אין לאן לברוח- פרק תשעי

אין לאן לברוח- פרק תישעי
•סהר•
"נו אז איך היה עם ההיא?" שאלתי את מור וניב מיד הנהן בראשו לסימון שהוא רצה להגיד את אותה שאלה. מור וניב הם החברים הכי טובים שלי. כבר מגיל צעיר. לכל מקום שהלכתי, הם תמיד היו שם. בין אם לראות אותי, או סתם לפדח אותי מול כל העולם. ובעצם, איתם קבעתי את להיפגש בפארק רק שהזמנתי כמה אנשים כדי שזה יהיה לפגישה יותר גדולה. ניב הוא הערס של החבורה. הוא מתחיל עם כל דבר שזז. הוא מציב בפניו מטרה, ולא מוותר עלייה עד שמשיג אותה. מור הוא הילד הטוב. אבל לכל ילד טוב יש גם צד רע. הוא שותה רק כשהוא רוצה לברוח מבעיות, וגם בקטע של העישון. למרות שכבר הובהר לו שזה הורס את הבריאות, הוא לוקח רק פעם ב…
"איזו היא?" מור התמם וראו במבטו שהוא מנסה להתחמק.
"הבלונדה הזאת, יא הומו." ניב פלט קללה. "אל תחמם אותי."
"היה מה שהיה, ונגמר." מור אמר בקצרה ובחוסר סבלנות, ורגלו רעדה.
"וואי איך אתן מתעצבנים מהר, אתם." מלמלתי כלא מאמין ונשענתי אחורה, תוך כדי שלקחתי לגימה קטנה מהבקבוק.
"מי שמדבר, ראינו איך התעצבנת שהילד כמעט נגע בברונטית." מור מחא והניח יד מאחורי עורפי בשביל להגיע לעורף של ניב בלי שהוא ישים לב, ותוך שנייה נשמע צליל ונפלטה צעקת כאב קטנה מפיו של ניב. הוא פלט צרור של קללות, ובעט במור שהחל לברוח מימנו מתפקע מצחוק. ניב התיישב חזקה במקומו, וכאשר מור קלט שאין לו סכנה הוא התיישב לידי.
"על איזה ברונטית אתה מדבר?" שאלתי בחוסר הבנה והבטתי את מבטי לעבר מור.
"הילדה הזאת, עם הספר." הוא הסביר. "חשבתי שלפילים יש זיכרון טוב."
"שתוק." איימתי והוא מיד צחקק.
"מדברים על הברונטית, איפה היא?" ניב שאל והביט לעבר המקום שמיתר אמורה לשבת בו. היא כבר לא הייתה שם. רק איה ישבה שם, והתחילה לקרוא את הספר שמיתר שכחה אותו אצלי.
"איה," קראתי בשמה והיא מיד הרימה את מבטה אליי והמהמה. "איפה מיתר וההוא?" שאלתי והתקשתי לזכור את שמו של הנער.
"דביר." היא השלימה לי. הנהנתי בראשי וחיכיתי לתשובה.
"הוא ביקש לדבר איתה והם הלכו לצד." היא הסבירה והחסירה את מבטה לספר.
"לפני כמה זמן?" שאלתי בחשד והיא הוציאה את מכשיר מכיסה ובדקה את השעה.
"משהו כמו ארבע-חמש דקות." היא ענתה לשאלתי והביטה לתוך עיניי. "למה? קרה משהו?"
"לא, סתם." הנדתי את ראשי לשלילה וקמתי מן הספסל.
"לאיפה, אחי?" מור קרא לי והסטתי את ראשי אליו. "אני כבר אחזור. אל תתגעגע." גיחכתי בקולניות והוא הרים את ידו אל האוויר, בסימן ביטול.
"אל תדאג. אני לא." הוא שלל את האפשרות והזעפתי את פניי.
"אחלה חבר אתה." אמרתי בצינויות.
