אין שם – פרק 2

מנקודת המבט של סופי –

"קלואי!" צרחתי כשאני מקלפת מפניי את הקונפטי. "זה היה אמור להשמר למסיבה," אמרתי בכעס והסתכלתי על קלואי שהתפקעה מצחוק מולי. "ס… סליחה, אבל זה.. פשוט…" היא לא סיימה את המשפט וגל צחוק חדש תקף אותה, קולה לא נשמע מצטער במיוחד. גלגלתי את עיניי. העברתי את ידיי על שיערי והורדתי את שאר הקונפטי, לקחתי עוד מקל קונפטי אחד שהיה מונח בפינה למקרי חירום והסתכלתי על החדר, הוא היה מקושט בדגלים צבעוניים, קונפטי על הרצפה וכמה בלונים פה ושם. הסתכלתי על שולחן העוגות שהיה עמוס בכל טוב, עוגות שוקולד, גבינה, וניל, מאפים ועוגיות. קלואי נרגעה והסתכלתי על השעון שהיה תלוי על מפרק ידי, השעה כבר רבע לשש. "קלואי, תקראי לדין ולקאסי, אני אזמין את שאר האורחים שיבואו. מי מעסיק את ברנדון?" הלכתי לכיוון השולחן הקטן בצד והתחלתי להקליד מספרים של אנשים שמכירים את ברנדון. "אממ…" הרמתי את ראשי אליה. "מה?!" התעצבנתי. "לא חשבנו על זה…" "סופי?" שמעתי את קולו של ברנדון. "שיט…" סיננתי, חרקתי שיניים ויצאתי במהירות מהחדר, סגרתי את הדלת לאט והיא נסגרה בלי רעש בדיוק כשברנדון צץ בשולי שדה הראייה שלי. "אה, היי, ברנדון. מה אתה עושה כאן?" שאלתי, מנסה להסתיר את זה שאני לחוצה. הוא הרים גבה. "חשבתי שנראה סרט, לא? אני, את, קלואי, דין וקאסי…" חייכתי חיוך מאולץ. "הא, נכון, שכחתי קצת. אממ, אתה יכול ללכת בינתיים, אני לא עושה כלום, רק…" נו באמת, למה אמרתי את זה? "לא משנה. ביי!" דחפתי אותו קלות והוא הלך. נאנחתי בהקלה. נכנסתי חזרה לחדר, דיברתי עם כמה אנשים. קלואי יצאה, דין וקאסי נכנסו, אנשים זרמו פנימה עד שקלואי נכנסה גם היא. "ברנדון מגיע עוד דקה, תתכוננו!" היא מיהרה ללכת למקל הקונפטי בצד וכולם התחבאו. כיביתי את האור ונחפזתי להגיע אל המחבוא, בשנייה הדלת נפתחה. קול הצעדים של ברנדון נשמעו קרובים אליי, הלכתי קצת אחורה. "הלו?" שמעתי את קולו קרוב אליי יותר מידי ורגלו מצאה את דרכה על רגלי. נשכתי את שפתיי והדלקתי את האור. קונפטי ובלונים התפזרו באוויר. חייכתי.
"הפתעה!"

מנקודת המבט של ברנדון –

בסוף המסיבה חיבקתי את סופי, חיוך ענקי היה מרוח על פניי.
"אין עלייך, מלכה!" חיבקתי אותה שוב והדבקתי לה נשיקה על המצח. "איכס, ברנדון, זה מגעיל," היא רטנה והעבירה את ידה על מצחה. חייכתי שוב והלכתי לכיוון האוטו. "בואי, צריך לזוז," אמרתי לסופי. נופפתי לקאסי שעמדה לא רחוק משם והיא שלחה לי נשיקה באוויר, המשכתי ללכת בלי לשים לב. סופי הייתה בדרך אליי וראיתי שמבטה התחלף לבהלה והיא התחילה לרוץ אליי. "ברנדון, תע-" לפני שהספקתי לשמוע מה היא אומרת הרגשתי יד שמושכת אותי אחורה, שנייה אחרי שנפלתי על המדרכה מכונית נסעה במהירות מופרזת מולי. אה, זה היה כביש, איזה קטע. הא. לא ראיתי. "תודה," הסתובבתי וראיתי את דין, הוא הושיט לי יד. קמתי. "באמת תודה, אחי, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך," אמרתי בחיוך והוא רק הטה את ראשו וגיחך. "כנראה שמת," אמר והלך. מוזר. ניקיתי את האבק מבגדיי וכשהרמתי את מבטי ראיתי פנים קרובות יותר מידי לשלי. "אה!" צעקתי ומעדתי, השבתי לעצמי את שיווי המשקל לפני שנפלתי וראיתי את סופי מצחקקת מולי. "די, זה לא מצחיק. בואי." לקחתי את ידה ועברנו את הכביש, נכנסנו לאוטו והתנעתי אותו. התחלנו לנסוע.