"אין לי את האומץ להגיד לך כמה שאני אוהב אותך" – פרק 5 + 6

פרק 5 –
הגיע הערב.
אני ואושר בחדר שלי רואים את הסרט 'מיסטר בין' וניקרעים מצחוק.
"אופס" אמרתי מתי שזרקתי על אושר פופקורן.
"אופס" אמר כאשר זרק עלי גם פופקורן.
רבנו וכל החדר היה בפופקורן.
הגענו למצב כזה שהוא מעליי מחזיק לי את הידיים מעל הראש ואנחנו צמודים.
מאוד צמודים.
"אממ" אמרתי בהיסוס.
"סליחה"הוא אמר וקם ממני.
חייכתי עליו חצי חיוך.
הוא חייך את החיוך הכובש שלו עם הגומה בצד שמאל.
חייך שחושף שתי שורות של שיניים לבנות ואת הגומה שלו.
נישכבתי במיטה ואחרי כמה דקות נירדמתי.
~~~~~~~~~
"אני אוהב אותך" אושר אמר ונישק אותי.
"גם אני" אמרתי וחייכתי.
"גם אני אוהב אותכם אמא ואבא" שמעתי קול של ילד קטן.
~~~~~~~~~
קמתי בבהלה.
זה היה רק חלום.
נאנחתי.
גיליתי שהשעה 07:02.
ניסיתי להעיר את אושר.
"אושי נו קום" צעקתי עליו.
"אממ" הוא מלמל והתהפך לצד השני.
רגע איזה יום היום, חמישי.
שיט.
"נו יש לך אימון אחרון לפני המשחק עוד כמה שעות" הזכרתי לו.
"מה??????" הוא שאל וקם מהר.
"בוקר טוב" הוא אמר במהירות ונשק לראשי.
"בוקר" נאנחתי.
איך זה יכול להיות בוקר טוב עם החלום המוזר הזה שחלמתי.
"אביה" נכנסתי לחדרו של אביתר וצעקתי אליו.
"מה???" הוא צעק.
"לקום יש לך אימון לפני המשחק היום" אמרתי וזרקתי עליו כרית.
ומין ההרגל שלנו הוא החזיר לי.
"אבישג באה למשחק?" הוא שאל.
חשדתי קצת.
"כ..ן" עניתי בקול מוזר כזה.
"בוקר טוב לכל עם ישראל" הוא צעק וקם עים חיוך.
נ.מ של אביה
אני אוהב את אבישג יותר משנה.
היא יודעת את זה.
^^פלאשבק לפני יומיים^^
"אני אוהב אותך" אמרתי לאבישג.
היינו לבד.
"סורי אבל אני לא יכולה" היא אמרה.
"חברה יחסית טובה שלי אוהבת אותך" היא הוסיפה.
"אבל אני אוהב אותך, לא אף אחת אחרת. אני נשבע" אמרתי וליטפתי את לחייה.
"סליחה" אמרה והזיזה את ידי מ-לחייה.
^^סוף פלאשבק^^
אני ינצח במשחק כדורגל הזה רק בשבילה.
רק בשבילה.
אני באמת אוהב אותה.
באמת.
"בוקר טוב" אמרתי עם חיוך ענק כשירדתי למטה.
"מה השמחה על הבוקר, אביה?" אושר שאל אותי.
"נדבר באימון" אמרתי לו.
"בהצלחה חמודים" אמרה אמא.
"תודה כפרה עלייך" אמרתי.
"תודה ויויאן" אושר אמר.
באנו לצאת ונועם עצרה אותנו.
"בהצלחה" היא אמרה וחיבקה את שנינו.
"תודה סמול סיסטר" אמרתי ונשקתי לראשה. (אחות קטנה באנגלית).
"אוהבת אותך ביג בראדר" היא אמרה וחייכה.
(אח גדול באנגלית).
"אה ורק שתדע שכל האחים באים" היא הוסיפה. יש לנו עוד שש אחים.
משפחה גדולה. :).
"כולם? גם אביר?" חייכתי.
חולה על אביר.
חולה.
ילד בן 14 עם מחשבות של ילד בן 20.
היא הנהנה.
ישש.
"טוב ביי קטנטונת" אמרתי ונשקתי לראשה.
אני ואושר התקדמנו לאוטו שלי.
"אז מה החיוך על הבוקר?" הוא שאל.
"אני אוהב מישהי.. כבר יותר משנה.. אני יודע שהיא אוהבת אותי.. אבל חברה טובה שלה אוהבת אותי גם והיא וויתרה" אמרתי בקצרה.
הוא היה קצת בשוק.
"תילחם אלייה" אמר לבסוף.
הוא צודק, אני חייב להילחם עלייה.
חייב.
"המשחק הזה בשבילה" אמרתי לו.
"אחי איך ידעת שאתה אוהב אותה, את הילדה הזאת?" שאל
"לא יודע, הסתכלתי עלייה מחייכת ואוטומטית עלה לי חיוך, כל פעם שהיינו יחסית קרובים היו לי פרפרים בבטן למה אחי?" אמרתי ולבסוף שאלתי אותו.
