אין שם עדיין פרק 3 חלק א'

טוב………………….. אז החלטתי להמשיך לעלות את הסיפור מקווה שתאהבו ותכתבו תגובות
אוהבת אותכם :)

צרחות נשמעו מהקומה שמתחת והבנתי שהגיע זמני לקום. קמתי אל עבר המקלחת ושטפתי את פניי ומצחצח את שיניי מיד לאחר מכן. שירדתי למטה למטבח אחותי ואימי היו במטבח. אחותי כבר אוכלת את ארוחת הבוקר שלה שזה חביתה עם שוקו ואימי שמכינה לנו את ארוחת הבוקר תוך כדי דיבור עם הסגנית שלה. היא עובדת בעבודה נורא חשובה בשביל המדינה והיא הבוסית שם כך שאנחנו לא רואים אותה הרבה פעמים כי היא מגיעה בערב. נכנסתי למטבח ונשקתי לאימי על שתי לחייה והתיישבתי בנוחות על כיסאי פורע לאחותי הקטנה את השיער והיא מתעצבנת כמו תמיד על כך ומתלוננת שהיא כבר לא ילדה קטנה ואני בתגובה תמיד עונה לי שהיא תמיד תישאר אחותי הקטנה לנצח.
"ארוחת בוקר לגבר שלי" אמרה לי ושמה את הצלחת על השולחן. הודיתי לה בנימוס והתחלתי לאכול
"איפה אבא?" שאלתי אותו ששמתי לב שהוא לא כאן
"אביך הלך לעבודה מוקדם יותר מהרגיל, אך הוא ביקש ממני למסור לכם שהוא מאוד מתגעגע ומוסר לכם יום לימודים נעים. אתה רואה?. גם שהוא לא פה הוא תמיד חושב עליכם. אתם הילדים שלו והוא אוהב אותכם" אימי הסבירה לנו בהבנה והבטנו בה והנהנו לה. אותי זה קצת מבאס שאבי לא נמצא בבית בשביל להגיד לנו בוקר טוב אבל אין ביכולתי לעשות דבר אז אני משלים עם הדבר. הורדתי את הצלחת ושמתי אותה בכיור מודיע לאימי שאני הולך לבית הספר. שעברתי בשער דיברתי עם חבריי על המסיבת מסכות שיש היום שלא שמתי לב שהגענו כבר לכיתה, אך שהגענו שמתי לב לכך שילדה זרה יושבת בשולחן שמאחוריי, היא מוכרת לי כל כך אבל אני לא זוכר מאיפה. התיישבתי במקומי תוך כדי שאני מביט בילדה שמדברת עם חברתה ולא מבחינה בי. מסתבר שהבטתי בה הרבה זמן שבכלל לא הבחנתי במורה שמחכה שנעמוד ליד הדלת. שמעתי כחכוח קצר ואז הסתובבתי וישר נעמדתי. אני לא התלמיד הכי טוב אבל גם לא עושה בעיות. השיעור התחיל בכך שהמורה סיפרה לנו על יום השואה, בהתחלה זה נשמע מעניין אבל ככל שחלף לו הזמן הפרטים נהפכו לפחות מעניינים והתחלתי להיות משועמם. הפניתי את ראשי אחורנית פוגש את הילדה שמקודם דיברה עם חברתה אלא שעכשיו עינייה מופנות לדף והיא משרטטת עם עיפרון על הדף יוצרת לעצמה דמות משלה. לרגע היא הרימה את עינייה מהדף, ועיניה פגשו בשלי. עכשיו אני נזכר מאיפה היא מוכרת לי. ביום אחד שיצאתי לריצה נתקלנו אחד בשני. היא יפה יותר מפעם לפעם, היא השפילה את ראשה לדף בחזרה והמשיכה לצייר ואני חזרתי לשבת ישיבה נורמלית שפניי לכיוון המורה. שהצלצול נשמע ברחבי בית הספר והכיתה המורה יצאה מהכיתה ואני מיד הסתובבתי לעבר הילדה
"ציור יפה, את אוהבת לצייר?" שאלתי אותה והיא מיד הרימה את ראשה מהדף
"אני חושבת שאתה צריך להקשיב בשיעור, אחרת המורה תתפוס ותעניש אותך" אמרה לי בלחש ובאזהרה ואני פרצתי מצחוק
"מה כל כך מצחיק אותך?" היא שאלה ברוגז
"את היית כל כך שקועה בציור שלא שמעת בכלל את הצלצול, ודרך אגב המורה הלכה" אמרתי לה עדיין בצחוק והיא שלבה את ידיה הקטנות על חזייה
"זה בכלל לא מצחיק אותי" אמרה בקול עדיין כועס ומיד התקשחתי
"אני מצטער, אז את רוצה לענות לי על השאלה?" שאלתי אותה מחכה בקוצר רוח לתשובתה. אני רוצה להכיר אותה, אבל אני יודע שאני אצטרך לעבוד קשה בשביל זה וכך אני מתכוון לעשות.
