אלירז & נועם – סיפורי ערסים – פרק אחרון, והפעם באמת (: (על הטוב והרע )

הגענו לביתו של אסי, מתנשפים במהירות. מה נעשה עכשיו? לאן נברח? הרי הוא יודע שברחנו וכנראה שהוא יצא לחפש אותנו.
"תעלו לחדר אורחים." אמר אסי בשקט ואני ואלירז הנהנו ועלינו במהירות לחדר.
החדר היה ממוצע למדי, מיטת יחיד אשר עליה התנוסס סדין כחלחל , ובצד המיטה הייתה מקופלת שמיכת קיץ דקיקה.
התיישבתי על המיטה, נותנת רשות לדמעות לזלוג על לחיי.
אלירז התיישב לצידי וחיבק אותי אליו,התכרבלתי בין זרועותיו. התגעגעתי אליו כל כך, למרות שלא ראיתי אותו שעות בודדות. הוא הכול בשבילי…
עכשיו כשאני מביטה אחורה, אני לא מאמינה ששנאתי אותו. פשוט לא הכרתי אותו כמו שאני מכירה אותו היום.
הוא אף פעם לא בגד בי, הוא אוהב אותי, אנחנו מאושרים ביחד. זה מה שהכי חשוב.
"מה נעשה עכשיו? לאן נברח? מה עם שון?" קולי רעד, הדמעות לא הפסיקו לרגע להכתים את לחיי.
"אפשר… לעבור לבית בצפון. שיהיה רק של שלושתינו. אני, את,ושון." הוא חייך ונשק לשפתיי, לחיי הסמיקו.
הוא הציע לי כרגע…שנעבור לגור ביחד?לבד? כמו… כמו משפחה קטנה?
~נ.מ אלירז
סעמק סוף סוף עשיתי את זה! סוף סוף הצעתי לה!
היא הנהנה במהירות, לחייה סמוקות. יפה שלי… מתי תביני שאיתי אין לך סיבה להסמיק?
"אבל זה כרוך בכמה דברים." חייכתי בשובבות. זה כרוך בזה שכל יום אני ואת במיטה ערומים.
"אין בעיה! אני אתחיל לעבוד." היא צחקה באושר והתחילה לקפץ בחדר הקטן.
"חיים שלי… חשבתי על משהו אחר,אבל נחמד לראות שאת רוצה לקחת חלק."
היא עצרה והביטה בי במבט מוזר מעט.
"על מה חשבת?" היא חייכה והתיישבה לצידי.
"חשבתי על סקס במשך עשרים וארבע שעות ללא הפסקה." חייכתי והפלתי אותה בעדינות על המיטה, עולה מעליה ונושק מעט לצווארה.
"אלירז,אלירז… מה אני אעשה איתך?"
~
נ.מ נועם –
אלירז קרס מעליי, שנינו מתנשפים במהירות.
ליטפתי את שיערו בעדינות, נושקת למצחו. הוא היה הגבר הכי יפה שראיתי בחיי.
"אני אוהב אותך." הוא נשק לשפתיי וחייכתי במבוכה. לחיי, כרגיל, מסמיקות.
הוא צחק ונשק למצחי,ואחר כך לעיניי, ואז ללחיי, ולסנטרי, עד ששפתיו היו קרובות לשפתיי.
הצמדתי את שפתיי לשפתיו, ידי מלטפת את לחיו.
לפתע נשמעה דפיקה על הדלת.
"רגע!" אלירז קרא ושנינו קמנו מהמיטה והתחלנו להתלבש במהירות.
אחריי שתי דקות בהן התלבשנו, דיי ברישול אני חייבת לציין, אלירז פתח את הדלת ופנה להביט באסי מביט בו בגועל.
"אפילו כאן? אחי!" הוא התלונן, אלירז צחק ואני, כמובן, הסמקתי.
"מה, לא תפרגן לאח שלך שיש לו את הבחורה הכי יפה בעולם ושהיא , באופן מפתיע מעט, אוהבת אותו בחזרה?"חייך אלירז בשעשוע וכרך את ידו סביב מותניי,החמצתי את פניי.
הוא מריץ דאחקות על חשבוני? ממש אורי חזקיה.
"אפילו חברה שלך, שאוהבת אותך, חושבת שאתה מפגר וחרמן." אסי צחק ואני הנהנתי בהסכמה.
