אין לי עדיין שם. – פרק 2

יצאתי מהשירותים צוחקת, התקרבתי לבר והתיישבתי.
ראיתי אותו נהנה, לא הייתי ממש שמחה, אני לא בנאדם של המקומות האלה. אבל זרמתי איתו.
בסביבות 23:56 באתי אליו "בוא נלך אריק, נמאס לי" אמרתי ועשיתי פרצוף מיואש.
נכנסו לרכב , הוא הקפיץ אותי הביתה והלך לדרכו.

פרק 2:

יום למחרת, צ'ארלי התיישב לידי, כ"כ רציתי שאריק ישב לידי אך זה לא קרה.
רציתי לדבר איתו על אתמול בערב, על כמה שנהניתי
-השעה 12:34, שיעור מתמטיקה-
הסתכלתי עליו, הוא כתב עוד משו במחברת שלו וצחקק לעצמו, כל כך רציתי לראות מה הצחיק אותו ואולי אפילו לצחוק גם… הוא מחק חלק מהמשפט, כתב אותו מחדש ועיווה את פרצופו במחשבות על מה שיצא לו, כל כך רציתי לראות את מה ששרבט, מה שיצא מעמקי מוחו אז התיישבתי על הברכיים. אבל עשיתי מספיק רעש כדי שישימו לב אליי, וכל העיניים הופנו למקום מושבי שליד צ'ארלי
"דונה.." הוא לחש לי והביט בי מבט חטוף כמו כולם לפני שעיניו חזרו ללוח, כמו עיניי כל התלמידים. אבל המורה המשיכה להסתכל עליי במבטה החודר.
"דונה, תעברי בבקשה לשבת ליד מייקל" היא אמרה וחייכתי מיד.
המקום של מייקל קרוב למקום של… שלו. "טו-אוב!" לילי לחשה לי ממקומה וחייכתי אליה ואל צ'ארלי, קיוויתי לטוב אבל ציפיתי לרע…
"היי מייק" אמרתי לו ונגחתי את אגרופי באגרופו שלו.
"הלו, מיס דונה" פיזרתי את הציוד שלי על השולחן והצצתי לשולחן של אריק. הוא שכתב עוד משפט, ארוך יותר וניגב דמעה שצצה בעינו היפה.
מייקל ראה לאן אני מסתכלת, חייך אליי והביט בניק וג'וש, הם ישבו אחד ליד השני ושיחקו ובאיזה משחק דפוק שהמציאו, עבר שוב להסתכל על אריק וריכז לבסוף את מבטו בשולחן שלנו…
"מאוהבת שכמוך…" הוא אמר ומבטו מוסט ממני בעוד אני בוהה ביופיו המושלם של אריק ובבלורית שנתלית מראשו מלא הידע…
"את מאוהבת באריק?" שאל מייקל
"לא.." אמרתי מנסה להכחיש
"קדימה דונה.. ספרי לאבא מייק"
צחקתי, "לא, אני לא"
נקודת המבט של אריק:
אני כותב על הדף, דף חס הישע הזה שכבר שעה אני חופר לו על כמה שאני אוהב אותה.
אני קורא שוב ושוב את מה שכתבתי.. חיוך מרוח לי על הפנים, המורה מברברת מהצד ואני שומע רק את קולה בראשי.
עיניי שוב עוברים על הדף ברפרוף
'אני משתגע. היא משגעת אותי. אני לא יכול יותר.
כל פעם שאני רואה אותה הלב שלי מחסיר פעימה. היא כל כך יפה… העיניים שלה.. השפתיים שלה.. והגוף שלה… היא פשוט מלאך. היא לא אמתית עד כמה שהיא יפה.'

בזמן שאני קורא את זה אני שוב ושוב מבין שאין לי סיכוי איתה.. היא כ"כ בקטע של סטיבן, גם אם היא לא, היא לא תרצה אותי.
לקחתי את הדף, קימטתי אותו והשלכתי אותו לעבר הפח, הוא נפל. טוב , כדורסלן לא אהיה
יצאתי לעבר הלוקר , לפתע שמעתי את קולו של מייקל. "אתה אוהב אותה, אני יודע את זה" הרמתי את מבטי אליו "את מי?" שאלתי מפוחד "דונה.." ענה.
"מה.. מה הקשר? "
"יש לי רק דבר אחד להגיד לך, אם אתה אוהב מישהי, תגיד לה גם אם אתה מפחד, גם אם זה יגרום בעיות וגם אם זה ירסק לך את החיים. תגיד את זה בקול ותמשיך משם." אמר והלך. הבטתי לעברו עם פרצוף לא מבין, מאיפה הוא יודע את זה?! המכתב! הוא ראה אותו דיאמט.
אולי באמת כדאי שאומר לה את זה? אני אבוא אלי עכשיו ואספר לה.
חיפשתי אותה בעיניי, ראיתי אותה מסתובבת עם סטיבן, הוא הלך. מעולה.

"דונה?" שאלתי "כן?" אמרה ועיניי ננעצו בעיניה היפות "אני.. וואו זה קשה" "אריק? דבר."
"אוקיי, אוקיי אני מדבר. אני חושב שאני מחבב אותך" "וואו אריק.. אני ממש לא יודעת מה להגיד" היא הביטה בי "מה שעולה לך לראש" אמרתי מסתכל על שפתייה וקורא את תווי פניה היפות. "אני מעדיפה להיות לבד." היא אמרה, סכין ננעצה בליבי. הרגשתי רע כ"כ.