אלאור & אביגיל – סיפורי ערסים – פרק חמישי (אסון )

פקחתי את עיניי באיטיות, נוכחת לגלות שאני שוכבת במיטה חמימה ונוחה.
הנחתי את ידי על ראשי אשר הלם בחוזקה, והתיישבתי באיטיות.
הייתי בחדר גדול ומרווח, אשר הצבע סגול היה הדומיננטי ביותר בו.
"בוקר טוב."
קפצתי ממיטתי ופניתי להביט בגבר הנראה כבן ארבעים, פחות או יותר.
"איפה אני?!" הצטעקתי. איפה אני לעזעזאל ? מה אני עושה כאן? ו…למה אני כאן?
"בבית שלי." הוא אמר בשלווה, ואני רק החמצתי את פניי.
"לא, כי זה באמת אומר הרבה." אמרתי במרירות, הוא גחך.
"הרשי לי להציג את עצמי." הוא אמר ונעמד.
"הרשה לי ללכת מכאן." אמרתי וקמתי גם אני, מתחילה ללכת אל עבר דלת החדר.
"יש לי הצעה שלא תוכלי לסרב לה." הוא אמר כממתיק סוד.
העברתי את מבטי עליו, הוא היה נראה טוב.
"תקשיב, אתה נראה טוב והכול, למרות שאתה זקן, אבל אני לא זונה." חייכתי חיוך מזויף והוא צחק.
"אני עומר, ואני לא כזה זקן, אני בן שלושים." הוא החמיץ את פניו.
"אתה נראה יותר." חייכתי חיוך מתגרה.
"ואת נראת פחות משבע עשרה." הוא חייך בחזרה , הפעם אני החמצתי את פניי .
"נו בקיצור, אני יכולה לעוף מכאן?" שאלתי והוא הניד בראשו.
"קודם תקשיבי לי." הוא חייך ואני הנהנתי בנוקשות.
"חמש דקות. " אמרתי וסימנתי עם ידי חמש אצבעות.
הוא גחך והתחיל מסביר ,
"אני מנסה לתפוס מישהו בשם משה ביטון, אנס סדרתי,רצח פעמיים, וכמובן…יצא בשלום מכל זה." הוא אמר ברצינות.
"ומה זה קשור אלי?" שאלתי.
"אלאור אמר לי שאת הבחורה המושלמת בשביל לעשות איתו עסקים." הוא חייך לעברי, הבטתי בו, לא מבינה.
"ומי זה אלאור?" שאלתי.
"אלאור, כנס." הוא קרא.
ואז הוא נכנס.