~אין שם~ פרק 1

הוא זרק בחוזקה על הקיר את המנורה שאני קניתי לו ליום הולדת 17 שלו שהיה לו מלפני חודש וקצת, הוא בעט בארון ובכל דבר דומם שהיה חדר ואני הייתי ליד הדלת וקופצת מבהלה מכל בעיטה שהוא נותן, "איך את יכולת?! אמרת בעצמך שזה רק ידידות!" הוא נתן אגרוף לקיר והשעין את מצחו על הקיר מקלל לעצמו ומעסה את ידו "אני מצטערת…אין לי עוד מה לומר …" הוא התקרב אליי בצעדי ענק ואני נצמדתי כמה שיותר לדלת מתפתה לפתוח את הדלת ולברוח אבל אני יודעת שהוא יצא לחפש אותי ויחזיר אותי לפה, אז במקום לברוח אני אשאר..ואני יסביר..ואולי הוא פשוט עזוב אותי לנפשי..
"אני מצטערת..אבל אני..אני התאהבתי בו..והוא בי…" הסתכלתי על פרצופו מחפשת את עיניו "אני אוהבת אותך אבל כבר לא כמו קודם.." הוא אגרף את ידו וקירב את פרצופו אליי עד שהרחתי את הבל פיו "למה נדרש רק חודש אחד כדי לאבד את הרגשות כלפי הבנאדם שאתה אוהב..?" הוא קימט את מצחו כאילו מנסה להבין את תורת האהבה ואני גיחכתי "כשאתה תימצא את אהבת חייך אתה תבין שאפילו להישאר איתה עד מותכם לא יספיק.. אפילו אחרי המוות אתם תמשיכו לאהוב אחד את השני…"ואז אמרתי יותר בלחש "אתה לא יכול לכפות עליי לאהוב אותך ואתה יודע את זה..נסיתה כבר איזה שלוש פעמים לאחר שאני ברחתי להחזיר אותי כל פעם השתגעת והרסת את כל מה שבדרך ואז הלכתה לשתות ולחפש אותי וכל פעם שהגעתה שיכור אני פחדתי..אני כל כך פחדתי שאתה מרוב כעס תרביץ לי או יותר גרוע.." הוא ניזכר במקרים שאני הזכרתי לו והוא הצמיד את שפתיו לקו ישר עצם את עיניו וקימט את מצחו, "זה טירוף שבלעדיי אתה הורס כל מה שבדרך שלך נותן אגרופים לקיר שובר מנורות יקרות ויפות " והסתכלתי על המנורה המנופצת שעל הרצפה בעצב..היא הייתה יקרה! "אני רק צריכה שתשחרר אותי.." הוא הסתכל לתוך עיניי לראשונה מתחילת השיחה "את תלכי לרוברט ההוא?" חייכתי "אולי.." הוא חייך אך חיוך עצוב ומלא אכזבה "זה יעשה או-אותך …מאושרת?" הוא היה על סף בכי ליטפתי לו את הלחי "זה יעשה אותי יותר ממאושרת" הוא נאנח ושמעתי את הידית מסתובבת לאט והדלת נפתחה ואני קרנתי מאושר "בהצלחה עם רוברט" הוא אמר באנחה ואני נתתי לו נשיקה קלילה על השפתיים "תודה" חייכתי חיוך הכי מרוסן שיכולתי והלכתי כל כך מהר שתוך שנייה כבר הייתי ליד דלתה של המכונית פורשה השחורה והמבריקה "נו איך הלך? איך הוא קיבל?" צחקתי ונכנסתי למכונית "את יכולה אפילו לנסוע לאט, כי הוא שיחרר אותי 'רוברט' " ואני וקטרין צחקנו ונסענו במהירות עצומה מרוב שימחה .
עצרנו ברמזור אדום "רגע.. לאן אנחנו נוסעות?" היא חיכתה חיוך ממזריי והרימה ידיים גבוה באוויר "קמפוס בייבי!"