"כן. קודם כל תודה רבה על המחמאה וכן, אני מאוד אוהבת לצייר. זאת אהבה הכי גדולה שלי" אמרה ועיניה נפתחו שאמרה שהיא אוהבת לצייר. הבנתי שציור הוא באמת מה שעושה אותי מאושרת ושמחתי מכך. מהנהן אליה במבט לא מובן
"איך קוראים לך?" שאלתי אותה
"ליהי, ולך?"
"אבי, נעים להכיר" אמרתי לה באלגנטיות רבה ולחייה נהפכו אדומות
"אני חושב שאולי את לא זוכרת את זה אבל נפגשנו בעבר" אמרתי לה והיא הסתכלה עליי במבט תמשיך בבקשה
"את בדיוק רצת וכך גם אני ונתקלנו אחד בשני" המשכתי ומבטה ניסה להיזכר ולבסוף אמרה
"נכון, אתה האיש שאמרתי לו שהוא חי בסרט. שנפגשנו לא היית כזה…….. אממ….. נחמד" גימגמה עד שמצאה את המילה הנכונה
"אווץ'" אמרתי משחק אותה נפגעה והיא מיד התרככה
"לא התכוונתי להעליב, סליחה" אמרה בקול שקט וחרישי מתמיד
"זה בסדר, אנחנו שווים עכשיו. תיקו." אמרתי לה וקרצתי והיא צחקקה.
"חבל להישאר בכיתה עוד, בואי, עוד מעט מתחיל שיעור חדש וכדאי קצת להתרענן" אמרתי לה ומשכתי את ידה יחד איתי. יוצאים מהכיתה לעבר הקפיטריה כדי לקנות לנו משהו קטן לאכול
"אפשר בבקשה, קולה" ביקשתי בנימוס מהמוכר
"ומה את רוצה?" שאלתי אותה בזמן שהמוכר הלך להביא לי
"אממ….. נראה לי שמים" אמרה בביישנות. שהמוכר חזר והושיט לי את הקולה אמר
"10 שקלים בבקשה" ביקש ונתתי לו את הכסף
"ואפשר בבקשה גם מים בשביל הנסיכה שלידי" אמרתי לו והוא הנהן והלך בשנית. הוא אמר כמה עולה ומיד הושטתי את ידי לשלם עלייה אך היא מיד החזירה את ידי ושילמה עוד לפני שהספקתי להגיב על כך
"מה זה היה עכשיו?" שאלתי אותה במעט כעס שהתיישבנו לשתות את המשקאות שלנו
"אני לא מוכנה בשום אופן שאתה תשלם עליי" אמרה בהחלטיות ופתחה את הפקק שבבקבוק וכך גם אני. עזבתי את הנושא הזה בצד והתחלנו שנינו לשתות, היא את המים ואני את הקולה. הבטנו אחד בשני באותו זמן והיא כמעט שפכה את המים שכבר היו בגרונה. מיד נבהלתי ותפחתי לה על הגב
"זה בסדר, אני בסדר" אמרה לאחר שתפתחי לה כמה פעמים. חזרתי לשבת במקומי עדיין מביט ביופייה הקורן
"תפסיק." ביקשה לפתע והסתכלתי עלייה מבולבל
"אל תביט ככה. תקשיב אני מבינה את מה שאתה רוצה לעשות אבל אני לא רוצה. תודה על הכל אבל ביי" אמרה והלכה מהמקום לפני שהגבתי על דבריה. הפסקתי לשתות מהמשקה והבטתי בה עד שהיא נעלה מטווח עיני. לא היה בי עוד כוח די להמשיך לשתות את המיץ אז הלכתי לעבר הפח וזרקתי אותו. הולך לכיתה ומוצא שם את ליהי יושבת אך הפעם היא לא מציירת אלא מדברת עם חברתה מהבוקר. כשנכנסתי היא מביטה בי מבט קצר ומיד פונה שוב לדבר. אם אגיד שלא התעצבנתי מזה זה היה שקר. התרתחתי, הבחורה לא יודעת מה הכוונת שלי, הולכת לכיתה ואחר כך מגניבה לי מבטי זעם. לא יכולתי לשלוט על כעסי פשוט לקחתי אותה מחוץ לכיתה ודחפתי אותה על הקיר ועשיתי את הדבר הראשון שעלה לי בראש