אלירז & נועם – סיפורי ערסים – עונה שניה, פרק עשרים ותשע (על הטוב והרע)

התכרבלתי בין זרועותיו של אלירז, שנינו ערומים מתחת לשמיכה בחדרנו.
"אני אוהב אותך." הוא לחש ונשק לרכתי.
"גם אני מחבבת אותך." צחקתי והוא גלגל את עיניו. אחריי שעשינו אהבה שעה וחצי ללא הפסקה, קרסנו , קצריי נשימה.
"אני מצטער על השבוע הזה שלא דיברנו. אני… אני באמת ששכחתי. לא התכוונתי לפגוע בך." הוא ליטף את שיערי והרגשתי את ליבי נמחץ בתוך חזי.
הוא לא מבין שהוא אומר את זה הוא גורם לליבי כאב כה נורא?
"איך יכולת לשכוח ממני ומהבן שלך, איך?" שאלתי בעיניים דומעות.
"את חייבת להבין שגם לי לא קל בצבא, נועם." הוא ניגב את דמעותיי ברוך.
"זו לא סיבה לשכוח את הבן שלך ואת חברה שלך." קברתי את ראשי בצווארו.
"אני מצטער." נשק לראשי וקבר את ראשו בו גם כן.
"אני כועסת." מלמלתי ברכות שהוכיחה שאני לא בדיוק כועסת.
"את לא." לחש לתוך שיערי ומשך אותי מעליו.
"קדימה, נמרה שלי. יש לנו עוד קצת זמן." הוא חייך ונשק לשפתיי ברכות. נאנחתי.
"חרמן כמוך לא ראיתי." חייכתי בשובבות והתחלנו את הכול מחדש.
~
"אמא? אבא?" שמענו את קולו של שון הקטן, ומיד דלת חדרנו נפתחה.
הייתי מעל אלירז, ראשי על חזהו, שנינו התנשפנו במהירות.
"מה אתם עושים?" צחקק שון בתמימות האופיינית לו. אוי לא…
בניגוד לרצוני, לחיי הסמיקו והאדימו עד כדי כך שדמיתי לעגבניה בשלה ואדמדמה.
"אמא ואבא משחקים משחק." אמר אלירז והביט בי בחיוך משועשע, כמובן אחריי שראה שפניי החמיצו.
"אבא תכף יחטוף את המשחק הזה בבי-" אך אלירז שם את ידו על פי ועצר אותי מלהגיד דבר ששון לא היה צריך לשמוע.
"במה?" מצמץ שון בעיניו כלא מבין.
"אמא אומרת שהיא הייתה רוצה ללכת להכין לנו עכשיו ביצים." אלירז אמר, חיוך מרוצה התפשט על פניו.
תכף אני אראה לו מה זה להכין ביצים. ביצה מקושקשת אני אכין לו.
"לא אמרתי את זה." אמרתי בקול לא מרוצה מעט. אין לי כוח לקום מהמיטה, אז ללכת להכין להם ביצים?
"בכל מקרה, אני לא רוצה ביצה, אמא." אמר שון הקטן ויצא מהחדר.
הבטתי באלירז במבט מסוכן, בעוד הוא ממשיך לחייך חיוך מרוצה.
נתתי לו בעיטה חזקה באזור הרגיש וקמתי מהמיטה, מתחילה להתלבש.
"כוסראבק , נועם!" הוא נאנק בכאב.
"לאן את הולכת?!" שאל בלחץ כשראה שאני יוצאת מהחדר.
"להכין ביצים."