"אני יודע." הוא הסכים איתי בהתלהבות, ואני וניב וכל מי שהיה בסביבה החל לצחוק בקול. המשכתי לפסוע והתחלתי לחפש את הזוג המסתתר בכל מקום. קלטתי זוג נערים מוכר שהיה רחוק, והתחלתי להתקרב בלי להרעיש. ללא ספק, מיתר ודביר. הוא לחש לה משהו באוזן שגרם לה לצחקק בקול. הוא קירב את שפתיו לשתפיה, וסובבתי את גבי. שונא קיטשיות. התחלתי לפסוע הרחק מהם, חזרה לכיוון של הספסלים בלי להרעיש.
"נו," ניב שאל אותי והבטתי בחוסר הבנה.
"איפה הברונטית?" מור המשיך את ניב וגלגלתי את עיניי.
"לברונטית יש שם." גיחכתי ולקחתי עוד שלוק מבקבוק הבירה שהתחיח להגמר.
"אם לא תגיד לי את שמה, אני אמשיך לקרוא לברונטית ברונטית." מור נחר והוציא עשן מהסיגר שהיה בין אצבעותיו.
"מיתר." מלמלתי בלחש וראיתי אותה פוסעת לכיווננו ברשלנות, ואיתה דביר.
"אז למה שלא תכיר לנו קצת את החברה?" ניב שאל וקרץ לכיוון איה, שגלגלה את עינייה.
"איה," איה הציגה את עצמה והמשיכה להתעסק עם האייפון שלה.
"דביר." הוא הציג את עצמו והצמיד את מיתר לחיקו.
"מיתר." היא הציגה את עצמה והתרחקה באי-נוחות מדביר.
"ניב, נעים להכיר," תאיר נשען קדימה לעבר איה וקרץ לעברה.
"לא נעים בכלל." היא הרימה את מבטה לכיוונו, סרקה אותו וחזרה להתעסק באייפון באדישות.
"קשה להשגה, הא?" הוא התגרה והניח את רגליו על ברכייה, כדי לתפוס את תשומת ליבה. היא העיפה בעצבנות את רגליו מברכיה, והזעיפה את פניה. "אתה מעצבן." היא גלגלה את עינייה ושילבה את ידה על חזהה.
"מור." מור הציג את עצמו בחיוך קטנטן ומעך את הסיגריה במאפרה.
"יש פה מים?" מיתר שאלה בקול צרוד, כנראה מההתייבשות.
"ממתי שותים מים בהתיישבות?" מור שאל בהלם.
"עדיף מאשר מה שאתם שותים." היא החמיצה את פניה.
"נו יא פגר, אל תיתן לה." אמרתי לניב שבא להוציא בקבוק וודקה מהתיק.
"תרגע, יא טמבל. באתי להוציא את זה כי מתחתיו יש בקבוק קולה." ניב ענה באותו טון שאני אמרתי והוציא את בקבוק הקולה מיד אחרי בקבוק הזכוכית של האלכוהול.
"רואה? רוצה לבדוק שזה לא וודקה בצבע שחור?" הוא שאל בציניות והושיט לעברי את הבקבוק.
"אידיוט." גלגלתי את עיניו ופתחתי את הבקבוק שהשמיע רעש קל של גזים. מור הנהן בראשו- כהסכמה איתי.
"איכ, יא מגעילים. טפי, לא מאמין שאני חבר שלכם בכלל." ניב התגונן ודפקתי לו כאפה קלה בעורף.
"תזכור שאתה חולה עלינו." הזכרתי לו והוא נחר בזלזול.
"חולה מימכם, זה בטוח." הוא ביטל את דברי, וגלגלתי את עיניי.
"הייתי שמחה להמשיך לשמוע את השיחה ה…מרתקת הזו." מיתר קראה לעברנו, ושלושתינו הסטנו את מבטינו אליה. "אבל אני מתייבשת פה."
"לא נורא, אנחנו לא נתאבל עלייך אם לא בא לך." מור אמר למיתר והיא הרימה את גבותיה.
"קורע מצחוק, נשפכתי על הרצפה." היא מלמלה בציניות ולקחה מידי את כוס הקולה.
"זה לא קר." היא מחתה והמשיכה ללגום מהכוס.
