אין לי אותה.

טוב לי בחיים, יש לי כבר הכל.
יש לי כל אשר גבר לאחל לעצמו יכול.
כל בוקר אני קם בזרועותיה של אחרת,
בלי כאב, בלי סבל ובלי אהבה שמייסרת.

יש לי הכל בחיים, אני יודע.
אני אטום, אני קר, שום דבר בי לא פוגע.
יש לי נשים שיופיין לא יתואר,
וכל לילה מחדש אני איתן מאושר.

החיים שלי טובים, אני לא סתם אומר.
אף אישה בי לא תפגע, אף אחת לא תייסר.
אף אחת לא תצליח, לליבי אין שום דלת,
שום פצעים, שום כאב ושום אישה שכובלת.

החיים שלי טובים, אבל משהו קרה.
והתחושה הזאת הייתה משונה ומוזרה.
משהו בתוכי לפתע השתנה,
כשהרגשתי את זה כך בפעם הראשונה.

היא הייתה כמו חלום, כמו מלאך שנגלה,
וניסיתי לדבר אך לא הצלחתי למולה.
טיפש שכמוני, כה מוצלח ומבוקש,
ומול אישה אחת פשוטה כמו אידיוט אני נרגש.

אבל לא קרה כלום, וזה בטח יעבור,
אף אישה את חומות ליבי אינה תשבור.
לכל הבנים קורה שאהבה הם מרגישים,
אבל לי זה לא יקרה. אהבה זה לטיפשים.

טוב, אולי אני טיפש ואולי סתם מטורף,
כי זה מעולם לא עבר ומעולם לא חלף.
כלום לא השתנה, נשים יש לי המון,
אבל רק עליה עוד חושב כשאני נשכב לישון.

והיה לי טוב, בחיי, אני נשבע,
אבל אני פשוט בפתאומיות התאהבתי בה.
בעומק עיניה כמעט וטבעתי,
ובפני שפתיה היפות אני כמעט ונפלתי.

אני כל כך אידיוט שזה עובר לי בראש,
אבל היא הצליחה את ליבי לפתע לכבוש.
היא העבירה בי זרם גדול של התרגשות,
ואל הטוהר שבה נשביתי בטיפשות.

היא שונה מכולן, ומכל מה שהכרתי,
לאט לאט לעדינות שבה פשוט התמכרתי.
התרגשתי מכל הבעה שלה ומכל מילה,
התרגשתי כל פעם מהקסם האישי שלה.

התכחשתי ונלחמתי, אבל בסוף כבר הבנתי,
שבאותה האחת אני פשוט התאהבתי.
אני ניסיתי להתקרב ובכל הזדמנות לראותה,
בלי מושג איך כמו תמיד, להשיג גם אותה.

בעוד אישה אחרת כאן בין שתי ידיי,
אני יודע מי האישה האמיתית של חיי.
ואולי את כולן אני משיג בקלות,
אבל אין זה שווה כשאין בזה מהות.

ובלילה בלילה, כשבת זוגי ללילה נרדמת,
אני שוכב ומדמיין שהיא על יד עורפי נושמת.
וזה נכון, לא שיקרתי. אני משיג את הכל.
אבל אולי זה לא שווה לדבר הכי גדול.

טוב לי בחיים, יש לי כבר הכל.
אבל אולי המילה הכל היא כביכול.
כי בלילה בלילה, לפני שאנום,
אני שוב אזכור שיש לי הכל –
אבל בעצם אין לי כלום.