אין לי אהבה קטנה לתת לך – פרק שני

ערב…
"מה אני אלבש?את זה או זה?" שאלה ברברה שהחזיקה בידיה 2 שמלות אחת שחורה קצרה ואחת חומה קצת יותר ארוכה. דניאלה ששכבה במיטה של חברתה בחוסר מעש הצביעה על השחורה "היא יותר יפה" אמרה לה,ברברה חייכה ונכנסה לחדר האמבטיה בחדרה ואחרי דקות מועטות חזרה עם השמלה עלייה "איך זה?" שאלה את דניאלה "מושלם… אחותי,מה את עושה בחנות? לכי לדגמן" אמרה לה בחיוך וברברה עשתה פוזות מצחיקות של דוגמנית ודניאלה צחקה "עשרים דקות אני פה.." אמרה ברברה ונכנסה שוב לחדר האמבטיה "סבבה,תמהרי אבל" אמרה דניאלה ברברה הנהנה וסגרה אחריה את הדלת .
אחרי 20 דקות בדיוק היא יצאה לבושה באותה השמלה של מקודם נעלי עקב שחורות ומאופרת קלות
שערה הפעם היה פזור על כתפיה וחלקת גבה "סיימתי…" אמרה כשיצאה מחדר האמבטיה ודניאלה קמה "דני..נרדמת?"שאלה ברברה "נמנמתי קצת.." אמרה דניאלה בחיוך וברברה חייכה גם "נלך אליי עכשיו ואז נלך לבר.." אמרה דניאלה ושניהם יצאו מהחדר,מהבית..
לכיוון ביתה של דניאלה.

כול הארבע היו בביתם של אנדרס ולוס,תומס ואנדרס בסלון צפו בשחק כדורגל והבנות בחדרה של לוס.
"אני שונאת אותה.." אמרה ולנטינה ללוס ונטליה, "אל תתייחסי אליה,את יודעת שהיא עושה לך את זה בכוונה.." אמרה לה נטליה. "אני יודעת שהיא עושה בכוונה, אבל נטי.. גם את לא היית מתייחסת עם זה היה קורה עם אנדרס?אני יודעת שכן היית מתייחסת.. ואני גם,אני לא יכולה להתכחש למה שאני מרגישה.." השיבה לה ולנטינה ונטליה הורידה את ראשה. "אולי תפסיקו שתכן?? מה הבעיה להגיד לתומס ואנדרס שאתם אוהבים אותם.. זה לא בושה לאהוב ,להפך.." אמרה לוס בקול רם "אני אף פעם לא אמרתי שלאהוב זה בושה.. אבל אני יודעת שהוא לא מרגיש ככה כלפי, הוא לא רואה אותי כמו שאני רואה אותו.. הוא רואה אותי כמו אחות קטנה ,חברה טובה,ידידה.. הכול חוץ ממה שאני רוצה באמת.." אמרה נטליה בעצב קל "איך את יודעת שהוא לא מרגיש ככה? אולי כן.. אולי זאת את שבוחרת להעלים עין, אולי זו את שמכריחה את עצמך לראות רק אפור,להתעלם מהכול..אם גם הוא אוהב אותך באמת ופוחד להרוס את ה"ידידות" בניכם?מה ייהרס עם תגידי לו את האמת, שאת אוהבת אותו,שאת כ"כ רוצה אותו ,כ"כ חושקת בו..?" שאלה לוס "אם הוא לא ירצה..הלב שלי ייהרס" אמרה נטליה והלכה משם, היא החלה לרדת במדרגות וראתה שאנדרס ותומס בסלון אז החליטה ללכת לחדר אחר ,אך לא שמה לב שאנדרס ראה אותה והלך אחריה.
"נטי,הכול בסדר?" שאל אנדרס וסגר אחריו את הדלת "כן.." אמרה נטי שלא הבינה איך ראה אותה.היא התיישבה על המיטה וניגבה את דמעותיה במהירות כדי שאנדרס לא יראה "את בטוחה?" שאל בעודו לוקח כיסא ומתיישב מולה "כן.. הכול כרגיל" אמרה לו ובליבה צחקה צחוק מריר, הכול היה באמת כרגיל.. היא המשיכה להתייסר בידיעה שאהובה לא מרגיש כמוה…"אז למה את בוכה?" שאל אנדרס "זה סתם.. בטח נכנס לי משהו לעין, לא משהו רציני.." אמרה נטליה ובלי משים החלה ללטף את רגלו, "אוקי, אמ..כדאי שנחזור,כי כבר נגמר המשחק והם מחכים לנו.. אבל לפני זה לכי לשטוף את הפנים,העניים שלך אדומות קצת.." אמר לה אנדרס קם מהכיסא והושיט לה את ידו,היא קיבלה את ידו קמה מהמיטה והלכה במהירות לחדר האמבטיה שהיה בחדר.
