אין שקט

ים,בירה ,שמש, סיגריה וחול..
זה רק מה שבא לי לראות או לעשות בזמן הקרוב. הקרה הזו בלב שלי, העצבות והאדישות הזו שממלאת אותי מבפנים. לא מצליחה להרגיש נאהבת כמו פעם, הגוף שלי דורש משהו חדש אבל הסביבה שלי לא מאפשרת.
כלואה לי בין כל הגברים האלה שרוצים רק דבר אחד חוץ מלאהוב את האישה שלהם אהבה אמיתית.
שולח לי זר פרחים לעבודה עם פתק; ״אוהב ומתגעגע ,סליחה על אתמול״. סליחה על אתמול? סליחה על כל יום שאני מסכימה לעצמי להתאהב בך, להתמכר אלייך כל פעם מחדש כאילו לא נפגעתי ממך מספיק.
השמש כבר תכף שוקעת, אין זמן למחשבות, מחר יום חדש. מניעה את האוטו נוסעת הביתה. גם על האוטו שלי יש לה תלונות לאמא הזו. אין לי את השקט שלי לא מבן הזוג ולא מהמשפחה. כמה אני אנסה להסתדר איתה, לדבר איתה כל פעם מחדש. היא לא מבינה שאני כבר בגיל 23,גיל של די אמא פרשי מיצינו את הדאגה שלך תני לחיות.
בגלל שאני לא יודעת לשמוע את האמת רבתי עם החברה הכי טובה שלי, רבתי עם מי שהייתה הכל בשבילי האחות שתמיד רציתי. לא מסוגלת לענות לה אפילו שאני ממש רוצה לסלוח לה על שהייתה שם בשבילי ואני כעיוורת החלטתי לכעוס ולא לשמוע ממנה יותר. אגו זו הסיבה. הגיון של בן אדם זה בעצם ללכת לפי האגו. בשביל מה הוא קיים בכלל. רק כדי להרוס אולי.
עוד חודש הרגע הגדול לא חיכיתי. לטוס עם חבר שלי לחול. לפחות היה חבר של עד שלשום. אני לא יכולה שיהיה לי רגע אחד של אושר מלכתחילה אני יודעת שאני טועה אבל אני מנסה לתת הזדמנות כי בא לי אהבה בא לי מישהו שלי לנצח.
כן זה קיצ׳י של נצח וכולי וכולי אבל בא לי פשוט אהבה אמיתי ולא שישחקו לי בלב.
קמה בבוקר מתארגנת לעבודה. התלבשתי יפה שמתי בושם נעים כולי מתוקתקת ויפה. מתאים לי שאיזה מושלם יתחיל איתי אבל לא. סתם פנטזיה.
מדליקה סיגריה נכנסת לאוטו, מדליקה תרדיו הקאבל אוקס לא עובד לי נדפק לי כמו כמעט כל דבר בחיים שלי. שוב סתם חוזרת למציאות.
מגיע לעבודה כמו כל יום רגיל בחיים שלי ״בוקר טוב״ מסתובבת לבוס שלי חיוך מאולץ. מי כבר אוהבת להיות מזכירה של משרד נדל״ן. למכור בתים כל היום. כמו למכור את הלב שלך ולהיפגע כל פעם מחדש.
10:15 הודעה בנייד, ״למה לא חזרת אליי? לא קיבלת את הפרחים ששלחתי לך?״
מתה לשלוח לו זדיין לי מהחיים! פשוט לא אשלח אראה את ההודעה שיהיה וי כחול ובכוונה לא אענהה לך תתמרמר כבר מבפנים כמו שאתה עושה לי בלב. לא רוצה לדבר איתו הוא מחוק מבחינתי.
שיחת טלפון רגילה מהמשרד קצת זיעזעה אותי. מתקשרים אליי אנשים שמחפשים דירות שונות מתארים לי את הדירה שהם רוצים כמו איזה גבר הם רוצים איך יראה ואיך האופי שלי יהיה. כשאני חושבת על משהו הכל פשוט מתואר לי כמו המצב שאני נמצאת בו. צאי מהסרט שאת חיה בו את בעבודה תעזרי לאנשים.
עוד יום עבודה חלף לו מרגישה כמו רובוט עם שגרה מוכרחת; לישון עבודה סיגריה. לא כזה מפנה זמן לאוכל כי אין טעם לאכול. עדיף לאכול תלב. החיים הם לא פיקניק איזה פיקניק כבר יכול להיות. בפיקניק זה לשבת עם מישהו שאוהבים להסכל אחד לשני בעיניים ולהגיד כמה אוהבים ולאכול את האוכל שהכנו. חוץ מלאכול תלב שאני מאוכזבת מאהבה אין לי סיבה לפיקניק מציאותי שכזה.
מגיעה לחניה של האוטו. מה נראה לו. מה הוא מנסה להיות רומאו או מה. שובל של לרחים עד הדלת של הבית סידר לי. אמא שלי בבית מה אתה לא בסדר אתה רוצה שעוד יותר ישנאו אותי כאן. אני כבר לא מופתעת ממנו. אין לי כוח לדמיין מה יהיה לי בכניסה לבית. פשוט הולכת לכיוון הדלת. פותחת תדלת הבית קפוא ממזגן וחשוך ממש. ממש כמו מה שעובר על הלב שלי.
מדליקה תאור וכולם צועקים לי :״הפתעעהההה!״. הפנים שלי המומות ומסמיקות משום מה. ההורים והאחים שלי מסתכלים עליי ואז מפנים את המבט לדלת שמאחוריי. מתן נכנס בדלת. שוב אתה והשטויות שלך תתאבד כבר נמאס לי ממך.
מתקרב אליי כולם מסתכלים עלינו מחוייכים. אמא שלי מחייכת למתן לא ייאמן. למה נראה לי שעשו לי אמבוש.
מתן לוחש לי באוזן:״יפה שלי אני מצטער על הכל, אני לא יכול בלעדייך בבקשה תסלחי לי״.. לא מצפה לתשובה בחזרה ולא נותן לי להגיב . עומד למולי. בוחן אותי במבט של מה את חושבת. מסתכל עליי במבט העוצר נשימה שלו עם העיניים המושלמות שלו. ופשוט כורע ברך.