* * *
*שעתיים ליפני המקרה*
אני ההלכתי הלוך ושוב במרכז החדר הגדול שלי ושל קטרין "אנחנו עומדות ללכת לקולג' והוא? הוא ילך איתי?! לא..לא..לא.. אני לא מוכנה ליראות כבר את הפרצוף שלו! פעם אהבתי אותו אבל כבר קשה לי לאהוב אות! בשבילי זה כבר נטל כל הזמן לצחוק לידו ולעשות את עצמי מאושרת כשהדבר שאני באמת רוצה זה לעזוב אותו, ולהתחיל מחדש!" נאנחתי לאחר שאמרתי הכול כל כך מהר ובעצבים וקטרין שייפה בשלווה את ציפורניה והתרווחה על מיטת הפוך הענקית שלנו "את מקשיבה לי בכלל?" נעמדתי מולה עם ידים על המותניים היא הרימה את מבטה אליי וחייכה "זוכרת איך אני נפרדתי מקולין? אני זייפתי אהבה כלפי משהו בשם רוברט והוא בלע את הפיתיון ובסופו של דבר נפרדנו.." היא חייכה כשראתה את הגלגלים שלי מתחילים לעבוד אבל מייד הם נעצרו "את רוצה אותי מתה בסוף היום? את רוצה ליראות אותי עם דופק? או שגופה מספיקה לך? אני בחיים לא יגיד לו את זה! הוא יהרוג אותי!" "וואו איזה טרגדיה" היא לחשה לעצמה ואני פתחתי את עיניי לרווחה "צחקתי,צחקתי! תירגעי!" ואני גיחכתי וחשבתי לעצמי..אולי זה יעבוד?

* * *
הגענו ויצאנו מהמכונית "את מוכנה?" הסתכלתי עלייה היא נראתה קצת מהססת בדיוק כמוני "כן" היא לקחה את ידיי ונכנסנו יחד למזכירות של הקמפוס "שלום ברוכות הבאות מה שמכן בבקשה?" "קטרין פורבס ואליאן פורטנד" חייכתי "חדר 345 הינה המפתחות בהצלחה" היא חייכה חיוך מזויף ונתנה לנו את המפתחות חייכתי אליה ולקחתי את המפתחות ועלינו לקומה של החדר שלנו "332..339.." עברנו חדר אחר חדר עד שמצאנו את החדר שלנו הצבתי את הכרטיס מול מכשיר קטן שדבוק לדלת שמזהה את הכרטיס ופתחתי את הדלת.. "הולי.." "שיט" המשכנו אחת את השנייה כשהסתכלנו על החדר.. הוא היה דיי גדול עם שלוש מיטות שתיים בצד ימין של החדר ואחת בצד שמאל של החדר באמצע ומשני ציידי המיטה השמאלית היו שולחנות מעץ עם מחשב על כל אחד מהשולחנות. היה חלון מול הדלת שממנו אפשר היה ליראות את אזור הרחבה שהייתה כל כך יוקרתית ויפה "חשבתי שקולג' יוקרתי הוא רק יוקרתי מבחינת הלימודים" אמרתי בתדהמה "זה הקטע כשיש לך כסף" היא חייכה ואז שמנו את השיר 'CANT HLD US' וקפצנו על המיטות ושרנו יחד איתו כשפתאום שמענו מישהו מכחכח בגרונו "אז כנראה אתן הרומיי שלי " הוא ניסה לא לצחוק ואנחנו הסתכלנו אחת על השנייה ואז עליו והתחלנו לצחוק כולנו ביחד. לאחר שנרגענו אני ירדתי מהמיטה הקפיצית שלי והושטתי לו יד "אליאן והמשוגעת השנייה קטרין" הוא חייך חיוך מקסים שתאם גם ליופיו נער עם עיניים כחולות ושיער ברונטי טיפה שזוף ובעל שרירים "אני מייסון ורק שיהיה ברור נסיכות אני גיי" הוא חייך ואני וקטרין היסתכלנו אחת לשנייה ואז צרחנו מרוב התרגשות "תמיד רצינו חבר גיי .. תמיד רצינו חבר גיי" צרחנו ואז הוא הפסיק אותי "חמודות איך אתן יודעות שנכנסנו ל"פרנד זואון" ? אולי אנחנו עוד נשנא אחד את השני" הוא אמר ואני חייכתי והתקרבתי אליו "אפחד לא שונא אותי" צחקתי וקטרין משכה בידיי "את זוכרת בכלל שיש לנו לחזור לדירה ולקחת את כל הדברים שלנו?" ומייסון הסתכל עליינו כאילו נפלנו משמיים "ישלכן דירה?" הוא היה המום ואנחנו גיחכנו "כן, היא שלנו מאז ש.." קטעתי את קטרין "כן אני זוכרת בואי נלך עכשיו כי אחר כך יש מסיבה" חייכתי למייסון חיוך מתנצל "אל תתנצלי חמודה אני בינתיים אפרוק את כל החפצים שלי" הוא חייך אליי והבטתי בקטרין והיא הנהנה "בואי".