אין שם;)

הקדמה:
היי, אני אלינור רוז, החברים שלי קוראים לי אלי, אני בת 16 וחצי עולה ל- יא', מראשון לציון, אני בלונדינית, עיניים כחולות ירוקות.
מצב חברתי ממש טוב.
אהבה? היה בחצי שנה שלנו הלכתי אליו הביתה בהפתעה עם בלונים ובושם שהוא רצה, שנכנסתי לבית ראיתי איזה כלבה פרחה מהשכבה יושבת עליו, כשהם מתנשקים, הבושם? נפל לי מהיד באותו רגע והתנפץ לאלפי רסיסים והלב? בדיוק כמו הבושם,
מאז אני בקשר עם ידידים אבל חבר אין ואני לא חושבת שיהיה בקרוב.
המשפחה שלי, המשפחה הכי חמה ואוהבת שיש אני כלכך אוהבת אותם.
אמא שלי – סיגל, בת 48, גבוהה, רזה, שיער שטני בלונדיני, ועיניים חום דבש, אני ואמא בקשר מעולה, כל חודש יש לנו את היום כיף שלנו, לא הולכות ללימודים ולעבודה והולכות לשופינג מטורף.
אבא שלי- עופר, בן 50, גבוה שיער חום נוטה לשחור, ועיניים ירוקות זית, אני מאוד מחוברת לאבא שלי.
אלירן- האח הבכור, בן 23, שיער חום, עינים כחולות גבוה, רזה, שרירי וחתיך, אני חולה על אדם הוא תמיד מצחיק אותי.
מאור- האח השני, בן ,20 שיער חום, עיניים ירוקות גבוה, רזה, שרירי, ישלו יופי של ערס, איתו אני הכי בקשר הוא יכול לקרוא אותי כמו ספר פתוח ואני אותו אני מספרת לו הכל והוא מבין.
רועי- האח השלישי, בן 19 וחצי, עיניים ירוקות כמו של אדם, שיער שחור, גבוה, רזה, שרירי, חתיך אש, יודע להעלות לי חיוך על הפנים שאני צריכה.
דור – האח הרביעי, בן 18, גבוה, רזה, שרירי שיער חום בהיר כמו של אדם ועיניים ירוקות זית כמו של אבא, הוא תמיד מעודד אותי שקשה לי.
ההורים שלי, סיגל ועופר עובדים באותה העבודה, הם כמעט ולא נמצאים בבית רוב הזמן הם בחול, פגישות עסקים וכאלה שזה אומר שאני צריכה להישאר עם אחים שלי בבית.
אחים שלי כלכך מעצבנים לפעמים, סבבה אתם שומרים עליי אבל תשחררו קצת, הם לא מרשים לי לצאת לשומקום לבד רק בליווי שלהם וזה מעצבן אבל אני אוהבת אותם בכל זאת.

אז ככה,
היום זה היום הראשון לחופש הגדול, ההורים שלי בנסיעת עסקים של חצי שנה, שזה אומר שהמעצבנים אחראים עליי.
הפלאפון שלי צילצל, על הצג ראיתי שיחת ועידה עם "מאי הנסיכה שלי" ו"תהל אהובתי" החברות המושלמות שלי, עניתי לשיחה.
"מה קורה יפתי?" שאלה אותי מאי.
"בינתיים מעולה, תגידו יוצאים היום?" שאלתי
"כן אהובתי, היום בפארק ב10" ענתה תהל
"את תבואי?" שאלו שתיהן ביחד.
"חחח ברורר נלך לחגוג! סופסוף חופש!" עניתי להם בגיחוך.
"מעולה אז ניפגש שם" אמרה תהל
"ובלי איחורים אלי" פנתה אליי מאי בתוקפנות.
"חחח היי אני לא מאחרת" צחקתי.
"בכלל לא" לחשה תהל.
"טוב סתמו, מספיק לרדת עליי, אני יודיע לכם אם תהיה בעיה עם האחים"
"טוב יפתי ניפגש" אמרו וניתקנו את השיחה
התחלתי להתארגן, לבשתי שמלת מיני שבחלק העליון היא סטרפלס שחורה צמודה ולמטה ורוד אדום כזה ומתרחבת, נעלי עקב שחורות איליינר אודם ורוד עדין ויצאתי.

ועכשיו לחלק הקשה, ירדתי למטה וארבעתם ישבו בסלון רואים טלוויזיה, 'שיט נו ארבעתם ביחד יופי' חשבתי לעצמי
"אלי לאן זה?" שאל אלירן
"יציאה" עניתי
"הבנו שיציאה אבל לאן?" שאל דור
"לפארק"
עם מי?" שאל מאור
"עם החברה השכבה"
"גם אתזה הבנו תני שמות אלי" אמר רועי
"מאי, תהל, לירון, אלין, ליאל, נוי ועוד כמה ידידים"
"נגמרה החקירה? אפשר לצאת?"המשכתי
"לא אלי אל תעצבני אותנו" אמר מאור
"מי אלה הידידים האלה?" שאל דור
"שון, דין, אדם, תומר, מייק, עמית רון ועוד כמה"
"ביי" המשכתי
"כנסי!!" צעק אלירן
"נו מה עכשיו?" שאלתי עצבנית
"תעלי תחליפי בגדים" אמר רועי
"לא רוצה זה יפה"
עכשיו אלינור" התעצבן דור
" לא רוצה אני ילבש מה שבאלי"
"דור תנעל ת'דלת, עד שאת לא מחליפה את לא יוצאת" אמר מאור
"אני לא מחליפה תקלטו אתזה"
"אין בעיה, את נשארת בבית" החליט אלירן
"אוףףףףף איתכם"
עליתי למעלה, הם חשבו שויתרתי אבל הם סתומים הם שכחו שיש לי מרפסת עם מדרגות למטה, יצאתי בשקט החוצה ורצתי לפארק.
"הופה תראו מי נזכרה להגיע" אמר עמית הידיד הכי טוב שלי
"אני לא מאחרת" חיקתה אותי תהל וכולם צחקו.
"תנסו אתם לצאת מהבית שיש לכם 4 אחים מעצבנים" אמרתי מתנשפת