"אנדרס.. נראה לי הדלת נתקעה" אמרה לו מחדר האמבטיה אחרי כמה דקות "לא הבנתי, מה?" שאל אנדרס והתקרב יותר "נראה לי נתקעה הדלת" אמרה ולנטינה בקול יותר גבוה "אה, שנייה" אמר אנדרס ודחף את הדלת בחוזקה תוך שניות ספורות נפתחה הדלת ומרוב התנופה נדחף אנדרס הישר לזרועותיה של נטליה. הם נשארו צמודים זה לזו, לא מורידים לשנייה את העיניים מעיניו של האחר..
היא נשארה ככה, לא מורידה את ידיה שהיו סביב גופו של אנדרס "את בסדר?" שאל אותה וליטף את קצוות שערה והיא רק הנהנה כמהופנטת…"כדאי שנרד.." אמרה נטליה בקול כ"כ חלש שאנדרס בקושי יכל לשמוע הוא הנהן והם נפרדו אחד מהשנייה,מובכים קצת..בחיים לא הגיעו לכזו אינטימיות…

בשביל לנשק אותך
להחזיר את האוויר לריאות שלי
לאהוב אותך,להעניק לך את כל מה שיש בי..
בשביל לנשק אותך,שליבי יחזור לפעום ..
והדם יזרום בתוכי..
שאוכל שוב לחיות, רק לנשק אותך…

"חכי שנייה פה, אני אלך להביא.." אמרה ברברה לדניאלה וקמה מהשולחן לכיוון הבר "סליחה,מה עם מה שביקשנו?" שאלה ברברה בנימוס את הברמנית ,הברמנית חייכה אליה -סוף סוף מישהו נורמאלי במקום הזה..- חשבה לעצמה "רק שנייה.." אמרה לה. "תודה.." אמרה לה ברברה אחרי שהגישה לה את שני המשקאות. היא הסתובבה ונתקלה במישהו שמרוב העוצמה כול השתייה נשפכה על שניהים.
"את בסדר..?" הוא שאל אותה בלי להסתכל בעיניה,היא הנהנה "אופס,סליחה.. בוא אני אעזור לך לנקות את זה" אמרה לו ובלי לחכות לתשובה הם כבר היו בדרך לשירותים במקום.
"הנה.. נקי" אמרה לו בחיוך והחלה לשטוף את ידיה, "אבל גם עליך נשפך קצת.." אמר לואיס וחייך עליה בחזרה, החיוך הראשון מאז הרבה מאוד זמן.. "אבל לא רואים,השמלה שחורה.." אמרה לו
"תגיד..למה העיניים שלך ככה?" שאלה אותו "מה זאת אומרת?" שאל לואיס,למרות שהבין למה התכוונה "כאילו מישהו כיבה אותם..הם נראות מאוד עצובות.." אמרה לו והמשיכה להביט בעיניו הוא הסתכל עליה במבט עמוק,עמוק ועצוב וגם במבט לא מבין איך מישהי שלא הכיר יכלה לקרוא אותו ככה?? "באמת כיבו לי אותם..אותם את הנשמה שלי,את הלב שלי.." אמר לה בלי להסביר,היא הנהנה למרות שלא הבינה כ"כ למה התכוון, היא רק ידעה שזה נושא מאוד רגיש אצלו..ושרק תכאיב לו..
