"אין לי את האומץ להגיד לך כמה שאני אוהב אותך" – פרק 15

"מה אתה עושה פה?" שאלתי בקול רועד.
"הרבה זמן לא הייתי פה אז החלטתי לבוא לבקר.. חוץ מי זה אסור לי לראות את אחותי?" הוא שאל וקם מהספה.
"אתה סלחת לי?" שאלתי בכמעט ולחישה.
הוא הנהן והתקרב אליי.
הוא לחץ לאביתר את היד וחיבק אותו.
הוא התקרב אליי.
"התגעגעתי" לחשתי כשהוא היה קרוב אליי.
"גם אני" הוא אמר וחיבק אותי.
פה התפרקתי.
בכיתי לו בחזה.
"די יפה שלי די" הוא אמר וליטף את שיערי.
"גם באתי להודיע לך משהו" הוא אמר.
"מה?" שאלתי.
"אני.. מתגייס עוד כמה ימים"הוא אמר לי.
"לא לקרבי.. לחיל הים" אמר עם חיוך.
חייכתי וקפצתי עליו בחיבוק.
אף פעם לא רציתי שהוא ילך לקרבי.
זה מסוכן.
"אני אוהבת אותך.." מלמלתי וירדה לי דמעה.
"גם אני אוהב אותך.." הוא אמר והתנתק מהחיבוק שלנו.
"את זוכרת מה אבא לימד אותנו? אנשים חזקים לא בוכים ואנשים חלשים בוכים מכל שטות" הוא אמר וניגב לי את הדמעה.
"אנחנו אף פעם לא בוכים" אמרנו כולנו ביחד.
אני אמא אביתר ואביאל.
כולנו חייכנו והתחבקנו.
"אני אוהבת אותכם.." מלמלתי.
-כעבור חצי שנה-
"כולם לרדת לאכול, גם אתה אביר" אמא צעקה מלמטה.
טוב עברה חצי שנה אמא ואבא שלי השלימו ואנחנו גרים ביחד עכשיו.
כולם.
אני אביתר אביגיל מרים אביר אבי אביאל ואבישי.
אביאל התגייס והוא חוזר מיום חמישי ועד שבת הביתה, אביגיל ואביר בכיתה ט' וכל השאר סיימו לימודים חוץ ממני ומאביתר.
בקשר לאושר.. הוא כל הזמן עם בנות.. כל יום בת אחרת ודווקא לידי, הוא מנסה לגרום לי לקנא ואני מנסה לגרום לו לקנא.
אז אפשר להגיד שאנחנו בריב ואנחנו לא ממש מדברים.
אה ובקשר לסרטן.. הוא נעלם לגמרי.
ירדנו לאכול ארוחת שישי.
כרגיל.
הגברים מברכים הנשים מדליקות נרות.
"אמא אני יוצא עם חברים" אביתר אמר.
"ואני באה איתו" אמרתי.
הוא הסתכל עליי במבט לא מבין.
"אבישג" אמרתי והרמתי את ידי לאות כניעה.
כולם צחקו.
"מי אמר אבישג ולא קיבל?" אבישג שאלה כשנכנסה הביתה.
שוב כולם צחקו.
"שבת שלום" אמרתי לה.
"שבת שלום" ענתה לי.
סיימנו את ארוחת הערב ואני ואבישג עלינו לחדרי.
"מה ללבוש?" שאלתי בלחץ.
"בלי לחץ אני ימצא לך משהו" היא הרגיעה אותי.
היא פתחה את הארון וחיפשה משהו כעבור כמה דקות מצאה.
"או הינה" אמרה בהתלהבות.
היא הוציאה חולצת בטן סגולה עם כיס שעל הכיס פסים של זברה בשחור ושורט ממש קצר בצבע תכלת ממש בהיר ונעלי עקב פלטפורמה שחורות.
"טוב מי מכין מודעות?" שאלתי.
"איזה מודעות?" שאלה במבט לא מבין.
"מודעות אבל בשבילי נראלך שאביתר יסכים לי ללבוש שורט כזה?!" שאלתי.
"כמה דקות" היא אמרה ולקחה את הבגדים איתה.
אחרי כמה דקות היא חזרה עם חיוך.
"נו" אמרתי ללא סבלנות.
"הסכים עכשיו כנסי להתקלח ותתלבשי אני יתקלח אצל אביתר" היא אמרה ויצאה מהחדר.
כן הם עדיין ביחד עוד שבוע הם יהיו ביחד חצי שנה.
מי האמין שאביתר אבוטבול יוכל להיות עם חברה חצי שנה?!
נכנסתי להתקלח ואחרי שעה וחצי או שעתיים יצאתי השעה כבר תשע.
לבשתי את מה שאבישג אמרה לי ועשיתי בייביליס בקצוות, שמתי אודם ורוד עדין, איליינר, עיפרון שחור ומייקאפ.
הלכתי לסלון וראיתי את אביתר ואבישג מחובקים רואים טלויזיה.
הם לא ראו אותי ורציתי להבהיל אותם.
אביגיל ואביר ישבו על ספה אחרת סימנתי להם להיות בשקט.
 "נועם רוצה להבהיל אותכם" אביגיל צעקה במהירות.
"גולי" צעקתי עלייה.
"נועם" אביה הסתכל עליי במבט עצבני.
"טוב בואו ניצא" אבישג אמרה.
"גם אני רוצה לבוא" אביר וגולי צעקו.
"לא" אני ואביתר אמרנו במהירות.
"נו אבל ילדים מהשכבה שלנו שמה" אביר אמר.
"טוב יאללה בואו" אביתר אמר.
"אמא תהרוג אותו" אמרתי לו.
"הם איתי אמא לא תעשה לו כלום מקסימום אני יקבל איזה כאפה מאבא" הוא אמר.
"יאללה ניצא" אמרתי.
הלכנו לפארק.
התיישבתי על ספסל עם כמה חברות וידידים.
ישבתי ליד גיא ילד מהכיתה מצד אחד ואבישג מצד שני.
"פאק" מלמלתי כשראיתי מישהו נכנס לפארק.
אושר..