אליעזר והיקינתון

"איזו מילה מן העברית החדשה חביבה עליך במיוחד?"

המילה האהובה עלי בעברית היא יקינתון.

יקינתון הוא הפרח האהוב עליי. אני אוהב להריח אותו, לבשל אותו, לאכול אותו, להתקלח אתו, להשתובב אתו, להתכרבל אתו. הצעתי לו נישואים אבל הוא סירב, ולכן התחתנתי עם דבורה – אבל תמיד היה לנו רומן מהצד.
פעם טסנו בכדור פורח לארץ ילדותו של יקינתוני. פגשתי את ההורים שלה, אכלנו עשבים לארוחת ערב. אפילו ביקשתי מאבא שלה את היד של קוני היקינתון שלי, אבל כשקוני גילתה כי לא תוכל להביא ילדים איתי, היא סירבה להתחתן איתי. היא אמרה לי ללכת, להיות מאושר עם בת אדם ולא פרח.

תקופה ארוכה היו לה נטיות אבדניות – היא ניסתה לקפוץ מהגג של דיזינגוף סנטר, אבל לא הצליחה לעלות במדרגות. היא ניסתה לחתוך את עצמה, אבל אין לה ורידים. לבסוף אושפזה באברבנאל וכשיצאה משם עבדה בבית בושת, על מנת לשלם לשוק השחור על הסמים הקשים שלקחה.

לאחר מכן הקשר בנינו התחדש. אני כבר הייתי נשוי לדבורה, אבל הרעלתי אותה כדי להתחתן עם קוני. היינו נשואים במשך 5 שנים – עד שהיא נבלה ומתה, הסמים היו חזקים ממנה.
מאז אני לא אותו דבר.
ניסיתי לחפש לה מחליפה. הלכתי לורדים, לכלניות, לסיגליות – אבל שום דבר לא יצא מזה.
אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עליה, היא חסרה לי כל כך..

כמובן, הייתה לי חוויה עם ורד, שעליה לא מדברים – היו לי קוצים במקומות לא נאותים.
כך אני ממשיך הלאה בחיי העלובים והעצובים ללא קוני.

לאחר עשור מצאתי מישהי מקסימה, היא חיננית, מרהיבה ביופייה הענוג – שיערה הצהוב, בשמש, נראה בוער כאש. פניה השזופות, החלקות והמושלמות – היא חמנייה.

אני מאושר כמו שלא הייתי מימי.
היא מביאה לי גרעינים, הבאנו ילדים יפים – ברוך וברכה שמם. הם טיפה צהובים, אבל זה בסדר כי שולי החמנייה גם כזאת.
אני כבר זקן, אבל זה לא אומר שאני ושולי לא עושים חיים מדי פעם, ומעשנים קצת גראס. אנחנו מתמסטלים כל ימי שני, חמישי ושלישי.
בסופ"שים הארוכים שלנו, אנחנו עושים קוקאין כדי להיכנס לסטלה חזקה במיוחד.

ביומי האחרון על כדור הארץ, שולי ואני לקחנו פטריות הזיה, כדי שמותי לא יכאב. בהפתעה גמורה, גם ברוך וברכה לקחו קצת מפטריות הקסם איתנו – כמו משפחה.
לאחר מכן תקענו סכין בגרוננו ומתנו יחדיו.