"זה נכון." חייכתי.
הפעם אלירז החמיץ את פניו.
"אבל…אני אוהבת אותו." אמרתי והבטתי בעיניו, כורכת את ידיי סביב צווארו.
הוא חייך והצמיד את שפתיו לשפתיי.
"הנה הם מתחילים…" מלמל אסי בייאוש ויצא מהחדר.
התנתקתי מאלירז בקושי,
והתחלתי לצחוק.
"מה את צוחקת?המיטה קוראת לנו." אמר ומשך אותי למיטה.
~
כעבור חמש שנים –
עמדתי מול המראה, בוחנת את עצמי בקפידה.
שמלה לבנה ועדינה למראה הייתה לבושה לגופי, אשר בטן הריון עגולה הקשתה עליי למצוא שמלת כלה אחרת.
אבל הייתי מרוצה. זו הייתה שמלת חלומותיי. לא רועשת,לא עמוסה, לא ואוו יותר מדי.
עדינה ופשוטה.
פניי היו מאופרות בעידון. לא יותר מדי, אך גם לא בלתי נראה.
שיערי היה פזור על כתפיי. הנצנצים אשר הספרית פיזרה עליו נצצו ונתנו לו מראה נסיכותי.
לרגליי היו נעולות נעליי בובה לבנות ונוחות, כמו שרציתי. לא רציתי להיות ביום החתונה שלי עם נעלי עקב, מספיק בטן הריון עגלגלה ומעיקה.
"הוא הגיע!" נכנסה רז בהתרגשות לחדרי, לחיי הסמיקו רק מלחשוב עליו, על האחד שלי.
"נצא." אמרתי בשקט, היא הנהנה ושמה את זר הוורדים בידי.
התחלתי להתקדם באיטיות מחוץ לחדר, ולבסוף נעמדתי מול המדרגות אשר הייתי צריכה לרדת בכדי להגיע לסלון.
במדרגה האחרונה חיכו לי שני הגברים שלי, האהובים שלי.
אלירז, הגבר המדהים שלי, ולצידו הילד האהוב שלי. שון שלי.
אלירז היה פעור פה, ושון צייץ בהתרגשות.
לחיי היו סמוקות, התחלתי לרדת במדרגות באיטיות.
כשהגעתי למדרגה האחרונה, נעמדתי מול אלירז, מחייכת במבוכה.
הוא הניח את ידו האחת על בטני העגלגלה, בעוד ידו השניה ליטפה את לחיי.
"את נראת מדהים." הוא לחש,מביט בעיניי.
"גם אתה נראה לא רע בכלל." צחקתי.
הוא היה לבוש בחליפה שחורה ואלגנטית, אשר הדגישה את שריריו ואת כתפיו הרחבות.
סובבתי את גבי אליו והראתי לו את התחבושת הקטנה אשר הייתה דבוקה לכתפי.
"תוריד אותה." לחשתי והוא הנהן במהירות והחל להוריד אותה בעדינות,נאנקתי מעט מכאב.
~נקודת מבט של אלירז
הבטתי בקעקוע אשר התנוסס על כתפה של נועם, ארוסתי לעכשיו ואשתי בעוד שעות אחדות.
כמה שהקעקוע היה פשוט, כך הוא היה יפה.
הקעקוע היה השם שלי באותיות לועזיות ומסולסלות, ולב קטן לצידו.
"אהבת?" היא לחשה בחוסר בטחון. היא משוגעת? בטח שאהבתי. הצמדתי את שפתיי לקעקוע ונשקתי לו בעדינות,גופה נרפה תחת מגעי.
סובבתי אותה אליי ונשקתי לשפתייה בעדינות, ידי טמונה בתוך שיערה.
כמה שאני אוהב את הילדה הזאת.
סוף סוף קבלתי את מה שאני רוצה. להקים משפחה עם האחת שלי. יש לנו ילד בן שבע, מדהים, הוא יגדל להיות שחקן כדורגל כמו אבא שלו.
ועכשיו נועם בהריון בחודש שביעי, עם ילדה קטנה, שבטוח תהיה יפייפיה כמו האמא המדהימה שלה.
והנה עכשיו, אני ונועם מתחתנים.
נועם האירה את חיי.
נועם הוציאה אותי מהאנוכיות והאהבה העצמית שהייתי שקוע בה.
היא הוציאה אותי מהרע אל הטוב.