אין שם ( עדיין )

אני רואה אותו, הזה שמאוד גבה בקיץ, הזה שפתאום הורידו לו את הגשר ועכשיו יש לו חיוך שיכול להרוג כל ילדה, וכולן רק חולמות שיחייך אליהן.
אני יחסית ממוצעת ותוקפת אותך במבט חשדן.
אתה נראה כמו ילד חדש, הילד הזה שהיה רב איתי מכיתה ד, הזה שמשך לי בצמות, הזה שצעק לעברי ׳ראש גזר!׳ והיה צוחק עלי כל פעם מחדש.
כל הזמן הזה לא בכיתי לידו, לא נתתי לו את הסיפוק הזה.
אבל אולי הוא התבגר, הרי בכיתה י׳ אמורים להתנהג כמו ילדים גדולים, כמו בוגרים, לא?
אני כבר לא בטוחה, ואני לא רוצה לגלות עם הוא עדיין הילד הקטן משנה שעברה.
*******************
הגיע הזמן לשיעור מדעים, הוא התיישב שולחן מאחורי.

לאחר יותר מחצי שיעור המורה נתן לנו עבודה והלך לצלם עוד למי שלא היה דף.
בערך דקה אחרי שהמור יצא, קרה משהו מוזר. פתק הגיע לשולחן שלי. אנג׳לה – החברה הכי טובה שלי – אמרה שזה בשבילי. היה כתוב שם ׳ללימור׳, אז פתחתי אתו. לא ציפיתי למה שהיה כתוב שם.
׳היי לימור זה יונתן, רציתי לדעת עם אולי את רוצה לדבר אחרי הלימודים…׳
הסתובבתי וראיתי את יונתן מסמיק כמו תות.
לא אמרתי דבר ורק הנהנתי. הרי בסך הכל, אני באמת רוצה לדעת מה הולך בראש המוזר הזה.
אנג׳לה כנראה לא עמדה בפיתוי – היא לקחה לי את הפתק לפני שיכולתי למחות. היא קראה אותו, והיה ברור שזה עומד להיות זה הסוף שלי.
היא הסתכלה עלי בחשד כל שארית השיעור.
***********