אין שם…. פרק 1 + הקדמה

"אוף נו ליאן את לא נוסעת!!"
"אני חייבת"
"אני יתגעגע אלייך נוני!!"
גם אני.. מאוד!!
התחבקנו במשך חצי דקה או יותר.
"ליאני את באה?" שמעתי את קולו של אבא.
"כן" אמרתי מבואסת.
"שמרי על קשר" חייכה שיראל
"ברור!" חייכתי אלייה.
"יאלה אני הולכת, איך שאת מגיעה תתקשרי אליי!" אמרה
"אל תדאגי" חייכתי.
חיבקתי אותה בפעם האחרונה ונפרדנו לשלום.
ניכנסתי לאוטו והתחלנו לנסוע.
טוב אז שלא תהיו בתסביך אז ככה:
קוראים לי ליאן, אני מתל אביב אני בת 17 עוד מעט ולצערי אנחנו נוסעים לבית של סבתא שלי למשך כל החופש .. כיאלו מה יש לי לעשות שם? תיכננתי לעשות מסיבה פה בתל אביב עם כל החברות והידידים , רק בגלל שההורים שלי טסים לניו יורק אז אני ישאר אצלה כל החופש! אוף זה כזה מעצבן!! אז איפה הייתי ? היא עברה לצפון עכשיו והיא גרה לבדה בבית גדול כמו שהבנתי. אני קשורה אל סבתא שלי יותר מתמיד והיא כמו האימא השנייה שלי. אני חולה עלייה! אבל עזבו סיפורים על המשפחה. אז החברה הכי טובה שלי זאת שיראל, אנחנו חברות מהגן ומאז אי אפשר להפריד בינינו.
חבר – אין ואני גם לא רוצה . לדעתי הכי טוב לבד. מה לא ככה ?נסענו ונסענו .. הדרך הייתה מאוד ארוכה
הדלקתי שירים באוזניות עד שהגענו.

הגענו. הבית היה גדול מאוד. עוד לא הבנתי איך היא גרה שם לבד.
"טוב מותק אנחנו נוסעים לשדה התעופה , תהני"
ניפרדתי מהם והם נסעו.
התקדמתי לבית של סבתא והיא חיכתה לי בכניסה
"ליאני!!" חיבקה אותי.
"סבתוש!"
"בואי תיכנסי" חייכה
נכנסו לבית והייתי בהלם. הבית היה כלכך גדול ויפה.
"את גרה פה לבד?"
"כן כן" ציחקקה
"רוצה לראות את החדר שלך?" שאלה
"כן בטח" חייכתי.
עלינו במדרגות עם המזוודות והתקדמנו לחדר.
הגענו לחדר והוא היה ענק!
שירותים מחוברים לחדר,
מיטה זוגית גדולה,
ארון בגדים גדול ויפה,
פינת איפור מהממת, ועוד..
"אז זה החדר שלך" חייכה סבתא
"ואו מושלם!" אמרתי
"טוב אני חייבת לחזור למטבח, אני מכינה לנו ארוחת ערב. ביינתים תפרקי את המזוודה" חייכה "ואל תשכחי לרדת לארוחה" הוסיפה
"אוקיי סבתא" חייכתי אלייה והיא הלכה.
סידרתי הכל במקום ואיך שסיימתי התקשרתי לשיראל.
"הלו?"
"שיראלוש!"
"נוני שליי, נו הגעת?"
"כן ואו את לא מבינה איזה בית ואיזה חדר קיבלתי"
"יואו תהני שם!!"
"תודה חיים"
"טוב אז אני לא יפריע לך שם" צחקה
"אני יתקשר אלייך כבר מחר"
"טוב, ביי תהני!
"ביי תודה"
ניתקתי.
יצאתי מהחדר והלכתי להסתובב בבית כדי לראות אותו.
התקדמתי לחדר שהיה ליד חדרי והייתה שם מנקה.
"אוי סליחה" אמרה ובאה ללכת
"לא זה בסדר" חייכתי "היי,קוראים לי ליאן"
"דליה" חייכה
"אז את הנכדה של סמדר?" שאלה
"כן, אני יהיה פה עד סוף החופש"
"אה יפה" ענתה "טוב אני חייבת לחזור לעבוד היה נעים להכיר אותך" הוסיפה
"בסדר אני לא יפריע לך" חייכתי
יצאתי מהחדר והלכתי לראות את שאר החדרים. הבית היה מ ו ש ל ם .
ירדתי למטה וראיתי את סבתא עדיין מכינה את האוכל.
"סיימת לסדר את הדברים?" שאלה בעודה חותכת עגבנייה
"כן" עניתי
"האוכל יהיה מוכן עוד מעט" אמרה
"טוב אני יוצאת קצת כדי להכיר את האזור"
"אוקיי"
התקדמתי לכיוון היציאה ויצאתי.
זה היה רחוב רק של " העשירים " אז החלטתי לצאת קצת מהאזור וללכת למרכז.
למזלי היה לי 100 שקל בכיס אז רציתי לנסוע במונית.
התקדמתי לכיכר וראיתי מונית אז סימנתי לה לעצור לי.
פתאום נזכרתי שנסענו לבית של סבתא אז ראיתי מרכז חנויות ושם הייתה מאפייה וזכרתי את השם שלה.
"למאפייה של דוד"
"אין בעיה" ענה
הגענו. נתתי לנהג את הכסף ויצאתי
הוא עצר לי איפה שהמאפייה ומשם התקדמתי לדרכי.
טיילתי קצת והייתה שם חנות גלידה באזור. התקדמתי אלייה וראיתי שם את המוכרת
"תביאי לי גלידת וניל בבקשה" חייכתי
"תכף" אמרה
המוכרת הגישה לי את הגלידה.
"כמה זה?" שאלתי
"10 שקל" חייכה
נתתי לה את הכסף והלכתי.
לפתע קיבלתי עידכון בפייסבוק אז הוצאתי את האייפון כדי לבדוק
בדקתי את העדכון תוך כדי שאני הולכת ואז בום! מישהו נתקל בי
"תגיד לי מה אתה דפוק?!" צעקתי.
"סליחה" התנצל
"תיראה כל החולצה שלי הרוסה!!"
"מצטער בואי אני יעזור לך"
"לא!"
הרמתי את הראש ופשוט נמסתי..