אין שם עדיין פרק 2

אז סוף סוף פרק 2 הגיע
הפעם הוא קצר. אני ממש מקווה שהפעם יצא לי טוב. תכתבו תגובות זה מעלה במיוחד עכשיו אבל לבינתיים אני רוצה להגיד תודה לכל מי שמפנה זמן מזמנו האישי וקורא את הסיפור זה לא מובן מאליו וגם כמובן לכל מי שכותב שתדעו שזה ממש מעלה את המצב רוח וגורם לי לכתוב עוד פרקים אז תודה.
ועכשיו הפרק תהנו :)

בלילה, שהרוח הקרה מסתובבת בעיר מחפשת אחריה חלון פתוח כדי להיכנס אך לא רואה כזה. החלונות נסגרים ולא נותנים לה להיפתח. רק הקול שלו בוקע מן החדר ומפריע לשקט ששורר בכל שאר חדרי הבית. הוא מדבר כבר שעה בטלפון שלו מקשיב בשקט לקול מהצד השני, כולם ישנים, רק האור בחדר דולקים והחלון פתוח. הרוח מצאה לה דרך להיכנס פנימה ועטפה אותו בקור שלה, הוא חשב בראשו איזה מזל שהוא התעטף בלבוש חם. לרגע אחד הוא איבד את דבריו של האיש ומיד התאפס על עצמו. כך זה נמשך שעה שלמה עד שהוא ניתק את הטלפון ופנה לשולחנו. יושב על הכיסא הזז ומביט בערימת הדפים שלפניו, הוא נאנח ומלטף את זקנו שכבר גדל במקצת ושולח את ידו לעבר אותה ערימה. מתחיל לעבור על כל הדפים. אחד אחרי השני. כל מילה חקוקה בראשו. חצי ערימה עוד נשארה לו אך הוא הרגיש שעיניו נעצמות מעצמן אם הוא ימשיך לעבוד אז הוא קם מכיסאו ומניח אותו בחזרה קרוב לשולחן וסוגר את החלונות ואת האור שלא יפריע לשאר הבית ועולה במעלה המדרגות, שהגיע לחדרו חלץ את נעליו והניח אותם ליד הדלת לאחר מכן פשט את בגדיו גם כן ונשאר בבוקסר ונכנס למיטתו מחבק את אשתו לחיקו ועוצם את עיניו. אלה חייו וכך הם ישארו