'אישה שלי אני מוכן לתת לך את כולי' פרק 21

נ.מ של אדיר
התעוררתי בחדר לא מוכר,הראש כאב לי ברמה מטורפת והייתי מסוחרר
"היי" לינור חייכה במבוכה,הסתכלתי עליה מכווץ את עיניי
"איפה אני?" שאלתי וניסיתי לקום מהמיטה ללא הצלחה
"אתה עברת תאונה" מלמלה והסתכלה עליי בבלבול "תגיד אתה שמעת אוליי משהו ממה שאמרתי?" שאלה
"לא" אמרתי "מה אמרת?" שאלתי
"כלום" חייכה חיוך קטן וקמה ממקומה מביאה לי כוס מים,
"תודה" מלמלתי ולקחתי את הכוס מידה,הסתכלתי עליה,היא הייתה לבושה בפיג'מה
"יפה לך ככה" גיחכתי,היא הסמיקה
"דפוק" נתנה לי מכה קטנה בכתף והתיישבה לידי "אתה יודע איך דאגנו לך?" התעצבנה
"דאגת לי?" שאלתי בחיוך
"אני וענבל דאגנו לך בטירוף" אמרה ובעיניה עמדו דמעות "איך זה קרה לך?" שאלה,
"שתיתי יותר מדיי זה הדבר היחיד שאני זוכר" אמרתי,היא התחילה לבכות וחיבקה אותי
"אמרו לך כבר שאתה חולה נפש?" הסתכלה עליי
"את האמת שכן" צחקתי גורם לה לחייך,היא כל כך יפה.
"הבטחתי לענבל להתקשר אליה שתתעורר" אמרה ולקחה את הפלאפון מהשידה אבל תפסתי בידה,
"אל תתקשרי" ביקשתי,היא הנהנה באיטיות
"היא נרדמה כאן אז אמרתי לה שתלך הבייתה ואני יתקשר אליה,היא דאגה לך נורא" אמרה
"אני לא יכול עכשיו" מלמלתי "אני שמח שאת כאן" הוספתי,לפתע הרגשתי כאב חד בבטן
"אתה בסדר?" שאלה בלחץ "אני ילך לקרוא לרופא" אמרה
"לא צריך" מלמלתי והושבתי אותה ולידי
"אתה בטוח?" שאלה והנהנתי בחיוך קטן כדיי להרגיע אותה,ליטפתי את פניה בעדינות
"את מדהימה את יודעת את זה?" חייכתי ונישקתי אותה.

נ.מ של אושר
הפלאפון שלי צלצל גורם לי להתעורר,שונא שמעירים אותי
"הלו" עניתי
"אושר" שמעתי את הקול של ענבל,היא נשמעה מוזר
"קרה משהו?" שאלתי בבלבול
"לינור לא עונה לי,היא חזרה הביתה?" שאלה
"חזרה?לאן היא הלכה?" שאלתי וקמתי מהמיטה במהירות,הלכתי לחדר שלה אבל היא לא הייתה שם
"אז היא כנראה עדיין בבית חולים,היא עם אדיר" מלמלה,בלעתי את רוקי בכבדות
"מה הם עושים שם?" שאלתי אחרי כמה שניות
"א..אדיר אתמול עבר תאונה" אמרה
"הוא מה?" מלמלתי,איך לא ידעתי כלום לעזאזל?!
"אני זז" ניתקתי,התלבשתי במהירות וירדתי למטה,לוקח את המפתחות של האוטו.
"היי" חייכתי לאיזה מזכירה שהייתה שם
"היי,אתה צריך משהו?" חייכה והסתכלה עליי,לא סתם באתי להסתכל עלייך
"איפה החדר של אדיר כחלון?" שאלתי
"זה לא שעות ביקור עכשיו,אני מצטערת" אמרה,התחלתי לאבד את הסבלנות
"מעניין לי מתיי השעות ביקור,איפה החדר?" הרמתי את הקול,
"הוא בחדר 116" מלמלה לבסוף והתקדמתי במסדרון,מחפש את החדר.
נכנסתי לחדר בשקט,רואה את לינור ואדיר,הם היו צמודים,העצבים התחילו לעלות לי
"וחשבתי שאני לא בסדר" מלמלתי,הם התנתקו במהירות והסתכלו עליי
"אז מה אדיר?נקמה?" חייכתי חיוך ציני "כי אין לך שום סיבה אחרת" הוספתי
"אני נראה לך ילד קטן?" גיחך,מרים גבה בזלזול
"אושר מה אתה עושה פה?" לינור שאלה ונעמדה מולי
"זה לא חשוב עכשיו" מלמלתי והסתכלתי על אדיר "אל תכניס את אחותי לשטויות שלך" אמרתי מתקרב לכיוונו,
"לא הכנסתי אותה לשום דבר" חייך ברוגע שגרם לי להתעצבן יותר
"אני לא צוחק איתך,תרד ממנה" אמרתי בעצבים,
"אתה לא ירדת מענבל" אמר,הסתכלתי עליו מרגיש איך אני עומד להתפוצץ
"כי אני באמת אוהב את ענבל,אתה לא מרגיש כלום ללינור אתה רק רוצה להחזיר לי" הרמתי את הקול,מרוב הכעס שחכתי שהיא שם.
היא הסתכלה עלינו כמה שניות ויצאה משם במהירות,שיט.