אין לי שם :(- פרק1

נועה ביטון – היי קוראים לי נועה, בואו נגיד שרק השנה הביטחון העצמי שלי עלה.
החלטתי שאני אומרת הכול הפנים בלי לסנן.
לפעמיים זה טוב ולפעמיים ממש לא, אבל כול אחד היה רוצה שיגידו לו את האמת בפרצוף .
אז ככה יש לי שיער חום ארוך, לא מזמן עשיתי החלקה וזה ניראה מהמם, זה שינה אותו ממש.
יש לי עיניים ירוקות, בערך הדבר היחיד שאני אוהבת אצלי.
הגוף שלי סבבה, לא הייתי מגדירה אותו כמושלם אבל אני בהחלט אני מלאה במקומות הנכונים. לא נמוכה וגם לא גבוהה. אני חברותית אנרגטית.
מה עם אהבה? עדיין לא, מה לעשות הנסיך מתעכב.
אני גרה עם אימא שלי, המלכה שלי, האישה הכי אהובה עליי בעולם.
מה עם אבא? אין לי מושג ואני לא רוצה לדעת גם המשפחה. 
שהייתי בת 12 אימא שלי חזרה מוקדם הביתה כדי לארגן לאבא שלי מסיבת הפתעה לכבוד היום הולדת שלו והיא תפסה את אותו עם "חברה לעבודה" פאקינג בבית שלנו! זה לפחות מה שסיפרו לי…
אין לו טיפה של בושה! הוא הרס את המשפחה שלנו. ניראה לי שדיברתי עליו מספיק.
אני בת שבע עשרה וחצי מרחובות, אני גרה בוילה עם שתיי קומות, אחת שלי ואחת של אימא שלי. יש לנו בריכה ענקית שאני וחברים שלי חורשים עלייה!
יש לי את החברים הכי מדהימים בעולם, אנחנו כמו משפחה, יותר נכון אנחנו משפחה!
אנחנו מכירים מאז הגן, וחוץ ממאי שהיא לא איתנו בכיתה אבל באותה השכבה ,אני רון ליאור ושני באותה הכיתה.

התעוררתי לבוקר יום ראשון בכיתה י"א!
קמתי מהמיטה נעלתי את הכפכפים שלי וניגשתי לחדר האמבטיה שנימצא בחדרי,
ניבהלת מהמראה הפרוע של שיערי, עושה את אירגוני הבוקר שלי וניגשת לארון הבגדים.
'זה היום הראשון של הלימודים, אני חייבת להשקיע.'
החלטתי שאני לובשת את החולצה האדומה של הביהס עם שורט לא קצר מידיי קרעים ונעלי סניקרס של אדידס בצבע שחור. התאפרתי, שמתי מסקרה, איילינר, קצת סומק ואודם ורדרד, עשיתי קצת בייביליס בקצוות, התזתי על עצמי בושם וזהו אני מוכנה!
אז אתם בטח שואלים למה אני משקיעה כול כך, אז ככה, בואו נגיד שאני הייתי סוג של חננה משקיענית כזאת, רק בלימודים כמובן. עם המשקפיים המזעזעות שהיו לי ' ה' מי הכריח אותי ללבוש אותן.'
הסחבות שהייתי לובשת שנה שעברה …ולפניי שנתיים ..ולפניי שלוש.
עשיתי שינוי בשיער, התחלתי להתאפר אני לא עם קוקס יותר.
זה השינוי הכי גדול שעשיתי מאז שאני זוכרת את עצמי. החלטתי שזהו אני רוצה להראות צד שונה בי, אני רוצה להראות שאני לא רק חננה שטובה בכול מקצוע …אני גם יפה. "בוקר טוב אימא" אמרתי לאימא שישבה במטבח ושתתה כוס קפה וקראה עיתון.
נישקתי אותה בלחי וניגשתי להוציא שוקו מהמקרר. "איזה ילדה יפה יש לי, אני כול כך גאה בך שהחלטת לקחת את ההחלטה הזאת." אמרה אימי והסתכלה עליי כאילו היא עוד שנייה בוכה.
"כן, גם אני שמחה." אני מרגישה יותר ביטחון עצמי, עכשיו אני אוכל ללכת בראש מורם, הסתכלתי על השעון.
"אני כבר מאחרת. יש לי עוד חמש דקות אני חייבת לעוף, ביי אימא." לקחתי את התיק צד של הביהס שלי, פלאפון, כסף מפתחות של הרכב ויצאתי.

