אין רק כיוון אחד-פרק 10 סיפור על 1D

"היי" ניק אמר בביישנות וגירד את עורפו "היי" עניתי לו בחיוך נדוש . נסענו לעבר הקניון ושתקנו כל הנסיעה . נכנסנו לקניון והפה שלי היה פעור להרבה זמן "וואוו" אמרתי כשאני מסתכלת בתדהמה על הקניון, הוא היה ענק יותר גדול פי 200 מהקניון שהייתי בו עם שחף ניק חייך חיוך והושיט לי יד תפסתי את ידו בידי והלכנו לעבר המסעדה . התיישבנו ומיד המלצרית באה לתת לנו את התפריט "הנה התפריט עם אתם רוצים המלצות או משהו תקראו לי " היא אמרה בחיוך והסתכלה על ניק בחיוך . "אז מה קורה?" שאלתי את ניק בחיוך "הכל בסדר ואת?" הוא שאל "גם" עניתי לו בחיוך רחב יותר מהקודם .
"אפשר לשאול אותך משהו?" שאל ניק בסקרנות "ברור" עניתי לו בחיוב "איך…שפתאום את יפה ופעם היית את יודעת..מכוערת כזאת?" הוא שאל אותי מבט עצוב "זה בסדר אני יודעת איך שהייתי פעם מכוערת אבל הבנתי את זה כשהייתי בישראל ועשיתי עם זה משהו" אמרתי לו "אה גם ממש הרזת" הוא אמר לי בחיוך ואני הנהנתי לתודה . נזכרתי בימים הנוראיים שהתמודדתי עם הבולמיה , אני זוכרת איך הייתי מקיאה הכל עד הסוף איך הייתי במוסד גמילה ..
"אני מזמין חביתת עין" אמר ניק למלצרית שגיליתי שבאה רק עכשיו וקטעו את מחשבותיי כששאלו אותי מה להזמין " אני יקח סלט ירוק " אמרתי בחיוך וניק חייך גם. הגישו לנו את המנות אכלתי לאט ובפה סגור בעוד ניק מסיים את החביתה ושותה את הקפה שהזמין , אני לקחתי מים .
סיימתי לאכול וכשניק שילם את החשבון שאני התעקשתי לשלם הלכתי לשירותים , התכופפתי לעבר האסלה והקאתי הכל , את כל מה שאכלתי לצערי חזרה לי מחלת הבולמיה יצאתי מהתא אחרי שהורדתי את המים והבטתי במראה העיניים מלאות בדמעות שלא מפסיקות לצאת , שתפתי את פניי ולקתי את המסקרה שהייתה לי בתיק ושמתי חדשה. " בואי אני יקפיץ אותך הבייתה" אמר ניק וחייך "תודה " אמרתי לו והלכנו לעבר המכונית כעבור נסיעה מלאה בצחוקים ודיבורים הגענו הבייתה .
"הנה הבית שלך " אמר ניק בעצב "אתה רוצה לבוא?" שאלתי אותו בהתלהבות " כן" ענה לי בשמחה
נכנסנו לבית סגרנו את דלתה ונכנסנו לחדרי ראיתי את הארי ומיכל מתנשקים עבר בי זרם קנאה וכמעט קינאתי . הם הביטו בי ואני הבטתי בפלא מנסה לא לבכות , "מזל טוב, תמיד יש פעם ראשונה" אמרתי בהתלהבות מזויפת ,מיכל חייכה וקפצה מרב אושר והארי ישב בביישנות על המיטה והסמיק . הבנתי באותו רגע שאני והארי בחיים לא ניהיה ביחד יש לי את ניק מיכל והארי מאושרים ואני לא יפריע להם.
אבל באותו רגע הצטרף אליי רגש נוסף להארי – שנאה !