'אישה שלי אני מוכן לתת לך את כולי' פרק 8

נ.מ של אדיר
אחרי אתמול הרגשתי שאני חייב לדבר עם לינור.חיפשתי אותה בבית ספר אבל לא מצאתי,היא בטח מרגישה רע.
"אדיר.." שמעתי את ענבל מאחוריי
"אה..קרה לך משהו?" שאלתי,היא בכתה
"לא" מלמלה וחיבקה אותי
"מי התעסק איתך?" התחלתי להתעצבן ותפסתי בפניה
"אנחנו צריכים ללכת ללינור ואושר" אמרה בשקט והסתכלה עליי,מנגבת את הדמעות
"את מוכנה כבר לספר לי מה הקטע?" הגברתי קצת את הקול
"היום זה ההזכרה של אבישי" אמרה,איזה אידיוט אני בגלל זה היא לא באה היום.
החנתי את האופנוע ליד הבית של אושר ולינור,הוא היה מלא באנשים,בקושי היה מקום לזוז
"משתתף בצערך אחי" אמרתי בשקט וחיבקתי את אושר,אני לא יודע מה עושים במצבים כאלה.
"תעזבו אותי" לינור אמרה וניגבה את הדמעות,
"זה אני" מלמלתי ונכנסתי,מתיישב לידה בשקט
"מה אתה רוצה?" אמרה והסתכלה עליי במבט שבור,מלא בכאב.זה הרג אותי.
"אני רציתי לראות אם את בסדר" אמרתי בשקט והסתכלתי עליה במבט מלא רחמים,
"אל תסתכל עליי ככה,נמאס לי מהמבטים המרחמים של כולם אני לא צריכה ולא רוצה שירחמו עליי" אמרה וניסתה לעצור את הדמעות,בלי הצלחה.סעמק אני גרוע עם בכי.
"תסתכלי עליי" מלמלתי והרמתי את ראשה בעדינות,מנגב את הדמעות מעיניה
"הכל יהיה בסדר,אני מבטיח לך" הוספתי בניסיון להרגיע אותה,
"לא,שום דבר לא יהיה בסדר,כולם אומרים לי את זה במשך שנה שלמה ושום דבר לא בסדר,אין לאף אחד מושג כמה זה כואב לאבד אח" צעקה בבכי וקמה מהמיטה
"דוגרי אני לא יודע כמה זה כואב לאבד אח אבל החיים ממשיכים" אמרתי
"הוא הדבר שאני הכי אוהבת בעולם,הוא הבן אדם היחיד שיכולתי לדבר איתו על הכל" היא הסתכל עליי דרך מסך של דמעות,משכתי אותה אליי וחיבקתי אותה.
"תודה" מלמלה בשקט והתנתקה מהחיבוק,
"זה בסדר" חייכתי ובדיוק אביחי נכנס,מה הוא קשור עכשיו מה?
"חיים שלי אני מצטער" אמר וחיבק אותה,איך הוא אוהב את הכניסות הלא קשורות האלה כוסאמא שלו.

נ.מ של אושר
"היי" ענבל חייכה חיוך קטן
"לינור בחדר" אמרתי בשקט
"אני יודעת" אמרה והתיישבה לידי על הספה,
"אני מצטערת" מלמלה והסתכלה עליי,החזקתי את הדמעות בפנים
"אני..סליחה קשה לי עם זה" אמרתי והלכתי למרפסת,לפחות פה אין אנשים.
אני לא סוג הבן אדם שבוכה .
"אושר" ענבל התיישבה לידי וחיבקה אותי,זה הדבר שהכי הייתי צריך עכשיו,
"סעמק אני שונא את ההרגשה הזאת" אמרתי והסתכלתי על ענבל,עמדו לה הדמעות בעיניים
"זאת הרגשה נוראית" אמרה וליטפה את פניי בעדינות,היא כל כך יפה.
"אני מרגיש כמו איזה כוסית שבוכה מכל דבר" אמרתי והתרחקתי קצת,
"מה רע בלבכות?זה משחרר" מלמלה
"אני יודעת איך תרגיש יותר טוב" חייכה והתיישבה מולי
"תיזכר בכל הרגעים היפים שהיו לכם ביחד" הוסיפה,
"ענבל בחייאת..אין לי מצב רוח לכל השטויות האלה" נאנחתי,
"תנסה לפחות" אמרה בחיוך קטן
"אוקיי" נשברתי,
"אני זוכר שהייתי בן 5 ואבישי היה בן 7 ופחדתי מהחושך,תמיד הייתי הולך לחדר שלו ומבקש שישאר איתי עד שאני ירדם" אמרתי בחיוך קטן "הוא אמר לי שאין לי ממה לפחד ושאני צריך להוציא את כל זה מהראש ולא לפחד משום דבר" אמרתי בשקט והסתכלתי על ענבל שחייכה
"אתה רואה?" אמרה וחיבקה אותי
"תודה,בדוגרי אם לא היית כאן עכשיו כבר הייתי נשבר" אמרתי וליטפתי את פניה
"את מדהימה" מלמלתי,היא חייכה
"אני לא יכול" אמרתי ותפסתי בפניה,מנשק אותה.