"הנה את..כמה חיפשתי אותך" אמרה דניאלה שנכנסה גם היא לשירותים של הבר,ברברה ולואיס הסתובבו לכיוון הדלת "לואיס…" צעקה דניאלה בהפתעה ורצה לחבק אותו, לואיס הסתכל על דניאלה במבט לא מבין וברברה חייכה,איך שכחה לומר לחברתה הטובה שהדוגמן שכ"כ העריצה נמצא כאן…
"ברבי,את חייבת לצלם אותנו.." אמרה לה דניאלה והביאה לה את הפלאפון שלה.. "צילמתי, אמרה ברברה ולואיס קם ממקומו "איך קוראים לך?" שאל את דניאלה "דניאלה,אבל בשבילך דני..וואי ברבי אני לא מאמינה ,למה לא אמרת לי לפני?" אמרה דניאלה בניסיון ללחוש אך לא הצליחה מרוב ההתרגשות
ולואיס שמע וחייך קלות "כדאי שנחזור לשם.." אמר להן שנהן הנהנו בהסכמה. ברברה יצאה ראשונה,לואיס אחריה ודניאלה אחרונה,מגניבה ללואיס מבטים מעריצים…
"אתה פה עם מישהי או מישהו?" שאלה ברברה "לא.." ענה לואיס "אז בוא איתנו" אמרה דניאלה בלי להסתיר ולו טיפה את התרגשותה, היא משכה את לואיס לעבר השולחן שישבו בו היא וחברתה ברברה מקודם. אחרי כמעט שעה ששלושתם דיברו יותר נכון דניאלה סיפרה להם כמה היא מעריצה את לואיס,למרות שברבי ידעה, מישהו הפריע להם והתיישב איתם בשולחן" מאוריסיו.." אמרה ברברה בהפתעה "כמה זמן לא ראיתי אותך" המשיכה "כמה התגעגעתי אליך ברבי שלי " אמר לה בחיוך,והסתכל בחיוך מעצבן על לואיס "מה אתה עושה פה?" שאל לואיס "בדיוק מה שאתה עושה פה,לבלות" אמר לו "אתה יודע למה,ואתה יודע גם שזה לא בשביל להינות" אמר לו וחייך לעצמו חיוך מנצח כשראה ששם פלסטר על המכה שקיבל ממנו "אתם מכירים?" שאלה וברברה "לצערי.." אמרו שניהם וברברה ודניאלה הסתכלו אחת על השנייה במבט מוזר "רוצה לרקוד?" שאל מאוריסיו את ברברה
והיא הסתכלה על לואיס ואז על דניאלה שרק הסתכלה על לואיס בחיוך דבילי, ברבי ידעה שחברתה רוצה לרקוד איתו.. "כן,בוא.." אמרה ברברה ושניהים הלכו לרחבת הריקודים מלווים במבטם של דני ולואיס
"בוא נרקוד גם אנחנו." אמרה דניאלה בחיוך ובלי לחכות,אפילו לרגע היא החזיקה בידיו ומשכה אותו גם לרקוד.. אחרי כמעט חצי שעה של ריקודים ללואיס כבר היה נמאס.. "אני עייף,תחזרי לשם את.. נראה לי אני כבר אחזור הביתה…" אמר לואיס,דניאלה הנהנה וחזרה לשולחנה "איפה לואיס.." שאלה ברברה
שהגיעה בחזרה כעבור דקות מועטות, "הוא הלך נראה לי" אמרה דניאלה "יותר טוב.." אמר מאוריסיו בלחש "לא.. הנה הוא שם" אמרה והצביעה לכיוון הבר "אני אלך,שנייה.." המשיכה ברברה והלכה לשולחנו של לואיס.