"מעניין למה את ממשיכה לשתות את זה." מלמלתי לעברה בהתגרות והיא הביטה בי. היא חזרה על דבריי בקול מצחיק.
"כי אני מתייבשת פה אולי?" היא שאלה כמובן מאליו וגלגלה את עינייה. גיחכתי והשענתי את ראשי אחורה.
'Look for the girl with a broken amile,
Ask her if she wanna stay a while a-'
הטלפון שלי צלצל והוצאתי אותו מהכיס, השם של ניסים התנוסס על המסך.
"הלו." שאלתי ועניתי לו.
"סהר, איפה אתה?" ניסים שאל בדאגה.
"אני בפארק עם חברים." עניתי לו בקצרה, ומור סימן לי מי זה. אמרתי לו 'ניסים' בלי קול.
"מיתר במקרה איתך?" הוא שאל באנחת הקלה, אך עדיין היה מודאג בקשר למיתר.
"כן, היא איתי." עניתי, ומיתר שכבר גילתה שהתכוונתי אליה הביטה בי בשאלה.
"תמסור לה שמשפצים את הבית שלה, אז שתישן אצל איה." הוא ביקש מימני והסכמתי. "ואם היא תשאל לגבי אמא שלה, תגיד שהיא נסעה לכמה סידורים."
"אוקיי, ביי." מלמלתי וניתקתי תוך כמה שניוץ
"מה ניסים רצה?" היא שאלה ולקחה ביס מחטיף 'פסק זמן' שניב חילק לכולם.
"משפצים לך את הבית, תשני אצל חברה." הודעתי בקצרה והיא הנהנה בראשה.
"ומה עם אמא שלי?" היא דאלה בסקרנות.
"יצאה לסידורים." עניתי לשאלתה וזרקתי את כוס הפלסטיק בפח לידי.
"איה?" היא שאלה את איה בנימת התחננות.
"סורי, סיס. אני עוד שעתיים נוסעת לאילת." איה התנצלה.
"את יכולה לישון אצלי." דביר הציע. וואי הוא לא מסוגל לשתוק הילד.
"לא. לא נראה לי." היא פסלה את האפשרות במהירות והנידה בראשה.
"בזמן שאני באילת, הבית שלי ריק. אז כולו שלך." איה הזכירה ומיתר חייכה.
"תודה." היא צעקה בקולניות וקפצה על איה בחיבוק דוב.
"בנות זה העם הכי מפגר." מור מלמל ואני הסכמתי איתו מיד.
"אבל תודה שהוא גם העם הכי שווה." ניב הוסיף וקרץ לעבר איה. ניב מתחיל עם כל פרט שזז- או שבכלל חי, נושם, קיים. הכל. אם הוא היה שיכור, זה היה יותר גרוע מעכשיו. אני יכול להישבע שפעם ראיתי אותו מדבר עם שיח אפילו.
"נואש." איה מלמלה בלחש אך שנוכל לשמוע.
"בקשר אלייך." ניב התגרה ומיד הוסיפו עידודי חימום.
"חמוד, יש לי חבר." היא פסלה את האפשרות והוא גיחך.
"חבר זה לא קיר." הוא זרק לעברה בהתחכמות, שהוביל לצרור של גיחוכים אחריו.
"הסתימות פה זה משהו." איה מלמלה והביטה לכיוון השמיים במבט מעורר רחמים.
"רד מהילדה, יא פודפיל." צחקקתי ונתתי לו דחיפה קצרה.
"שתוק, יא גיי." הוא קרא והעיף לי כאפה חלשה בצוואר.
"הלו, אל תפסול. גיי זה לא קללה." מיתר מחתה והורידה את עינייה מהספר שהתחילה לקרוא בזמן שדיברנו.
"צודקת." הסכמתי איתה ועיוותתי את הקול לקול של פרחה. "מואה." כיווצתי את שפתי והתקרבתי איתם ללחי של ניב.
"טוס, יא מגעיל." ניב נבהל במהירות והתרחק מימני.
"טוב, אני אלך. אני גם חייבת לחזור על החומר." מיתר מלמלה באנחה וקמה מן הספסל, מצמידה את הספר לחזהה.
