אישור – פרק 1, ג'יימס

אני ורוזי ישבנו לארוחת ערב. היא לא דיברה, מאחר שאנג'י לא הופיעה איתנו פה. היא הייתה בעבודה הערב, כי היא התנדבה לשלם את חשבון הטלפון שאמור לבוא עוד עשרה ימים, בתחילת פברואר. לא פציתי את פי מפחד שתשתיק אותי בגסות. היא לא דיברה איתי מאז שנישקתי אותה בבית החולים. היא אמרה שניצלתי אותה כי הייתה חסרת הכרה, אבל אני טוען שזה פשוט מגוחך. לרוזי יש מזג חם של ניו יורקית ולי יש מזג קר של לונדוני. אנג'י בכלל מטורונטו.
"ג'יימי." היא קלטה אותי. רוזי השפילה את ראשה ושיחקה עם הביצה המקושקשת שהיא שונאת בכל מקרה ונאנחה.
"די, בסדר? אם אנחנו באמת גרים באותה הדירה… אנחנו באמת צריכים לדבר."
סוף סוף. שבוע את מתעלמת ממני וזה הורג אותי. יש לי גוש בגרון… אני אפילו לא יכול לתאר את זה.
הו, שיט. פאקינג שיט, אמרתי את זה בקול.
"אוי, ג'יימס… אתה פשוט לא מבין את המצב?"
"אני לא מבין אותך," התפרצתי מבלי לחשוב מה אני אומר. "רוזי, בחיי, את פשוט משנה את דעתך כל רגע. את לא מתבגרת!"
"נכון, אני בת 28," היא הסכימה איתי, עיניה נוצצות מדמעות. היא כבר צועקת. "ואני יודעת שאני צריכה פאקינג להשתלט על עצמי! אבל מותר לי כי חטפו אותי! זין, חטפו אותי! די, ג'יימס! תתחיל לקחת עניינים בידיים!"
היא קמה באותו הרגע והתקדמה במהירות אל חדר השינה המשותף שלה ושל אנג'י. הדלת שלה נסגרה בטריקה. קמתי באותו הרגע. אוכל, כלים… תקפצו לי.
"רוזי." אמרתי ברוך, נוקש על דלתה. "רוזי, תפתחי. רק רגע אחד."
היא פתחה. היא לא עמדה זקוף, שיערה החום הכהה והמקורזל מעט היה עכשיו אסוף לקוקו נמוך ומוזנח, עיניה הכחולות דמעו כאילו אין מחר. היא קרסה על צווארי וחיבקה אותי. כרכתי את ידיי סביבה בעוד שידיה סביבי. "אני שונאת את המצב, ג'יי…"
"גם אני, רוזי." הרגשתי את חיוכה. "אבל…"
היא התנתקה ממני. אצבעותיה השתלבו בשלי והרימה אותם לגובה העיניים.
"ונעבור את זה ביחד וכל זה?" היא אמרה בספקנות ושנינו צחקנו. "כן, בטח. וכל החרא הזה."
"בגלל זה אני אוהב אותך." לא הוספתי דבר ונישקתי אותה. השפתיים שלה, שמשום מה הן תמיד וורודות וחיוורות, היו קשות וסדוקות, והרגשתי את הרטיבות בלחיה. לא היה אכפת לי מאי השלמות שלה, זה מה שהפך אותה למי שהיא.
******

התעוררתי בבוקר בדחף לדעת איפה אני. פקחתי עין אחת ואז את השנייה אחריה. משהו הקשה עליי. משהו נח על חזי. משהו חם, מחוספס מעט. הראש של רוזי. שיערה היה פזור, שנינו היינו מכוסים בשמיכה. לאחר כמה שניות הבנתי איפה אני. אלוהים, הלילה הקודם היה מטורף. שכבתי עם רוזי, וזה הדבר הכי טוב שאי פעם קרה לי בחיים. היא פשוט מדהימה. עוד שעה אחרי שגמרתי, פשוט דיברנו על החיים, ועל האוכל המסריח של בית החולים פרודיסטון. הרגשתי כאילו השמש זורחת והציפורים מצייצות בתחילת החורף. היא הייתה קפואה ואני חיממתי אותה.
רק, שראשה כבר עמד מלפני מספר דקות. "בוקר." היא חייכה. "בוקר גם לך," הטיתי את ראשי שמאלה ונישקתי אותה. היא התנתקה ממני באיטיות. "ג'יימי, אתה חייב לצחצח שיניים. אתה נורא ואיום."
"מה שתגידי, רוזי." חייכתי. "היי, באיזו שעה היא הגיעה אתמול לפה?"
"האמת, היא לא הגיעה." אמרה רוזי. "היא בטח בילתה עוד לילה עם טרודי."
תבינו, טרודי הוא הומוסקסואל. הוא הומוסקסואל מצחיק עד כאב בטן, כמה שהוא אידיוט עם המבטא הבריטי שלו. גם אני בריטי אבל אני לא הומוסקסואל.
אנג'י אוהבת לבלות איתו ועם ה"ידיד" שלו, ג'פרי. ג'פרי הוא דוגמן ג'ינסים בלבד, שיער חום ופרוע ועיניים בהירות כמו השלג. אנג'לינה שלנו שכבה איתו כבר כמה פעמים, אבל טרודי לא יודע. ולא אכפת לו.