מבטי.
מה קורה עכשיו עם אלירז? עם שון הקטן? מה הם עשו להם? הם פגעו בהם?
הכל בגללי… הייתי צריכה לשתוק כשהוא הרביץ, לא לשלוח אותו לכלא…
האהוב שלי והבן שלי בסכנה בגללי.
~
נ.מ אלירז –
התעוררתי, שכבתי על הרצפה ושון בידיי. הראש כאב לי, הגוף כאב לי, הכול כאב לי.
רגע, איפה נועם?!
קמתי במהירות מהרצפה והרמתי את שון גם כן, מניח אותו על הספה ונותן לו להמשיך לישון.
הוא לקח את נועם!
בן אלף זונות!
קברתי את ראשי בין ידיי, ניסיתי לחשוב מה לעשות, לפתע ראיתי פתק צהוב על השולחן.
התקדמתי אל עבר השולחן והרמתי את הפתק בידיי.
' תפגוש אותי בפינת ##### בשמונה בערב. החיים של נועם תלויים רק בך. '
קראתי באטיות, נותן למידע לחלחל למוחי.
כוסאמק ערס!
הבטתי בשעון וראיתי שהשעה שש וחצי אחר הצהריים, הבנתי מה אני צריך לעשות.
לקחתי את הטלפון ועשיתי כמה טלפונים לאנשים שאני יודע שיוכלו לעזור.
אני הולך להציל אותך, נועם. אני הולך להחזיר אותך אליי.
אף בן זונה לא יגע בך.
אף בן זונה לא יפגע בנועם שלי!
שמתי את שון אצל רז, ונפגשתי עם שי, לירן, אסי ואריאל.
אני אפרק לסבא המזוין הזה את הצורה.