"סתם.. אה מי זאת?" שאל אם חיוך.
"זין אני אומר לך מי זאת" אמרתי לו.
"נו יהומו תגיד" הוא אמר.
התעלמתי.
"נו נו נו נו נו נו נו נו נו" הוא חפר.
אני מכיר את הילד הזה הוא לא ישחרר עד שהוא ידע מי זאת.
"אבישג בסדר?" אמרתי בעצבים.
חירפן אותי.
הוא הסתכל עליי בפה פעור.
ואחרי כמה שניות התאושש.
"היום לפני המשחק אני אומר לה לבוא לחדר הלבשה, אתם יוצאים למחוץ לחדר אתה מדבר איתה ואומר לה 'בואי נסגור עסקה אם אנחנו מנצחים אנחנו נהיה זוג ואם אנחנו מפסידים את נותנת לי כאפה, סגרנו?' ואז היא תגיד לך בהצלחה אתה מנשק אותה אומר לה תודה ונכנס לחדר וזהו מבין?" הוא שאל.
"מבין" אמרתי "אבל עם נפסיד?" הוספתי בשאלה.
"אל תדאג הכל יהיה בסדר" הוא אמר ובדיוק הגענו לאיצטדיון.
"יאללה אנחנו לוקחים את המשחק הזה בהליכה" הוא אמר.
"בהצלחה" אמרתי לו.
"תודה אחי גם לך" אמר ויצא מהאוטו.
יצאתי גם אני והגענו לחדר הלבשה.
אושר נכנס ואני אחריו.
"אבוטבול התותח, אבוטבול התותח, הוא תותח, הוא תותח, הוא תותח, הוא תותח, הוא תותח, הוא תותח, הוא תותח" התחילו לשיר לי והראו לי את העיתון ספורט של נתניה.
'אנחנו בטוחים ש -אביתר אבוטבול- יקח את המשחק' היה רשום אביתר אבוטבול בגדול.
שמחתי הייתי גאה בעצמי.
בכל זאת אני הקפטן.
"סחתיין על הכתבה אבוטבול" אמר המאמן וחייך.
חייכתי חזרה.
הכל יהיה בסדר רק תפסיק לחשוב עלייה ותתרכז באימון.
אתה בסך הכל צריך לעשות את מה שאושר אמר לך זהו.
זה הכל.
התחלנו את האימון.
זה היה קשה. אבל תאמינו לי, היא שווה את זה :).
פרק 6 –
נ.מ של אבישג
מה שאביתר אמר לי לפני יומיים לא יוצא לי מהראש.
'אני אוהב אותך' המשפט הזה מהדהד לי בראש ללא הפסקה.
"היום המשחק את באה ואני לא שואלת אותך" נועם שלחה לי הודעה.
אי אפשר להתווכח עם הילדה הזאת לעזעזל.
"ברור. רגע צעיפים צהוב שחור יש?" המדים של הקבוצה צהוב שחור.
"כן ויש גם צבעי פנים" היא שלחה.
"יופי אני יבוא אלייך שעה לפני המשחק ביי" שלחתי.
"ביי" שלחה חזרה.
–שעה לפני המשחק–
לבשתי נעליים אולסטאר צהובות, טייץ שחור, ,גופיית בטן צהובה שרשמתי עלייה בטוש שחור 'מכבי נתניה' וכובע גרב פסים של צהוב ושחור.
יצאתי לכיוון הבית של נועם.
הגעתי אלייה והיא לבשה אולסטאר שחורות, טייץ צהוב וחולצה שחורה עם הדפס 'מכבי נתניה' בצהוב.
היא איפרה אותי בצבעי פנים ואני אותה.
לקחנו צעיפים ויצאנו.
הגענו לאיצטדיון והוא היה מפוצץ אבל לנו היו מקומות שמורים כרגיל.
"היי, אבישג" שמעתי לחישה מאחורי.
הסתובבתי וראיתי את אושר.
"מה?" שאלתי.
"אביתר קורא לך" הוא אמר "הוא בחדר הלבשה" הוסיף.
"כמה דקות אני חוזרת" אמרתי לנועם והיא הנהנה.
הלכתי לשם וראיתי מחוץ לחדר את אביה.
"היי" אמרתי בחיוך קטנטן.
"היי" הוא אמר בחיוך גם כן.
"תקשיבי בואי נסגור עסקה אם אנחנו מנצחים אנחנו נהיה זוג ואם אנחנו מפסידים את נותנת לי כאפה, סגרנו?" הוא שאל.
הייתי מופתעת, לא ידעתי מה לעשות.
אבל אז הבנתי גם אם הם לא ינצחו אנחנו נהיה זוג, אני לא יכולה לוותר עליו.
אני אוהבת אותו.
"סגרנו" אמרתי בחיוך.
למרות שידעתי שנהיה זוג גם ככה.
"טוב בהצלחה" אמרתי לו.
הוא חייך ואז נישק אותי.
בהתחלה נירתעתי ואחר כך פשוט זרמתי.
