“אין לי את האומץ להגיד לך כמה שאני אוהב אותך” – פרק 16

ניצמדתי יותר לגיא.
לא רציתי שיחשוב שאני מקנאה או משהו כזה..
נ.מ של אושר
נכנסתי עם שתי בנות אחת מכל צד.
ראיתי את נועם צמודה לאיזה מישהו מהכיתה שלה אנא ערף?!
רק לראות אותה ככה עלו לי כל העצבים.
שיתרחק ממנה המפגר הזה!
ישבתי על הספסל עם הבנות ועוד איזה שתי חברים.
"יש אבסולוט, אביה?" שאלתי.
"כן אחי רוצה כוס?" הוא שאל חזרה.
"תביא את כל הבקבוק ותארגן עוד כמה" אמרתי ולקחתי לו את הבקבוק מהיד.
"הופה מה קרה? עצבים אלפסי?" דולב שאל.
"שתוק גם כן אתה" אמרתי ולגמתי מהבקבוק.
סיימתי את הבקבוק.
לקחתי עוד אחד.
אחרי שעתיים גמרתי ארבע בקבוקים.
כל מי שהיה איתי הלך גם הבנות.
היו עוד כמה ילדים על הספסל מולי ועוד כמה על עוד ספסלים.
זיהיתי שנועם בספסל מולי.
היא קמה והתקדמה אליי.
"אושר" היא אמרה בדאגה ואני? אני.. צחקתי.
"בוא נילך בבקשה" היא אמרה בדאגה שוב.
היא עזרה לי לקום והלכנו לכיוון הבית שלי.
כשהגענו היא פתחה את הדלת וראינו את אחותי בסלון.
שיט.
"לכי לחדר" נועם אמרה לשי.
"מה קרה?" שי שאלה.
"לכי לחדר" היא הגבירה את הקול.
חיימשלי היפה הזאת, נועם שלי.
היא הלכה ונועם הושיבה אותי בספה.
"סליחה" היא מלמלה מאחורי.
ודקה אחרי זה, הייתי מלא במים.
התחלתי לחזור לעצמי.
"אני הורג אותך נועם" אמרתי וצחקתי.
היא צחקה גם.
"מה את צוחקת, מה?" אמרתי והתחלתי לרדוף אחריה בכל הבית.
"די שקט כולם פה יושנים מפגר" היא לחשה וצחקה.
לקחתי קמח וזרקתי עלייה.
"אושר" רטנה בלחש.
צחקתי.
היא זרקה עליי ביצה.
"אחח נועם" רטנתי גם.
מהר מאוד זה הפך למלחמת אוכל.
טפסתי במותנייה וקירבתי אותה אליי.
"מה אתה עוש.." היא אמרה ולפני שהיא סיימה את המשפט.
עשיתי את זה.
נישקתי אותה.
יסס!!!!
אני אוהב אותה באמת.
בחיים לא אהבתי מישהי כמוה.
נ.מ של נועם
אני ואושר עשינו מלחמת אוכל.
הוא תפס אותי במותניים וקירב אותי אליו.
"מה אתה עוש.." אמרתי אך הוא לא נתן לי לסיים לדבר ונישק אותי.
או מיי גוד!!!!!!!!!!!!!!!!
שמתי את ידי סביב צווארו והעמקתי את הנשיקה.
התנתקנו אך נשארנו באותה תנוחה.
"וואו" הוא מלמל.
כן זו הייתה נשיקה מושלמת.
"כן.." מלמלתי גם.
"אפשר להגיד משהו?" הוא שאל.
"דבר" אמרתי.
"אני אוהב אותך.." הוא אמר.
פי נשמט לרצפה.
"אתה.. אוהב.. אותי?" שאלתי.
"אני אוהב אותך" הוא הסביר לי כמו לילדה טיפשה.
צחקתי.. גם אני אוהבת אותו.
הבנתי את זה בחצי שנה האחרונה ואפילו דיברתי על זה עם אפילו עם אביתר.
הוא אמר שהוא מסכים שנהיה ביחד.
"גם אני אוהבת אותך.. ועם אתה באמת אוהבת אותי אז אנחנו יכולים להיות ביחד ואביתר מאוד מקווה שלא יקרה מה שקרה לפני ארבע שנים" אמרתי בחצי חיוך.
אושר חייך חיוך ענק.
"זה לא יקרה אני מבטיח לך שזה לא יקרה" הוא לחש והצמיד אותי אליו.
"ועכשיו כדי שתיכנסי להתקלח למה את מסריחה" הוא אמר וצחק.
"היי זה לא מצחיק" אמרתי בעצבנות מדומה ונתתי לו מכה בכתף.
הוא נישק אותי שוב.
"אוהב אותך יפה שלי" הוא אמר ונישק אותי נשיקות קטנות על השפתיים.
"טוב גם אתה מסריח אני ילך הביתה" אמרתי.
"לא תישארי פה היום נישן ביחד בספה בסלון" הוא אמר עם חיוך.
"טוב דביל" אמרתי עם חצי חיוך.
"אבל אין לי מה ללבוש" הוספתי.
"אני יביא לך חולצה שלי טוב חיימשלי?" הוא שאל.
"בסדר" אמרתי וחיבקתי אותו.
הוא חיבק אותי גם וליטף את שיערי.
התנתקתי ממנו והוא חייך והלך להתקלח.
כשהוא יצא מהמקלחת הוא נתן לי חולצה ונכנסתי להתקלח.
"אחרי שיצאתי לבשתי את החולצה שלו וירדתי לסלון.
"אתה ענק" אמרתי בלחישה וצחוק.
"ואת קטנה" הוא אמר וצחק.
"שקט ארבע בבוקר כולם יושנים" לחשתי וצחקתי.
"טוב טוב בואי לפה" הוא אמר ומשך אותי לספה.
ולאט לאט נרדמנו, מחובקים.