"כן, האמת. גם אני חייבת ללכת לארוז." איה קמה גם היא, והן תכננו ללכת.
"ללוות אתכן?" שאלתי בתקווה שהן יסכימו, אך דביר כבר הקדים אותי.
"יאללה, הולכים?" הוא שאל את הבנות, והן הנהנו בראשן. דביר סובב את מבטו אליי, והבנות כבר התחילו להתקדם לכיוון המכונית שהייתה קרובה אלינו.
"בפעם הקודמת היא יצאה מהמכונית וכמעט קרה לה משהו עם כמה נערים שהיו בסביבה. למזלך, הייתי בסביבה. אני לא יודע מה אמרת לה, ותכלס לא אכפת לי. רק אל תגיד דברים שיגרמו לה לצאת מהמכונית בלי מישהו מבוגר." אמרתי בספק הסבר ספק איום. הוא הנהן בראשו באדישות, זה היה נראה כאילו הוא בכלל לא הקשיב למה שאמרתי והחל לפסוע הרחק מימני. בן זונה. אני יותר גדול מימנו, שיתן קצת כבוד בראבק.

•מיתר•
"ביוש." מלמלתי במהירות ויצאתי מן המכונית לכיוון ביתה של איה, שירדה כמה שניות אחרי. התפרצתי לתוך ביתה של איה, וציפיתי לראות את אמא שלה. אך היא לא הייתה בסביבה. הבית של איה זה כמו הבית השני שלי. הוא כבר הבית השני שלי. אני מבלה בו חצי מהיום שלי.
"תעזרי לי לארוז." איה ביקשה ועשתה לי פרצוף מתחנן.
"אוקיי, אוקיי." נכנעתי, תפסתי בידה ומשכתי אותה לכיוון חדרה.
"דבר ראשון, בגדי ים." קבעתי, ופתחתי את המגירה של הבגדי הים. הכנסתי כמה זוגות לכיס של המזוודה וסגרתי בריץ'-רץ'.
"נעליים." סימנתי את הדבר השני ברשימה הדמיונית שלי, ולקחתי זוג כפכפים, אולסטר וואנס. הנחתי אותם בתוך המזוודה, וחשבתי עוד על מה לקחת.
"ובגדים." סימנתי את הדבר האחרון ברשימה, ואיה נתנה לי את ארימת הבגדים שהיא רצתה לקחת.
"שמת פיג'מות?" שאלתי לווידוי.
"לא, אז אני אשן עם בגד ים." היא מלמלה בציניות וסגרה את המזוודה הקטנה.
"תודה, סיס." היא קפצה עליי בחיבוק, וכאשר איבדתי שיווי משקל, היא שחררה אותי מהחיבוק ונתנה לי ליפול לבד.
"את חרא חברה." מלמלתי בלחש ונאנקתי מכאב.
"מרגש אותי לשמוע." היא מלמלה, הניחה יד על ליבה והחלה לבכות בצחוק. מבחוץ שמענו צפצוף של מכונית. קמתי מן הרצפה, וניערתי את הלכלוך מבגדי. הבטתי לבחוץ, וזה היה מונית.
"בואי," מלמלתי והיא אחזה במזוודה.
"איך אני נראית?" היא שאלה וסידרה את שיערה.
"השקעת בשביל נהג מונית?" שאלתי ובלעתי את הצחוק.
"נראה לך?" היא שאלה בנימה עצבנית וגלגלה את עינייה. צחקקתי לעצמי, והתחלנו לפסוע למחוץ לבית.
"אני אתגעגע." היא מלמלה באנחה עצובה.
"גם אני." מלמלתי וחיבקתי אותה. "תהני, ואל תעשי לבנים שיתחילו איתך שם את המוות, ברור?" שאלתי והנפתי את אצבעתי לאצבע מאשימה.
"ברור, המפקדת." היא הצדיעה לי, וצחקקנו. הנהג צפצף שוב. אני מבינה שאין סבלנות היום.
"יאללה, לכי. ביי." חיבקתי אותה שוב, והיא יצאה מהבית.