"אני מצטערת שאיחרתי.." אמרתי תוך כדי שאני מתפרצת לכיתה.
בקושי הצלחתי לשמוע את המורה מרוב כול הדיבורים והצעקות של כולם, אין מצב שאני ניכנסתי לכיתה ואף אחד לא שם לב אליי. למורה כבר נימאס היא לקחה את המגפון שהיה לה בארון בכיתה שאין לי מושג מה הוא עשה שם.
היא צעקה שקט וכול הכיתה השתתקה חוץ ממאור, הוא מהערסים האלה עם המארינס והעגיל בגבה והעיניים הכחולות האלה שלו, הוא ניראה טוב, מודה.
"כושילראאבקק, הרסת לי את האוזן אינעל סב…" הוא בא להמשיך אבל קלט שאני עומדת לידה והיה חייב לשאול, "מי זאת הכוסית שם?" הוא אמר עם חיוך כובש והצביע עליי.
הסמקתי כמו עגבנייה, הוא קרא לי כוסית?!
התפלאתי שהם עדיין לא גילו שזאת אני.
שני הסתכלה עליי כאילו היא מזהה אותי, חייכתי אלייה.
"נועה?" היא שאלה עם מבט מופתע על הפנים והתקדמה אליי.
"זאת את?!" חייכתי והרמתי ידייים כלפי מלעלה.
"הפתעהה" צעקתי בחיוך. ידעתי שהיא הראשונה שתזהה, אנחנו חברות מהגן היא אחת החברות הכי טובות שלי.
אנחנו בערך באותו גובה ויש לה שיער שחור ארוך ועיניים חומות דבש עם ריסים ארוכות , היא מעלפת!
רציתי לעשות גם לה הפתעה ולא לספר לה על השינוי הזה למרות שהיא הראשונה שלחצה עליי לעשות את זה.
"אני לא מאמינה איזה מהממת את!" היא צעקה וקפצה עליי בחיבוק.
"את מכירה אותה, מי זאת??" ליאור החבר הכי טוב שלי צעק. טמבל הוא עדיין לא זיהה אותי
ליאור הוא מהמם יש לו תספורת של ערסים הוא כול הזמן עם מותגים יש לו עגיל בגבה והוא סטוציונר לא קטן, טוב עם יופי כזה אני לא מתפלאה.
הוא כמו אחי הגדול, תמיד מגן עליי שאני זקוקה לו, אני מתה עליו.
"ידפוק זאת נועה!" שני צעקה לו. גיכחתי מהסיטואציה שכול הכיתה מנסה לנחש מי אני.
"מי נועה ביטון? נועה שלנו? אין מצב!" אמר בזילזול ושילב ידיים.
"בוא סתכל!" שני צעקה לו והוא ישר בא ונעמד מולי בוחן אותי מכף רגל ועד ראש. ממבט מופתע פתאום צץ לו חיוך גדול.
"זאת נועה!" הוא צעק וחיבק אותי חזק, יותר מידיי
"מה זה אחותי הפכת לכוסית!"
"ליאור ..אני לאא נושמת." אמרתי בקושי.
"סליחה .." הוא אמר ושיחרר אותי וצעק לכול הכיתה, "זאת נועה!" והחבורת סתומים האלה עד שנפל להם האסימון התחילו לצעוק "איזה כוסית .." "בואנה הייתי עושה אותה."
"בא לך לעזור לי בש.ב?"
'טיפשים.'
"טוב שקט, שקט בכיתה! נועה שבי בבקשה אני רוצה להתחיל."
'זאת הולכת להיות השנה שלי.'