'אישה שלי אני מוכן לתת לך את כולי' פרק 26

נ.מ של אדיר
"אדיר" שמעתי את הקול של ענבל,פתחתי את עיניי באיטיות
"מממ" מלמלתי,היא חייכה חיוך קטן שראתה שקמתי,
"אני הולכת ללינור אתה לא רוצה לבוא?" שאלה,הנדתי בראשי לשלילה
"מחר אתה הולך,אתה לא רוצה לפחות לראות אותה?" שאלה,מצפה לתשובה חיובית
"אני לא מסוגל,אם אני יראה אותה אני לא יוכל ללכת" אמרתי וקמתי מהמיטה,היא נאנחה ויצאה מהחדר.
אני יודע שאני צריך לראות אותה אבל אני פשוט לא יכול,יהיה לי קשה לעזוב אותה..ככה כאן.
נשמעה דפיקה בדלת,ירדתי בחוסר חשק פותח אותה.אביחי עמד שם
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בעצבים,התאפקתי לא לפוצץ אותו.בגללו קרה כל הסיפור הזה.
"אתה חתיכת בן זונה,תראה מה קרה בגללך" צעקתי,הוא הסתכל עליי
"אתה צודק אני בן זונה,אבל אני נשבע לך שאני מצטער על זה כל כך" מלמל בקול שבור,
"בשביל מה באת?" שאלתי,הוא הסתכל עליי כמה שניות בשקט
"אני יודע" אמר לבסוף,כיווצתי את גבותיי בבלבול
"יודע מה?" שאלתי.
"אני יודע עליך ועל לינור" אמר,הסתכלתי עליו "את האמת..אני חושב שתמיד ידעתי,הכחשתי" הודה,
"אין לך מושג כמה אני מצטער על התאונה הזאת,הייתי שיכור" אמר,מבטו היה מאוכזב.שתקתי.לא היה לי מה לומר.
"אני צריך לזוז" אמר,הנהנתי והוא הלך.
עליתי לחדר מתחיל לארוז את המזוודה,מסדר כל דבר במקום.
הסתכלתי על תמונה ישנה שהייתה לי בחדר שלי ושל לינור,כל הדמעות יצאו שוטפות את פניי.
אני פשוט אידיוט,איבדתי אותה..איבדתי את האהבה שלי.

נ.מ של לינור
פקחתי את עיניי באיטיות,הכל מסביבי היה שחור.הראש שלי כאב והעיניים שלי שרפו.
"לינור" שמעתי קול מוכר,הקול של ענבל,הסתובבתי אבל לא היה אף אחד.
"ילדה שלי" שמעתי את אמא ממלמלת בבכי,אבל לא ראיתי אותה,הרגשתי שאני משתגעת פשוט.
"יפה שלי,בבקשה תתעוררי" שמעתי את קולו השבור של אדיר,דיי כבר..שהקולות האלה ייפסקו!
"לינור" אבישי הופיע מולי בפתאומיות,הסתכלתי עליו בבלבול,אני מדמיינת.
"למה אני רואה אותך?" שאלתי בקול רועד,הוא חייך והתכופף לעברי,
"התגעגתי אלייך" אמר וחיבק אותי,התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי בחיים.
"איפה אני?" שאלתי,מסתכלת מסביבי,אבישי הסתכל עליי בשקט.
"את זוכרת מה קרה לך?" שאל,כיווצתי את עיניי בניסיון להיזכר..ללא הצלחה
"עברת תאונה" אמר,הסתכלתי עליו בדממה בולעת את רוקי בכבדות,נזכרתי.
"אני מתה?" שאלתי בפחד,
"רק את יכולה לענות על זה" אמר,הרגשתי שאני פשוט בסיוט אבל לא הצלחתי להתעורר.
"מה זאת אומרת?" שאלתי בשקט,הוא התיישב מולי
"את רוצה לחיות?" שאל,לא עניתי.
"לא יודעת" מלמלתי,הסתכלתי עליו,עיניו הירוקות פתאום נהיו שונות.קברתי את פניי בידיי בייאוש.
"תסתכלי" אמר,הרמתי את ראשי באיטיות.
ראיתי את עצמי שוכבת על מיטת בית חולים,עיניי היו עצומות.אדיר היה לידי וליטף את פניי
"יפה שלי,בבקשה תתעוררי" אמר בקול שבור,אותו קול ששמעתי קודם.הדמעות התחילו לרדת שוב,
"…אין לי כוחות" אושר מלמל עם דמעות בעיניו.ראיתי את אמא ואבא,הם בכו.
"דיי מספיק" מלמלתי ועצמתי את עיניי בכל כוחי,רציתי שזה ייפסק.
"עכשיו תעני לי" אבישי אמר "את רוצה לחיות?" שאל,הנהנתי.
"תילחמי שזה יקרה" חייך וניגב את דמעותיי,הוא התחיל להיעלם.
"לא אבישי בבקשה תישאר" צעקתי אך הוא כבר נעלם.הכל חזר להיות שחור.
פתחתי את עיניי במהירות…