"תודה" הוא אמר בחיוך ונכנס לחדר הלבשה.
"יש" צרחתי בלחש.
הלכתי למקום שלי והתיישבתי ליד נועם.
"לאיפה הלכת?" נועם שאלה בחשד כשראתה את החיוך המטומטם שדבוק לי לפרצוף.
"בסוף המשחק תדעי" אמרתי לה.
כל המשפחה של אביתר הגיע.
והם הרבה.
"לפי מה שהבנתי את ואבא שלך השלמתם?" שאלתי את נועם.
"כן לפני חודשיים" היא אמרה.
"היי" אביגיל אמרה והתיישבה לידי.
"גולי" נועם צרחה וחיבקה אותה.
לפי מה שהבנתם אביגיל, אחותה של נועם.
"איפה אביאל?" נועם שאלה.
היא ואביאל היו בקשר טוב עד מה שקרה עם אושר איתי עם אביתר עם נועם ואיתו.
עם אביאל.
"הוא לא רצה להגיע.." אביגיל אמרה באכזבה.
הם גרים בבאר שבע.
"מה קורה גולי? איך בב"ש?" שאלתי.
"בעזרת השם הכל בסדר" היא אמרה.
"אני עוד מעט חוזרת" נועם אמרה וראיתי שהיא הולכת לכיוון חדר ההלבשה.
נ.מ של אביתר
עשיתי את זה.
נישקתי אותה, היא הולכת להיות שלי.
כל כך שלי.
הייתה דפיקה בדלת של חדר ההלבשה.
"אני אפתח" אמרתי ופתחתי את הדלת.
"עמי מה יש?" שאלתי את נועם כשראיתי אותה בפתח הדלת, עצובה.
"הוא לא בא" היא אמרה והתחילה לבכות.
"אל תיבכי יפה שלי אל תיבכי בבקשה" אמרתי לה וחיבקתי אותה.
לא יכול לראות אותה בוכה.
לא יכול.
"למה הוא לא בא?" ישר ידעתי על מי היא דיברה.
על אביאל.
הוא עדיין לא רוצה לדבר איתה .
אביר אמר לי שכל פעם שהוא שומע את השם שלה הוא מתעצבן.
"אני לא יודע יפה שלי אני לא יודע" אמרתי וליטפתי את שערה.
"אביגיל אמרה שהוא לא רצה לבוא" היא אמרה בקול רועד.
"את רוצה שאני ידבר איתו?" שאלתי אותה.
היא הנידה את ראשה לשלילה.
"תתרכז במשחק ותאמין לי שהכל יהיה בסדר עם אבישג גם היא אוהבת אותך" אמרה וחיבקה אותי.
צחקקתי.
היא יודעת הכל זאתי.
הכל.
היינו עדיין בפתח הדלת.
"בהצלחה לכולם" היא צעקה לכיוון החדר.
כולם אמרו תודה והיא הלכה.
"מה הוא שוב לא הגיע?" אושר שאל אותי.
"כן, שוב" אמרתי באנחה.
"הכל יהיה בסדר" הוא אמר וטפח לי על השכם.
"תודה גבר" אמרתי ולחצתי לו את היד בלחיצה הסודית שלנו.
לחיצת יד של גברים העברת יד בשיער ולהגיד "יו לוקינג גוד" 'אתה נראה טוב' באנגלית עם קריצה.
–דקה 89–
עמדתי מול השער מתכונן לבעוט את הבעיטה של החיים שלי.
הסתכלתי על האוהדים.
וחיפשתי את אבישג.
מצאתי!
חייכתי אלייה והיא אליי.
נתתי לכדור נשיקת מזל ושמתי אותו על הדשא.
הסתכלתי עלייה ועל נועם.
הנשים של חיי.
לקחתי כמה צעדים אחורה לתנופה.
חייכתי לאוהדים והסתכלתי על השער.
רצתי קדימה בעטתי את הכדור ו..
"איזה גול של אביתר אבוטבול איזה שחקן איזה רמה כל הקהל מריע גול בדקה ה90" .
יש ניצחנו.
כולם קפצו עליי.
כל האוהדים הריעו.
"אבוטבול, אבוטבול, אבוטבול." שוב ושוב ושוב.
כל כך שמחתי אבל לא בגלל הניצחון.
בגלל שהיא סוף סוף שלי.
כולם קמו ממני וטפחו לי על השכם.
הלכנו לחדר הלבשה.
"מה אתה לא נכנס?" אושר שאל אותי.
"יש לי משהו אחר לעשות קודם" קרצתי ורצתי לכיוון אבישג.
"אוהב אותך גבר" הוא צעק לי.
הגעתי אלייה.
חיבקתי אותה חזק.
"אייייף אתה מריח כמו אורווה ימסריח" היא צחקה.
"ככה את מדברת לחבר שלך?" שאלתי עם קול נעלב.
"אני אוהבת אותך" היא צחקה ושמה את ידיה מסביב לצווארי ואני על המותניים שלה.
"אני אוהב אותך" אמרתי לה והתנשקנו.
ועכשיו, אני הבן אדם הכי מאושר בעולם.