"עוד אחד.." אמר לואיס לברמנית "לואיס,אתה שותה יותר מידי…" אמרה הברמנית בצעקה,מנסה "להיאבק" ברעש "מה אכפת לך.. ביקשתי עוד כוס וזהו.." צעק לואיס שהיה שיכור עד כלות נשמתו
"בהמה.." אמרה הברמנית והגישה לו עוד כוס "לואיס,מה קרה לך?" שאלה ברברה שרק הגיעה "תעזבו אות בשקט.." צעק לואיס,ברברה למרות שקצת נבהלה שמה יד אחת שלו על כתפיה ובשני ידיה תפסה אותו כד שלא ייפול "לואיס,מה קרה לך?" שאלה דניאלה המבוהלת למראה פניו של לואיס כשהוא וברבי הגיעו לשלוחן "בואו תעזרו לי מהר לקחת אותו לבית שלו,מאוריסיו אתה יודע איפה הוא גר?" שאלה ברברה שלחה קצת "לא.." אמר מאוריסיו למרות שידע היטב "טוב אז ניקח אותו אליי..תראה באיזה מצב הוא" ארה ברברה היא החזיקה בו יותר חזק והסתכלה עליו "תעזבי אותי.. אני רוצה לשתות" צעק לואיס וניסה ללכת מהם,הוא כמעט היה מצליח אילו דניאלה לא הייתה נחלצת לעזרתה של ברבי "ברבי אני מצטער..אני לא הולך לעזור לך..אני שונא אותו ומצידי שיירקב כאן" אמר מאוריסיו "לא צריך..נסתדר גם בלעדיך..מניאק" אמרה דניאלה וברברה רק הסתכלה עליו,לא הבינה למה הוא מתנהג ככה,מאוריסיו שהיא הכירה לא היה עושה את זה בחיים.. "בואי ניקח אותו אנחנו,אלי.." אמרה ברברה ודניאלה הנהנה ושניהם הלכו בעודם אוחזות בלואיס שרק צעק שהוא רוצה שייתנו לו לשתות עוד,לכיוון רכבה של דניאלה
"את תסדרי?" שאלה דניאלה,הם כבר היו בביתה של ברבי "כן..תודה מקסימום אני יעיר את מייריה" אמרה ברברה ודניאלה נישקה אותה ויצאה מביתה "לואיס.." אמרה ברברה וישבה על הספה שלואיס שכב עליה,הוא רק הסתכל עליה באותו מבט ריקני "אתה צריך להתקלח..כדי שיעבור לך" אמרה ברברה בלחש,הוא לא ענה לה,והיא בכוח שעוד נשאר לה,אחזה בו ולקחה אותו למקלחת..למרות שהיא התביישה,היא הייתה חייבת..
אט אט היא פרמה את כפתורי חולצתו עד שהוא נשאר מולה ערום בפלג גופו העליון היא עמדה והסתכלה עליו בחשק קטן,הרגישה פרפרים בבטן לראות אותו כך..אך היא הוציאה את זה מראשה מיד "עכשיו הג'ינס" חשבה לעצמה והסמיקה "לואיס..אתה יכול להוריד את זה לבד,נכון?" שאלה ברברה הוא הנהן והיא הלכה לאחוז אותו מאחור כדי שלא ייפול..במצב שהוא היה הוא יכל להחליק שם..
הוא הוריד לעצמו את הג'ינס בפיתולים רבים ובעזרה קלה של ברברה ונשאר רק עם בוקסר…
היא הכניסה אותו למקלחת ופתחה את הברז..
כשהיא סיימה לקלחו היא שמה סביב מותניו מגבת במהירות ובאחרת ניגבה את גופו העליון
"אתה מרגיש יותר טוב עכשיו?" שאלה אותו שכבר ישבו במטבח,אחרי שנתנה לו לשתות קפה והכינה אחד גם לעצמה. לואיס הנהן "תודה..אני לא יודע מה הייתי עושה בלי העזרה שלך" אמר לה בקול שקט והיא חייכה "זה בסדר,תגיד..למה אתה ומאוריסיו שונאים אחד את השני?" שאלה אותו "כי הוא הבן אדם הכי רע והכי שפל שהכרתי בכול החיים שלי,הוא יעשה הכול כדי להכאיב לי.." אמר לה "ולפתוח נושאים שכואבים לי" אמר לעצמו בשקט "אה..אתה עייף נכון?" שאלה ברברה שראתה את פניו של לואיס ,היא הציצה בשעון..השעה הייתה 03:00 לפנות בוקר "בוא לחדר שלי,תישן שם" אמרה לו "ואיפה את תישני?" שאל אותה כשהם כבר היו בדרך לחדרה של ברברה "בסלון.." השיבה לו בפשטות
"לא..את תשני פה ואני יישן שם" אמר לואיס והתכוון לצאת שוב מן החדר,בדיוק שנייה אחרי שהם נכנסו..ברברה אחזה בידו והחזירה אותו לחדר "לואיס..זה בסדר,באמת.." אמרה לו בחיוך "אני לא מסכים,אני בסדר..ואת גם אישה" אמר לה "מה..גם את שוביניסט??אז מה שאני אישה,מה הבעיה שאישה תישן בספה?" היא שאלה אותו "זה לא בעיה..לא משנה,אני יושן בספה וזהו.." אמר לואיס "אז לפחות נישן במיטה שנינו כי אם נמשיך להתווכח נשאר ערים עוד הרבה זמן.." אמרה לו ולואיס הסתכל עליה "שנינו??במיטה הזאת,לבד??" שאל לואיס "כן..רק לישון אבל.." אמרה ולואיס הנהן "בסדר" אמר לואיס ונשכב על המיטה בחדרה של ברבי לא לפני שהוריד את המגבת ממותניו והתכסה בשמיכה עד חזהו..
