איתה אתה אף פעם לא יכול להישאר נקי

איתה אתה אף פעם לא יכול להישאר נקי.
התעוררנו והשעה הייתה שעת בוקר מוקדמת. בחוץ סופת ברקים והרעם העיר את שנינו. היא הביטה בי, מנומנמת, עיניה הכחולות גדולות ופעורות מההתעוררות, והבל נשימתה החמצמץ מהשינה אך לא בהכרח בלתי נעים, על פניי. כמו בכל בוקר חשתי צורך עז לחבק אותה ולהצמיד אותה אלי. היא נענתה תוך השמעת נהמה חתולית וגרגרה בין זרועותיי.
אחר כך קמתי מהמיטה, הרצפה קפואה ובחוץ הגשם מכה בכל עוזו. אוף, לא בא לי ללכת לעבודה. הרתחתי מים והכנתי לנו קפה. אני אוהב קפה שחור חזק ומתוק. היא אוהבת נס עדין בכוס זכוכית קטנה. לפני שהכרתי אותה היו לי רק ספלים. הבאתי לה את הקפה הקטן עם נשיקה וקרסתי לצדה על המיטה, אני לוגם בשקט ומקשיב מהופנט לגשם. היא עדיין מוטלת על צדה במיטה, ידיה הקטנות אוחזות את הכוס ומתחממות. העברתי ידי על גבה וליטפתי את עורפה. עורה התברווז למגעי.
"לא בא לי על עבודה היום."
"המממ." היא ענתה.
הקפה בסיכומו של דבר עשה את שלו ואני קמתי סופית מהמיטה, התארגנתי והתלבשתי. הדרך מהבית לאוטו הולכת להיות קרה ורטובה. בפנים כל כך נעים. הבטתי בה, עדיין מנומנמת, הקפה עוד בכפותיה והיא עדיין לא לקחה ממנו לגימה, השמיכה מכסה ספק מכסה את רגליה.
"יאללה קיבינימט."
צללתי אל המיטה לצדה. אספתי אותה בזרועותיי. היא צחקקה והסתובבה לעברי וכל הקפה שלה נשפך על שנינו.
"יו!!!"
"זהו. אני לא יכול ללכת לעבודה."
"סליחה."
"מה סליחה?…"
חיבקתי אותה וטמנתי את אפי בשקע שבין לחייה לצווארה, ונשמתי את ניחוח הבוקר שלה. ריח של לחמנייה טרייה.