'אישה שלי אני מוכן לתת לך את כולי' פרק 24

הפרק הקודם..

"תסתכל על הכביש" אמרתי,הוא הגביר את המהירות
"אביחי תירגע" אמרתי בלחץ אבל הוא לא הקשיב לי
"דיי" אמרתי ונגעתי בזרועו בעדינות,מנסה להרגיע אותו,
"תעצור" מלמלתי עם דמעות בעיניים,הוא הסתכל עליי כמה שניות
"אני לא יכול" מלמל בלחץ "אני לא מצליח" הוסיף,הוא ניסה לעצור ללא הצלחה,
"אביחי תיזהר" צעקתי,מולנו הייתה מכונית,הוא ניסה לפנות אבל זה היה מאוחר מדיי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נ.מ של אושר
השעה הייתה כבר ארבע בבוקר ולינור לא חזרה,לא הצלחתי להירדם,הייתי חייב לראות אותה מגיעה הבייתה.
"דיי תירגע היא בטח הלכה לישון אצל אביחי" ענבל חייכה,מנסה להרגיע אותי
"התקשרתי אליהם כמה פעמים ואף אחד לא עונה" הסתכלתי עליה,היא נאנחה
"גם אדיר היה במסיבה" מלמלה ולקחה את הפלאפון מהשולחן "הוא בטח ראה אותה" הוסיפה.
"הלו" אמרה,הסתכלתי עליה מסמן לה שתשים על רמקול,
"מה?" ענה בעייפות
"אדיר ראית את לינור במסיבה?" שאלה
"כן" מלמל,
"באיזה שעה היא הלכה?" שאלה
"אנא עראף,היא הלכה מוקדם" אמר "עוד משהו או שאפשר לישון?" שאל
"זה הכל" ניתקה,קמתי מהספה מתקדם לכיוון היציאה
"חכה רגע" אמרה ונעמדה מולי "לאן אתה הולך עכשיו?" שאלה
"אני הולך לבדוק אם היא אצל אביחי" אמרתי,הייתה לי הרגשה מוזרה שקרה משהו
"אתה סתם מלחיץ את עצמך,הם בטח עכשיו ישנים" נאנחה בייאוש,
"זה לא מעני.." הצלצול של הפלאפון קטע אותי,מספר לא מזוהה
"מי זה?" עניתי
"אתה אושר?" שמעתי קול של אישה
"כן,מי רוצה?" שאלתי
"אנחנו ניסינו להשיג את ההורים שלך אבל הם לא עונים" אמרה
"כן..הם לא בארץ" הסברתי
"אתה אח של לינור נכון?" שאלה,הזדקפתי במקום
"כן את מכירה אותה?היא אצלך?" שאלתי במהירות,ענבל הסתכלה עליי בבלבול
"תשמע היא עברה תאונת דרכים" אמרה.
"מ..מה?איך?" שאלתי,הרגליים שלי רעדו.
"הרכב שהיא הייתה בו התהפך" הסבירה.
"והיא בסדר?" שאלתי בלחץ.
"דיי קשה להגיד עכשיו" אמרה.
"תודה" ניתקתי,הדמעות התחילו לצאת מעיניי,
"אתה מוכן להסביר לי מה קורה?" שאלה
"אני זז" מלמלתי,לוקח את המפתחות של האוטו,
"את באה?" הסתכלתי על ענבל,היא הנהנה ונכנסה.
החנתי את האוטו ליד הבית חולים,יוצא במהירות
"היי" אחת מפקידות הקבלה הסתכלה עליי בחיוך,זיהיתי את קולה
"אני אושר אח של לינור" אמרתי "איפה היא נמצאת?" שאלתי
"היא בחדר ניתוח" הסבירה,הלב שלי דפק בטירוף,ענבל הסתכלה עליי בבלבול,לא מצליחה לעכל עדיין
"מתיי היא תצא?" שאלה,לא יכולתי לדבר..פשוט קפאתי
"זה מוקדם בשביל לדעת,אני מצטערת" מלמלה בהתנצלות.

נ.מ של אדיר
קמתי בבוקר עם כאב ראש מטורף,מתקדם למקלחת עושה את אירגוני הבוקר
נכנסתי לחדר של ענבל אבל היא לא הייתה שם,התקשרתי אליה
"הלו" ענתה בעייפות
"איפה את?" שאלתי עצבים,היא בטח ישנה אצל אושר
"בבית חולים" מלמלה,כיווצתי את גבותיי בבלבול
"מה את עושה שם?" שאלתי,היא שתקה כמה שניות כאילו מתלבטת אם לספר לי או לא
"לינור ואביחי עברו תאונה" נאנחה לבסוף,מה?
"ענבל זה לא מצחיק" התעצבנתי,היא משקרת
"אני נשמעת לך צוחקת?" הרימה את קולה
"את מוכנה להגיד לי איך?" שאלתי,לבשתי במהירות חולצה שהייתה זרוקה על מיטתי
"פשוט תבוא" אמרה "היא תצטרך אותך" הוסיפה.
נכנסתי לבית חולים מחפש את ענבל,היא ישבה על הכיסאות מול חדרי הניתוחים
"איפה הם?" שאלתי ונעמדתי מולה,עיניה היו נפוחות ואדומות,
"לינור בחדר ניתוחים מאתמול" מלמלה בבכי,מחבקת אותי.
"ואביחי?" שאלתי,היא הסתכלה עליי מחייכת חיוך קטן
"אביחי בסדר הוא בהתאוששות,אושר איתו" אמרה.
אחד הרופאים יצא מהחדר והתקדם אלינו,הוא לא נראה מרוצה
"איך היא?" ענבל שאלה אותו,כל הגוף שלי רעד,הייתי בלחץ מטורף.
"אני מצטער.." אמר בשקט,הדמעות פשוט התחילו לצאת
"מה קרה?תדבר" הגברתי את קולי,
"היא מתה?" ענבל שאלה דרך מסך שלי דמעות,הוא הסתכל עלינו כמה שניות
"קודם כל היא לא מתה" אמר "אבל היא נפגעה קשה והיא נמצאת כרגע בקומה" הוסיף.
"מה קומה?מתיי היא תתעורר?" ענבל שאלה,אני פשוט שתקתי,מנסה לעכל ללא הצלחה
"היא יכולה להתעורר כל רגע והיא יכולה להתעורר גם בעוד שנים" אמר "קחו בחשבון שיכול להיות מצב שהיא לא תתעורר בכלל" הסביר.
הרגשתי שאני מת.