לואיס הסתכל על ברבי שעמדה במקומה והסכלה גם היא עליו "את לא באה?" הוא שאל אותה "אמ.. כן,תסתובב שנייה" ביקשה ברברה ויצאה מהטרנס שהייתה בו,לואיס הסתובב והיא הורידה את בגדיה במהירות ונשארה עם בגדים תחתונים בלבד,היא הלכה לעבר ארונה והוציאה משם חולצה ארוכה שהגיעה כמעט עד ברכיה, היא הורידה גם שמיכה וכיסתה את עצמה במהירות,בחיים לא התביישה ככה..
היא נכנסה למיטה ורגלה נגעה בטעות ברגלו של לואיס,היא החלה לרעוד קלות בלי לדעת למה ולואיס פנה להסתכל עליה,בלי שאף אחד יזיז את רגלו,הם התקרבו אחד לשנייה ובלי משים ראשיהם כמעט נגעו,שפתיהם כמעט נישקו, ידיהם כמעט וליטפו.. אך שנייה לפני שהרגישו ברברה הסתובבה "לילה טוב.." אמרה לו והזיזה את רגלה במהירות "לילה.." אמר לה והסתובב גם,לילה טוב הוא לא יכל להגיד..כי טוב הוא לא יהיה ,הוא ידע בדיוק על מה יחלום,כמו תמיד…

בוקר..
ברברה הסתכלה על לואיס הישן,בחיים לא ראתה מישהו שיושן בכזאת מתיקות,פתאום הרגישה צורך לחבק אותו,ללטף אותו בדיוק כשבאה לעשות את זה היא שמה לה שלואיס מתחיל להזיע ולנשום בכבדות
"לאאאאאאאאאא…" צעק לואיס מתוך שינה, ברברה המובהלת התקרבה אליו יותר וניסתה להעירו בדיוק כשלואיס קם בבהלה, שוב חלם אותו חלום.. "מה קרה?" שאלה ברברה והרימה את פניו של לואיס שלא פסק מלנשום בכבדות,לואיס פתאום החל לפרוץ בבכי שקרע את ליבה של ברברה והיא חיבקה אותו
"בבקשה..אסור להם למות..תגידי להם שלא ימותו.." צעק לואיס בבכי וניסה להשתחרר בכוח מחיבוקה של ברברה אך היא לא שיחררה אותו והוא נכנע, היא ידעה שרק חיבוק נעים יכול לעזור במצב שנקלע אליו "תירגע לואיס,זה היה רק חלום..,אף אחד לא מת " אמרה ברברה "את לא מבינה..הם כן מתו,הם לא יכולים לחזור,אף אחד לא יכול להחזיר אותם.." צעק עליה לואיס ונפרד מחיבוקה,למרות שהרגיש מאוד נעים,…בעודו בוכה הוא החל ללבוש את מכנסיו ואז את חולצתו,נעל את נעליו ויצא מחדרה של ברברה,
הוא לא רצה לנצל אותה..אף אחת לא תוכל למלא את החלל הריק בליבו ובנשמתו,אפילו לא היא..
"לואיס..מה קרה לך?" שאלה ברברה שעדיין היתה מבועתת מצעקתו של לואיס "כלום..אני חייב ללכת" אמר לואיס שנרגע קצת "על מה חלמת שבכית ככה?" היא שאלה אותו ,והוא לא ענה רק הציץ בשעון,השעה הייתה 10:00 בבוקר "אני מאחר,אני חייב ללכת,מצטער..ותודה על הכול" אמר לואיס ויצא מביתה "רק רציתי לעזור.." אמרה בשקט כאילו לעצמה אחרי שיצא והתיישבה על הספה, "רואים שקרה לה משהו מאוד חזק בחיים,וזה עדיין כואב לו.." אמרה מייריה שהגיחה משום מקום והתיישבה ליד ברברה "אני יודעת ננה,רואים..אבל למה הוא צעק עליי ככה??" שאלה ברבי בעצב וחיבקה את האומנת שלה "אני לא יודעת.." אמרה לה מייריה וליטפה את ראשה